רוק 30: ראיון עם מרסדס בנד
שני אלבומים גנוזים, אינספור מריבות פנימיות ועזיבות דרמטיות, סכסוך עקוב מדם עם חברת התקליטים ושנים של התמסטלות וקיבעון יצירתי. כל אלה כמעט קרקעו סופית את מרסדס בנד, אבל אז הגיעה סדרת הטלוויזיה "תעשה לי ילד" והכניסה אותם למיינסטרים
אולי לכן תורן משתמש בו כתסמונת טורט מבדחת, בכל פעם שהמצלמות כבות, כדי להזכיר לעצמו שהוא בעצם רוקר חייו, ולא סוג של שלמה ארצי ישיש. האווירה במיוזיק רום, לוקיישן הצילומים, בורגנית להחריד. במקום אינפוזיות של וויסקי, וערמה דביקה של גרופיות בחוטיני, יש בקבוקי מים ומפיקות ישישות.
תורן, טיפוס חינני בעל כרס בירה קוקטית, מכנסיים מתרחבים וטי שירט דהויה משהו, מריץ דאחקות עם חברי הלהקה, אורי גת (מתופף), גיא שמי (גיטריסט) ויוני כהן (בסיסט), שנראים כאילו כרגע בקעו מהמיטה. מי שמחפש הרצת שורות ומנאז' א-טרואה בהפסקות צילומים, מהסוג שאפיין אותם בסדרה "תעשה לי ילד", ייאלץ לחפש אותן במקום אחר. שלא לדבר על אלכוהול.
"מה את רוצה, שנשתכר בשתיים בצהריים?", מתפלץ המתופף אורי גת. "יש זמן לכל דבר. חוץ מזה, אנחנו כבר לא בני 20".
או-קיי, אבל מה בנוגע ל קלישאות הרוק שהנצחתם ב"תעשה לי ילד" ? איפה הקוק, הבחורות?
שמי: "אנחנו כבר בגיל שאנחנו יודעים מה אנחנו אוהבים יותר ומה פחות. ופחות אוהבים להזדיין בשירותים. בגיל 17 זה היה מגניב. היום זה נראה לנו לילדים חרמנים. וזה גם לא נוח. יש אנשים שעדיין בטוחים שחלק מתפקידנו כלהקה, חוץ מלעשות מוזיקה, הוא להזדיין בשירותים ולעשות מלא סמים ולהשתכר כל הזמן.
"אז כן, יש אלכוהול וסמים ואני אפילו מאמין שחלקנו מקיימים יחסי מין מפעם לפעם. אבל קודם כול אנחנו רוצים לעשות מוזיקה".
גת: "אולי הדבר היחיד שנכון בקלישאה לגבינו הוא שאין לנו כסף".
שמי: "אנחנו אנשים מבוגרים! כואב לנו הראש! אנחנו שותים תה ומקליטים דברים ביס מקס! זקנים ".
אם להתעלם לרגע מהאבחנות המדכאות של שמי, התחושה היא שבמרסדס בנד זנחו את הקראחנות לטובת עניינים של גדולים: כיום, הם פשוט באים לעבוד. ובהופעות הם עושים את זה מעולה. לזכותם, יש לציין שגם מול אנשי החינוכית קפוצי הישבן הם עושים מאמץ. תורן, איש שהקלוז-אפ המוכר ביותר שלו הוא צילומי עכוז בסדרה "תעשה לי ילד", בוחר עכשיו להתראיין בנימוס לטל גורדון, במקום לשפוך עליה בירה כדי שיהיה מעניין.
ההתנהלות הסולידית ברורה: בשנתיים האחרונות, אחרי 11 שנה, אלבום בכורה מוערך, שני אלבומים גנוזים וכמות פסיכית של גלגולי חיים, מרסדס בנד תופסת תאוצה. בלי עזרה מחברות תקליטים ומגלגלצ ועם המון מרץ בישבן הם עומדים על כ-80 הופעות בשנה בכל הארץ. מסוג הדברים שאולי לא זוכים לתהודה אצל עורכי מוזיקה, אבל יוצרים באזז
למעשה, כשהם בני 30 וקצת, מרסדס בנד היא להקת ההופעות הכי טובה שעדיין לא ראיתם, ואולי הכי טובה בארץ. אחרי היהודים ובית הבובות שפרצו באמצעות הופעות מפוצצות ודממה תקשורתית, נראה שהבא בתור הוא מרסדס.
