שערוריות המאה: מאחורי המיקרופון 1
מי הם בני הזוג המוזיקליים שמוכיחים שחרא של זוגיות יוצרת יופי של רוקנרול, מה היה הרגע שבו עבר השרביט מאריק איינשטיין לשלום חנוך, איך העיף פורטיס את שולץ, אות הקין על מצחו של יובל מסנר ומי לעזאזל החליט לא לאשר את הביטלס
אהרון ידלין, סגן שר החינוך והתרבות, הכריז בכנסת ש"הרמה האמנותית הנמוכה של האלילים הצעירים" היא שהניעה את הממשלה לאסור על הופעת הביטלס בישראל. ועוד הצהיר אז ידלין: "הם גורמים להתפרצויות היסטריות, המצריכות גיוס כוחות משטרה".
במשך שנים הוטל הרפש על יעקב שריד, מי שכיהן באותם הימים כמנכ"ל בפועל של משרד החינוך. נאמר עליו שערכי תנועת העבודה שעליהם חונך הביאו אותו למסקנה כי המערכה על השחתת
לא היו דברים מעולם, טען הבן הנאמן, וגלגל את אשמת הביטול על האמרגן המנוח גיורא גודיק, שסיבות של קנאה יוקדת במתחרה העיקרי שלו - יעקב אורי, זה שעמד לייבא הנה את ג'ון לנון ואת חבורתו - גרמו לו לשכנע את נציגי ממשלת ישראל לבטל את הביקור ההסטורי. (מאיר שניצר)
כמעט עשר שנים ציפו לראות את שלום חנוך ואריק איינשטיין חולקים שוב במה יחד. חנוך נסע לאנגליה ב-1970 וניסה קריירה בינלאומית. כשחזר הקים את תמוז, הוציא את "אדם בתוך עצמו" ועוד תקליט בהופעה חיה ואז התאחד עם איינשטיין, שבעשור הזה (שנות ה-70) גילה לעולם את כישרון ההלחנה הפנומנלי של מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי ויוני רכטר.
הוא היה חלק מצמד "העופרים" (עם אבי רייכשטט, לפני צירופה של אסתר עופרים) וכתב את הלהיט "בית הערבה". היא הגיעה לארץ כזאטוטה נאיבית בת 19 והתאהבה בו, פעילות שהיא כנראה תתחרט עליה שנים. הם הפכו להיסטריה במסגרת החלונות הגבוהים, כיף התקווה הטובה ושאר מיזמים.
המלודיות הגאוניות של קראוס והרי"ש הרכה של כץ זיקקו את מה שמוכר היום כצליל של תקופה שבה הבוסקילות היו ביצית לא מופרית. מכאן, מתחילה אופרת הסבון הראשונה של הרוק הישראלי: הוא התחרפן. היא התחפפה. הוא איבד את זה. היא איבדה שליטה. הוא התאשפז. היא לא הייתה פלורנס נייטינגייל. מכאן התפריט כלל אלימות, מעצרים, דרמות והרבה מוזיקה טובה.
הסוף הרשמי חל בשנת 1980, עם גירושים ושיבה לארצות הברית מצד כץ. באחרונה נראה קראוס כאילו לעסו וירקו אותו, בעיבורי תל אביב. כץ, לעומתו, הפציעה מחדש בחיינו עם קאמבק שלא ממש המריא. מה שלא יהיה, הזוגיות של השניים היא הוכחה נוספת שחרא של זוגיות יוצרת יופי של רוקנרול. (גבי בר-חיים)
עד לתקרית הזאת, דורון אייל שהיכרנו כשולץ האיום, היה הלוויין של רמי פורטיס. עומד לידו בהופעות של להקת מים חמים ועושה תנועות מטופשות של רובוט. אבל מהר מאוד הבין אייל שגם לו יש כמה דברים להגיד, והוא אפילו יודע לשיר לא רע, וגם לנגן.
זה קרה בלילה שבין 9 ל-10 ביולי, 1989. יובל מסנר, שניגן אז בלהקת טאטו, פגש במועדון החוף המערבי נערה שעדיין לא מלאו לה 18, החל לשוחח איתה, השקה אותה בלא מעט וודקה, פונצ'ים ויין, ומפה לשם השניים הגיעו לדירתו, ומשם המשיכו לבית המשפט העליון.
לפי עדותה של הנערה בפסק הדין, בשלב מסוים אחרי שהגיעו לדירה, נכנס מסנר למקלחת, וזמן קצר אחר כך הנערה, שהייתה שתויה מעט, נכנסה גם היא לחדר המקלחת כדי לרחוץ את ידיה. האקט החל, לדבריה, כשהייתה מול הכיור, בגבה אליו. לטענתה (שהתקבלה בבית המשפט), מסנר התנפל עליה באותו רגע, משך אותה לאמבטיה, הוריד את תחתוניה וניסה לחדור אליה, אולם היא דחפה אותו ויצאה מהחדר.
האונס המלא, לדבריה, בוצע בהמשך, כשהשניים שכבו במיטתו. "הוא החזיק לי את היד וקשר לי אותה", סיפרה , "ואחר כך גם את היד השנייה... כאב לי, הרגשתי מושפלת, בכיתי, בהיסטריה... ואז, כשכבר הייתי קשורה, לא הייתה לו בעיה לחדור אליי".
התוצאה, מבחינתו של מסנר, הייתה גזר דין של 18 חודשי מאסר, ומחווה פרוורטית לשיר של טאטו, "בחצרות בחושך". הוא אמנם הצליח לחזור לעניינים כשהצטרף ללהקת בלאגן קצת אחרי שהשתחרר מהכלא, ובהמשך השתתף במגוון פרויקטים מוזיקליים, בראשם רביעיית מסנר - אבל אין ספק שאות הקין הזה מלווה אותו עד היום. (רועי בהריר)
נא להמתין לטעינת התגובות
