שערוריות המאה: מאחורי המיקרופון 2
ההתבטאויות המזעזעות של מאיר אריאל, טרגדיית מותה בטרם עת של נסיכת הרוק הישראלי, שטרם נמצאה לה יורשת, איך עזב אותנו יוסי בעיצומה של הופעה והגירושים של חמי ואיגי
תמרורי אזהרה רבים קדמו לרגע העצוב והמצמרר ההוא ב-6 בספטמבר 1991, שבו נדם לבו של יוסי אלפנט במהלך הופעה עם להקת האחים המכוערים במועדון הלוגוס ז"ל, והלה - שסבל מבעיות לב עוד מילדותו, ובנוסף גם מהתמכרות קשה להרואין - התמוטט ומצא את מותו על זרועותיו של איתי אלוהב, גיטריסט הלהקה דאז.
ובכל זאת, קשה היה לעמוד בעוצמת הבום הרוקנרולי שהדהד ברחבי העיר באותו ערב קשה - בום, שלימים הפך לאגדת הרוק האולטימטיבית בחוצות תל אביב. הטרגדיה האמיתית בסיפורו של אלפנט, בדומה לזה של אגדות מתות אחרות, הלכה אמנם והתבררה רק אחרי המוות, עם הנבירה בעברו והאדרת פועלו של המוזיקאי המחונן, אבל מי שהכיר את האיש בחייו, ובמיוחד מי שעבד איתו, ידע כבר אז בדיוק איזה אוצר איבדנו.
אלפנט, שהחל את דרכו המקצועית ב-1983 כסולן וכגיטריסט של להקה רטורית וכאחד מחלוצי הגל החדש המקומי, חתום
אלא שתוך כדי זה, אלפנט, שמאז ומתמיד ניחן בנטייה אובססיבית להרס עצמי, פיתח התמכרות בעייתית לסמים קשים, שממנה לא הצליח להיגמל גם אחרי שב-1989 ערך הלייבל נענע דיסק מופע מיוחד ("הדיל של הפיל"), שמטרתו הייתה לגייס כספים כדי להצילו בתוכנית גמילה. מבחינת הסצנה התל אביבית, בכל אופן, אין ספק שכל הרומנטיקה הזאת בטלה בשישים מול הכאב שבאובדן המוזיקאי הנדיר הזה. תשאלו, למשל, את ברי סחרוף "כמה יוסי" איבדנו. (רועי בהריר)
לא בטוח שחיים צינוביץ' הוא המוזיקאי המוכשר ביותר שנולד כאן, או שבכלל אפשר לכנותו "מוזיקאי", אבל אין ספק שהוא החצוף שבהם. מתוך ניסיון להחיות מחדש קריירה מוזיקלית שגוועה אי שם ב-1994 (צינוביץ' הוציא עד אז אלבום בג'יבריש, ועוד אחד בסגנון מטאל), ולהעבירה כמה שיותר מהר למרכז השיח התקשורתי בארץ, התחזה צינוביץ' לזמר מזרחי חדש, שפניו וגופו נשרפו, לכאורה, בהתפוצצות בלון גז בביתו, כתב כמה שירים בסגנון מזרחי (הבולט שבהם היה "שקר החן, הבל היופי" המצוין), וטען כי השירה היא מקור האושר היחיד בחייו האומללים.
כמה שבועות אחר כך, כשהדי הכתבה סירבו להיעלם, חשף צינוביץ' את פרצופו האמיתי בתוכניתו של יאיר לפיד, הודה בתרמית, וטען שעשה את מה שעשה כדי "לחשוף את נטייתם של כלי התקשורת להתעניין בסיפורים הסנסציוניים שמאחורי האמנים ולא במוזיקה עצמה". התגובה של אמצעי התקשורת למקרה הזה הייתה, בראש ובראשונה, ניסיון לחדד את ההגדרות בנוגע למהותו של "סקופ עיתונאי", וכמובן, בכל הקשור לבדיקה מעמיקה של סיפורים לפני פרסומם.
כיום, צינוביץ' הוא פרסונה נון-גרטה ב"ידיעות אחרונות" (חסר לעיתונאי שיעז להגות את שמו במסדרונות המערכת, שלא לדבר על לכתוב עליו), והאמת היא שגם בלי קשר לזה, ספק אם הקריירה המוזיקלית שלו כזמר מזרחי הייתה מצליחה להגביה אל מעבר לרמת הגימיק. בסופו של דבר, לא יצא לו מזה הרבה מעבר לבדיחה מצוינת. (רועי בהריר)
כמו כל טרגדיה טובה, גם זו התרחשה דווקא כשנדמה היה שחייה של הגיבורה שבים למסלולם המזהיר. כשענבל פרלמוטר, סולנית להקת המכשפות ונסיכת הרוק הנשי של תל אביב בשנות ה-90, התרסקה עם מכוניתה בערב ראש השנה לתוך קיר במחלף ראשון לציון ונהרגה במקום, היא הייתה על סף הופעת קאמבק חגיגית של להקתה, שתוכננה ליום המחרת במועדון הלוגוס.
השנה ההיא, בכללותה, לא הייתה שנה מי יודע מה מוצלחת בשביל פרלמוטר. היא נאבקה אז בהתמכרות לסמים ולאלכוהול, והבייבי שלה, המכשפות, חדלה לפעול.
אבל לצד זה היא גם השתתפה בכמה פרויקטים חשובים, ביניהם האלבום "כשזה עמוק" של קורין אלאל, ונדמה היה שהיא בכל זאת תצליח להתגבר על הקשיים. מה שבטוח הוא שנכון להיום, חובבי הרוק בישראל ובייחוד חברותיה למכשפות (שהמשיכו לנגן יחד כליידי די), עדיין לא מצאו מנהיגה נשית שתוכל להיכנס לסניקרס המג'ויפות והענקיות שלה. (רועי בהריר)
במיוחד נוכח התבטאויות קשות נוספות שנלוו לכך, כמו "אונס הוא אהבה בווליום גבוה", ו"לא צריך לתת לעולים החדשים זכות הצבעה". הדלתות שנפתחו לאריאל מעצמן החלו להיטרק מולו בזו אחר זו, חלק מהופעותיו הוחרמו בעקבות האמירות הללו, ולחלקן הגיעו מפגינים זועמים, שלא פעם נקטו באלימות. בספטמבר 1998, כעשרה חודשים לפני מותו, הוא הודיע שהוא מפסיק להופיע עקב הבלגן שנוצרו סביבו, ובהמשך גם התנצל על דבריו וכינה את עצמו "בור גמור בנושא". ( רועי בהריר)
חמי ואיגי אמנם לא בדיוק היו הסיד והננסי או הקורט והקורטני שלנו, אבל הם לפחות השתדלו, ויותר מכך, היו נורא חמודים יחד. הדבר היחיד שניחם במעט את מעריצי הזוג אחרי הגירושים הכואבים ההם, שהגיעו פחות או יותר במקביל להתפרקותה של איפה הילד, היו ההשלכות המוזיקליות שלהם: שניהם הוציאו במהרה אלבומים חדשים, וחמי, שכמה שנים קודם לכן ביצע עם איגי את "רק בשביל לקבל חיבוק", כתב עכשיו לגרושתו את "בואי ניפרד" המסכם והמדמיע. (רועי בהריר)
נא להמתין לטעינת התגובות