קשה קצת להסביר את האנרגיות המחופפות שלהם כלהקת הופעות, קל מאוד לזהות אותן: הכריזמה המבעבעת של תורן, שמפרכס על הבמה עם בקבוק וויסקי ביד, תוך כדי הלהטת 30 בלונדיניות שרוטטות מולו על שולחנות, היא לא משהו שנהוג במרחב האימפוטנטי הישראלי. נכון לשבוע שעבר, בפאב מפוצץ בתל אביב, מרסדס נשמעים כמו הדבר האמיתי, ובהחלט מתנהגים כמוהו, כולל פזצט"אות של תורן על גרופיז ("פעם עשיתי סטייג' דייבינג מהבמה בהופעה. אף אחד לא תפס אותי.
מאז אני יותר נזהר").
ההצלחה הזאת, שהרביעייה מזיעה עליה כבר שנתיים, מגיעה עכשיו לקליימקס, בצורת אלבום חדש. "תביאו בירות", התוצר ששחררו השבוע (וכולל גם את הלהיטים שלהם כלהקת ההסתדרות, ב"תעשה לי ילד") מחליף את הFאנק ברוקנרול סקסי, שמשלב הפקה מהוקצעת, טקסטים משויפים וקוליות נטולת זיעה.
חלק גדול מהשירים מגיע מאלבומם הגנוז של המרסדסים מ-2006 שעבר שיפור ועיבוד להרכב הנוכחי. השבוע הגיעה ההוכחה הסופית לחדירה שביצעו למיינסטרים, בצורת כניסה של שירם "ימים רבים" לפלייליסט הגלגלצי. אחרי תקופה ארוכה מדי שבה חיממו מנועים על ריק, הם מרגישים שהגיע תורם. ויותר מזה: שאין שום דבר רע בלפלרטט (תורן בטח היה מעדיף את המילה להתחרמן) עם אמצע הדרך. אז נכון, תורן וגת עדיין נכנסים להיפרוונטילציה לפני כל הופעה, מפחד גדול שזהו, הפעם יהיה ריק, אבל נכון לעכשיו הם מופתעים בכל פעם מחדש.
"אני באמת לא רואה את עצמנו כלהקת שוליים", מודיע גת. "בעיניי כל שיר באלבום הוא להיט פוטנציאלי".
תורן: "אני חושב שברגע שקהל גדול נחשף אלינו נוכל לשים את עצמנו באמצע. יש כאן מהפכה: הירידה במכירות של הדיסקים ובהשפעה של גלגלצ, ומנגד אנשים מחפשים לשמוע מוזיקה במיי ספייס, בפייסבוק. יש לך קשר ישיר איתם".
מתי הבנתם שאתה בדרך למיינסטרים?
"הופענו בזאפה בצהרי שישי, שזה היה קו אדום מבחינתנו! מול אנשים שאוכלים סטייקים בהופעה. אבל בסופו של דבר, זה ממש מגניב אותנו. אני לא אשקר. במשך שנים האמנתי במה שאמרו לי - שהמוזיקה שלנו היא לא לכולם.
אבל פתאום כשזה התפרץ, אנשים קיבלו את זה בהתלהבות, וזה מאוד מרגש שהדיכוי של המוזיקה והתרבות בארץ לא הצליח להרוג את הצרכן. אנשים כאן לא מוכנים יותר לאכול את החרא שמוכרים להם ברדיו ובטלוויזיה. גם כל הפלצנים, כל אנשי התרבות ש'לא שומעים מוזיקה ישראלית', מתחילים לבוא".
גנזתם שני אלבומים. יש תחושת הקלה בעובדה שהאלבום יוצא סוף סוף?
שמי: "לא הייתה הקלה כי לא חששתי. ידעתי שהוא יהיה טוב".
לא הבנתי, אז אתה מבסוט?
"אולי בעוד שנה אני אהיה מבסוט. כרגע, אני שמח שאנחנו מצליחים ליישם את מה שנלחמנו עליו הרבה זמן: שלא צריך לעבוד לפי ספר ההוראות של הפלייליסט, שזה פתטי בעיניי ו...".
רצית להוסיף משהו?
"כוס! זין! חור של תחת!".
אם לפני שלוש שנים מישהו היה אומר לתורן שמרסדס בנד הולכת להקפיץ קהל רוטט בכל הארץ, הוא בטח היה שובר לדובר בקבוק טקילה על הראש. הלהקה, שהפכה להבטחה הכי גדולה שלא קיימה ברוק הישראלי, עמדה בפני פירוק. ובצדק: אחרי שני אלבומים גנוזים ואינסוף מריבות אישיות, למי באמת יש כוח לעשות מוזיקה.
אבל הסיפור של מרסדס הוא תמונת מראה לרוק המקומי, כולל הרבה טינופת, אבל גם סיום לא רע. הלהקה הוקמה ב-1998 על ידי תורן ואלעד אלחרר, שהיה הבסיסט. מהר מאוד נוצר ההרכב הפותח של מרסדס, שכלל גם את אורי גת (מתופף) ורונן כוכבי (גיטרה).
