אולי באמריקה של רייגן: ככה נראה בטלוויזיה יום ההכתרה של נתניהו
למרות שעבדו קשה כדי לעצב את מעמד ההשבעה בנוסח אובמה, יום ההכתרה של נתניהו, שפעם אמרו שהוא ראש הממשלה הכי אמריקני שהיה לנו, נראה על המסכים כמו פרודיה. וגם: על צניחת האדרנלין של רמי וייץ ושרף והנחמה בערוץ יס סטארז קומדי
ממשלת ביבי השנייה יוצאת לדרך, מהדורות החדשות דברי התודה הדביקים והארוכים עד מאוד לרעיה הנאמנה, שני הבנים החנוטים בבגדי בר מצווה, כאילו עברו סדנת סטיילינג מזורזת על ידי האנשים שמיתגו מחדש את בית המלוכה הבריטי, ההצהרה הריקה ש"צריך להפשיל שרוולים" ולהתחיל לעבוד.
עבדו קשה על המעמד הזה, ועבדו קשה לעצב אותו כמה אמריקה שאפשר. אבל האמריקה הזאת, אמריקה של "תודה לאשתי, הגברת הראשונה" ושל מחוות גוף ריקות שאמורות לשדר כריזמה נוטפת, כבר לא עימנו. הנשיא אובמה - בלי קשר לאיך תיראה כהונתו, קטסטרופה או אוטופיה - מנסח מחדש מדי יום את הייצוג התקשורתי של מנהיג בדמוקרטיה מערבית. הראיון אצל ג'יי לנו,
דומה שהאנשים שעמלו על ארגון היום הזה, נתקעו עם מלאי של קלטות מימי רונלד רייגן. תודה לרעייתי? ילדים לבושים כיורשי העצר? אולי עדיפה כבר חגיגת ההכתרה של אביגדור ליברמן. כך צריכים להיראות חילופי שלטון במדינת פריפריה בעלת מערכת פוליטית שסובלת מחוסר יציבות כרוני: חילופי דברים מרירים עם השרה היוצאת, שחרור ארסי של התבטאות שתתדלק קצת את העיתונות הזרה שגם ככה לא מתה עלינו, ולקינוח - הרמת כוסית. נו, באמת שיהיה לחיים.
משנה: ישראל-יוון, ערוץ 2
משחקי הנבחרת מלווים תמיד בפמפום מטורף. חוץ מהריטואל המביך הקבוע "בניון נפצע, אבל חשוב לו מאוד לשחק", סופרים לנו את השנים מאז ההישג (המקרי?) היחיד של הנבחרת, ויוצרים את תחושת השווא שעכשיו, עכשיו זה קורה.
מוזר שדווקא בשעת המשחק, רמת האדרנלין של המפמפמים צונחת פלאים. בשני המשחקים, גם זה של אתמול, רמי וייץ ושלמה שרף נתנו הופעה שקטה מדי, לא מתרגשת מדי. איפה הפמפום? למה הם לא מתסיסים? למה הנמנום הזה, אם כבר שוכנעתי כצופה שעכשיו זה קורה, אחרי 40 שנות גלות. עם הגשה כל כך מאופקת, שאינה משדרת חגיגת כדורגל, קשה היה שלא לומר לעצמך שחבל לסבול כי שוב אוואט הולך לספוג - ולדלג הלאה.
כריסטין הישנה, ערוץ יס סטארז קומדי
ערבים כמו זה של אמש - דמעות על המגרש והעלאת גירה ב"הישרדות" - הם שעתו הגדולה של ערוץ הנישה המוקדש לסדרות קומיות ב"יס". אתמול עלו בו עונות חדשות לשתי סדרות, שבהן מככבות שתיים מהקומיקאיות המוצלחות והאינטליגנטיות בטלוויזיה האמריקנית: "סמנתה מי? " ( עם כריסטינה אפלגייט), ו"כריסטין הישנה".
"כריסטין הישנה" היא הסדרה שחילצה את ג' וליה לואיז-דרייפוס מקללת סיינפלד המפורסמת. על פניה, זו קומדיית מצבים אמריקאית שמרנית למדי, אפילו מיושנת, שבמרכזה גרושה שמגדלת את בנה, שומרת על קשר משונה עם הגרושה שלה, ומנסה לחיות במעמד וברמת חיים שאינן הולמות את יכולותיה. בעוד שרוב הזמן שורות המחץ רחוקות מלהפיל אותך, "כריסטין הישנה" מצטיינת באבחון כל מה שמגוחך וצבוע בתרבות הפרברים האמריקאית.
כבר בפרק הראשון של העונה הרביעית היא מצליחה ללעוג לטרנד הכניסה להריון מתוך שעמום וכי ריבוי ילדים הפך לסמל סטטוס של נשים עשירות מסוג מסוים, ואפילו צוחקת על (או עם) קודש הקודשים של התקינות הפוליטית: נישואים של בני זוג מאותו מין.
נא להמתין לטעינת התגובות
