חתונת רפאים: על הסרט "רגליים קרות"
העלילה רדודה, הדיאלוגים פשטניים ונצמדים למקור והפואנטה מתבזבזת. כך הפך הסיפור הקצר "חתונה" של אורי אדלמן, לעיבוד ארוך ונוראי בשם "רגליים קרות", שיצא לאקרנים. רוצו לקרוא. על הצפייה אפשר לוותר
"חתונה" הוא סיפור קצר המתאר את קורותיהם של חתן ביום חופתו שמגלה שכלתו לא מתכוונת להגיע, ואישה בשמלת כלה שיושבת בבית קפה במקום לענוד טבעת. הכתיבה של אדלמן, כמו ביתר ספריו, היא כתיבה שגורמת לך לרצות להפוך את הספר לסרט, וגם אני, בשנה ב' לתסריטאות, בדקתי עם חבר את האפשרות לעשות מהספר "חתונה" סרט קצר של 20 דקות.
אבל שלא כמוני – או כמו סטודנטים אחרים שמבינים מה ההבדל בין סרט קצר וסרט באורך מלא - דורון ערן ועופר כספי, יוצרי הסרט, לקחו את העניין צעד אחד רחוק מדי. הספר "חתונה" הפך לסרט ששמו "רגליים קרות", הדמויות הפכו לשחקנים, הדמיון הפך לראייה וכאן בעצם מסתיימת האדפטציה.
שעה וחצי מיותרות אחרי שנכנסתי אל אולם הקולנוע התברר לי שההבדל היחיד בין קריאת הספר וצפייה בסרט הוא מימד הזמן. כבר ראיתי כיצד הופכים ספרים של 300, 500 ו-800 עמודים לסרטים של שעתיים פחות או יותר, אך מעולם לא נתקלתי בסרט באורך מלא שלקח לי יותר זמן לצפות בו מאשר לקרוא את הספר עליו הוא מבוסס.
"חתונה", יש לציין, הוא ספרון באורך של פחות מ-100 עמודים ובעל כל המאפיינים לסיפור קצר (אחדות המקום, אחדות הזמן ומיעוט בדמויות). הרעיון להפוך את הספר לסרט באורך מלא יכול להיות רעיון נפלא, כל עוד אתה נותן לצופים שלך משהו אחר ממה שהם קיבלו כקוראים. בקולנוע, לאדפטציה אין זכות קיום כל עוד היא לא עושה משהו אחר מלבד "להפוך את הדמויות הדמיוניות לאנשים בשר ודם". את זה כנראה שכחו כספי, שכתב את התסריט, וערן, שהפיק וביים.
גם אם נניח לרגע שרוב האנשים שיצפו בסרט לא קראו את הספר, הסרט "רגליים קרות" הוא אדפטציה גרועה, רדודה וחסרת כל ייחוד. הסיפור הפשטני – למרות הפואנטה החריפה בסיומו – אינו מסוגל לרתק קהל צופים על מקומו במשך קרוב לשעה וחצי. מלבד מספר עלילות משנה, שנראה כי כל תכליתן הוא למלא איכשהו את הזמן שנותר בין תחילת הסרט ועד סופו, כספי, התסריטאי, לא הצליח למצוא בתוכו את השנינות והמקוריות להעביר רעיון זהה במילים אחרות.
כך, באופן מעורר גיחוך וכעס בו זמנית, נשארים הדיאלוגים (כמעט בשלמותם!) בפי השחקנים ממש כאילו הם אוחזים בספרון "חתונה" ומקריאים ממנו שורות מחץ בערב הוקרה לזכר הסופר
בעיה נוספת שקיימת בעלילה – שהיא למעשה תופעת לוואי של החולשה העיקרית שלו – היא העליות והמורדות התלויות ברמת ההיצמדות של הסרט אל הסיפור הקצר. ככל שהסרט מנסה להפוך לעצמאי יותר ולספק תובנות וסיפורים שיהוו פרשנות מסוימת לעלילה, כך רמת הדיאלוגים והפעולות יורדת פלאים. הדבר הגיוני כשלוקחים בחשבון את הכתיבה הנפלאה והטבעית של אדלמן ז"ל לעומת היבשושיות של הדמויות תחת שרביטו של כספי.
"רגליים קרות" היה יכול להיות יופי של סרט קצר. "חתונה" היה יכול להיות יופי של סרט ארוך, עם טיפול הולם במרכיבי העלילה והדמויות. כעת רק נותר לקוות שמישהו יקום וייצור אדפטציה ראויה לספרים אחרים של אדלמן. עם קצת יותר חזון ומקוריות, אולי יהיה אפשר לצפות שכבודו של אורי אדלמן – שמעניין מה היה אומר על הסרט לו היה בחיים – יוחזר למקום הראוי לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