כבר בהופעה השנייה שלהם בתל אביב החתים אותם הלייבל "לבנטיני" של קובי אוז לחוזה דרקוני של תשע שנים, דבר שהתברר כקטסטרופה. "זה כמו שוק אפור, רק לא של עבריינים וכולם אשכנזים", מגחך תורן.
"בא קובי אוז, שהחיים שלו בכאפה, ומבטיח הבטחות ושיהיה פיצוץ. היינו בני 21, לא היה לנו מושג". אבל בינתיים, הלהקה המריאה. אלחרר עזב בגלל סכסוכי רוקנרול קלאסיים (בחורות. ברור), אבל הכריזמה של תורן והגיטרה של כוכבי הפכו לסימני היכר. הלהקה הפכה לקטע, מהסוג שהולך יופי עם הרבה אלכוהול ומטשטשי תודעה.
פנינים טקסטואליות מאלבומם הראשון כמו "משנכנס אדר, אמא שלך זונה" הפכו לשורות פתיחה, וההופעות היו אקסטרווגנזה. "אחרי שהחתימו אותנו הביאו מהלייבל מלא אנשים לראות אותנו", נזכר תורן בחלחלה. "הייתה שם תאונה של ארבעה בקבוקי ערק ושני בקבוקי וויסקי. אחרי שלושה שירים הבסיסט שלנו התרסק שלוש פעמים על התופים, פתח לאורי את הראש, אורי התחיל לדמם, הגיטריסט ישב על המדרגות... היה מאוד משפיל. ואז כמה מאיתנו הלכנו להקיא".
בניגוד להיסטריה שעל הבמה, בתקשורת הם היו אוויר. "הם כאילו ניסו להכעיס", אומר גורם בתעשייה. "לא רצו להתמסחר, זה לא עניין אותם. התחושה הייתה שזו להקה ללא הכוונה, בלי קשר לכישרון שלהם". היחסים עם "לבנטיני" הפכו לעכורים, וגם בתוך הלהקה הדברים עמדו בפני פיצוץ. השיא היה עזיבתו של כוכבי, במקביל לגניזת האלבום "ביום בו איבדתי את משקפי השמש".
"היה סיוט", תורם גת, היחיד ששרד את תהפוכות התקופה, הגדרה פיוטית. "הייתה בנו מיזנתרופיות. הווייב היה שלילי. התחושה הייתה שהלהקה התפרקה ושאין דרך להמשיך".
תורן: "אני ורונן היינו תמיד במלחמת חורמה מתחת לפני השטח. והתקופה ההיא הייתה די מעורפלת בגלל אמצעים שונים לשיבוש המוח, שהפכו לנצרכים ככל שהמצב נהיה קשה, אז זה היה מחריד. וכמו במערכות יחסים, אתה נורא מפחד לטפל בבעיות כי אתה בטוח שבלי זה אתה לא שווה כלום. וזו להקה שמהרגע שהייתה עולה לבמה, הכול היה נפתר.
"היה אפשר לעשות משכב זכר מרוב שהכימיה הייתה טובה. ומרגע שיורדים זה חוזר להיות סיוט. ואז רונן החליט שהוא הולך. ופתאום מה? חשבתי שכוס אמק, זכותי להמשיך. אם אתה מאמין בעצמך זו לא סיבה לזרוק את זה. נהיה מגניב, נהיה כיף. הכול נעשה בצורה בריאה פתאום. ואז אמרנו, מה עוד לא בריא? והתחלנו להוציא את כל הגרורות מהסרטן שהיה לנו - גם אנשים, גם הלייבל".
ומה אומר רונן על כך שהתקליט החדש כולל הרבה חומרים שהוא היה שותף להם?
תורן: "אני ממש לא יודע, אנחנו לא בקשר". את רונן כוכבי, השוהה באנגליה, לא ניתן היה להשיג עד למועד סגירת הכתבה.
הפרידה הדרמטית שלכם מ"לבטיני" הייתה במסגרת תוכנית ההבראה?
"כן. לא משנה מה הבאתי, תמיד בעלי הבית שלי זיינו אותי בתחת. בזלזול. זה דבר שאני בחיים לא אסלח עליו. הם לא הסכימו להבין שיש גם דרך שלי. חוסר רצון לבדוק מה האנשים האלה, שהחתמת אותם על חוזה אימתני לשנים, רוצים. אנחנו פדינו את עצמנו. זה עלה מאות אלפי שקלים שיצאו מכיסנו. הם ידעו לסחוט את הכסף ברגע האחרון. בלי שום פרופורציה.
