מסיבת פרידות
הוא אמנם ייזכר לעד כסרט שלקח ל"ואלס עם באשיר" את האוסקר, אבל "פרידות" של יוז'ירו טאקיטה הוא סרט ראוי לגמרי
וידאו: פרידות - טריילר
היום ימלאו שישה שבועות לטראומה ההוליוודית, כשסרטו של של יוז'ירו טאקיטה חטף לארי פולמן את העוגייה, שכבר הספיקה להתחמם טוב טוב בעיניים הבלתי אובייקטיביות של התקשורת הישראלית. שישה שבועות הם פרק זמן מספיק על מנת לבחון בקרירות את יתרונותיו המרובים של היפני הזה על פני "באשיר".
מדובר בסרט "שקול", יש שיוסיפו "תרבותי", שנושאו "חשוב" והוא מספיק מרוחק מצרות היומיום של חבר המצביעים ההוליוודי על מנת להיחשב כ"זר", ממש כמו זוכים משנים קודמות, כגון "הזייפנים" האוסטרי, "צוצי" הדרום אפריקני או "אי שם באפריקה" הגרמני. למעניקי האוסקר עבור הפקה שאינה דוברת אנגלית שמור ההיגיון הפנימי שלהם, ו"פרידות" נפל להם בול לתוך ההגדרה הזו.
עלילת הסרט עוקבת אחר צ'לן מובטל, שמוצא לו עבודה בחברת קברנות שמתמחה בהתקנת המת לקראת מנוחת העולמים בתוך ארונו. רחיצתו, הלבשתו ואיפורו. על פי ההיגיון של מחלקי האוסקר, מדובר בסרט שקול דעת המקפיד לשמור על כבודם של המתים, ובתוך כך גם על אלה שעדיין חיים, ואו-טו-טו יתגלגלו
אף הם לפאזה של שוכני ארונות חתומים.
טאקיטה, במאי בעל ותק קולנועי של שלושה עשורים, יודע להניח את הסצינות המכובדות שלו זו לצד זו באופן דיסקרטי, מדוד ואסתטי. שהרי הסמכת המוות לאסתטיקה סימטרית נעימה, הינה משימה שביצועה הנאות מקל איכשהו על הידיעה האנושית בעניין מהותה של התחנה האחרונה שהכל נעים לעברה.
לטאקיטה יש די ניסיון לעטר את המסלול האסתטי שהוא משרטט בעיטורים מוזיקליים המקובלים על האוזן המערבית (מבטהובן ועד שוברט), מה שמגביר עוד יותר את האפיל הקולטורלי של "פרידות", ומקרב אותו עוד יותר אל עוגת הפרסים המערבית.
לגופו של עניין, "פרידות" הינו סרט ארוך מדי (130 דקות), שהטיעונים המוכרים המוטמעים בו מפורטים יתר על המידה. מסהירו מוטוקי, השחקן המגלם את אותו צ'לן ההופך לקברן, זכור עוד מהלהיט "הנרקוד?". הוא עושה כאן עבודה קורקטית למדי, ומי שמאפיל עליו ללא הרף הינו הוותיק צוטומו יאמאזקי, המעצב את דמות הבוס הכריזמטי של חברת הקבורה.
יאמאזקי, המוכר מהופעותיו אצל אקירה קורוסאווה ("קגמושה", "אדום הזקן") ויוז'ו איטאמי ("טמפופו", "גברת מס הכנסה"), מצליח לעצב דמות קולנועית ממגנטת ממש, ועושה זאת תוך הסתייעות במינימום של ג'סטות גופניות. שווה לצפות ב"פרידות", כדי לראות איך משחק מינימליסטי יכול להשתלט על הסרט כולו.
נא להמתין לטעינת התגובות