"אם היה לי מלא כסף, נראה לי שהייתי מזיין אותו בבית משפט. אבל זה מאחורינו".
תגובת "עננה" (שבה כלול הלייבל "לבנטיני"): "ההחתמה של מרסדס בנד נעשתה לאחר התדיינות ארוכה בינינו לבין עורך הדין שלהם. האלבום הראשון שלהם הוקלט שלוש פעמים, עננה השקיעה את כל העלויות, והוא לא כיסה את השקעתו.
"למרות זאת, הסכמנו להשקיע גם באלבום השני. מכיוון שגם אותו רצתה הלהקה להקליט מחדש, נוצרו בינינו חילוקי דעות אמנותיים ומסחריים והלהקה ביקשה להשתחרר מהחוזה. הסכמנו, בתמורה להשבת ההשקעה שלנו, על פי ההסכמים. לשם הצדק, לא מדובר במאות אלפי שקלים. אנו מאחלים להם מכל לבנו הצלחה גדולה".
את כוכבי החליף גיא שמי (אקס אינפקציה ודה גירלז), ואת הבסיסט אריאל שרקובסקי החליף יוני כהן. הלהקה יצאה לדרך מחדש. ואז, בלי להתכוון, הגיעה "תעשה לי ילד", הסדרה הפרובוקטיבית של יובל שפרמן ושירלי מושיוף, שכרכה בתוכה להקת רוק, סמים, אלכוהול, זיונים והרס עצמי. מושיוף הגיעה לתורן להתייעצות רקע, ומהר מאוד הבינה שהוא השחקן הראשי שלה. תורן, מצדו, שכנע את חברי הלהקה לעלות על העגלה הזאת.
באופן פרדוקסלי, מה שלא עשתה חריכת הבמות האינסופית, עשתה דמותו של רם, רוקר סאדיסט ונכלולי, כמו גם השירים של מרסדס, שליוו את הסדרה. הלהקה קיבלה קהל חדש, אבל גם הרבה נאצות. "אנשים לא הבינו שמה שיש בטלוויזיה הוא לא מי שאנחנו", אומר שמי. "אנשים רוצים להתחרע בארץ. רוצים לשתות, רוצים לקחת סמים, רוצים שיזיינו אותם ויזרקו אותם", מתפעם תורן.
"הרעיון היה איך בשם האמנות יכולה לחיות מפלצת. כמו בדמות של רם. אבל במציאות, הגיעו אנשים שרצו שיתייחסו אליהם ככה. את יודעת כמה נשים רוצות שיתייחסו אליהם כמו חרא?".
שמי: "היו מגיעות אליו נשים ומתנהגות כמו גרופיות! בחורות ובחורים שרוצים את החתימה שלנו על כל מיני איברים. היי, חתמנו על פרוטזה של בחור".
אז מה, הכול גרוע במוזיקה הישראלית?
תורן: "אותי מכעיסות כל הנוסחאות האלה, שאנשים עושים בשביל למכור את המוזיקה שלהם. שנים עבדתי בקשת, וכיום אני המנהל המוזיקלי של 'ארץ נהדרת'. ואיך לעשות דברים כדי שיקלטו אני יודע טוב. אבל היה לי חשוב לא להאכיל את המערכת. בזתי לה. על טקסטים מסורסים, נגיעות של מזרחי".
אז למה לא ניסיתם לפרוץ לחו"ל?
תורן: "פחות מעניין אותנו ליצור בשפה אחרת. אני לא קם בבוקר וחושב 'או, איי וונט טו פאק יור סאן גלאסס'. האמנות שלי היא לכתוב בעברית. ומה, נלך להסתובב ארבעה חודשים בארצות הברית? זה לא מגניב. כי בהתחלה לא קרה איתנו שום דבר מסחרי, והיום - אחרי שכולנו מיסדנו את החיים, אין צורך בלגרום לזה להצליח.
"יש משפחה, חברים, עבודה. ואחרי גיל 30 להתחיל גם לקבל כסף על זה והערכה זה ממש ערך מוסף. אני זוכר שכשהבת שלי נולדה הייתה פתאום תחושה שצריך להסתדר כלכלית ולהתבגר ולוותר על כל הדברים האלה, שגורמים לי ליהנות. ואז הגעתי למסקנה שהבת שלי תתבאס אם אני לא אגשים את השליחות שלי. שאני רוצה שהיא תסתכל עליי עוד כמה שנים ותהיה גאה. גם כשלקחתי אותה לגן בבוקר עם האנגאובר, אחרי הופעה".
ומה תרצה שהיא תחשוב?
"שאני אבא מגניב. נראה לי שאני באמת כזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
