האקסצטנריות מצילה את השף גורדון רמזי
תוכנית הבישול של גורדון רמזי הפכה לתוכנית אירוח המורכבת ממיני-ריאליטי, משיחות עם ידוענים, מפינת תיירות-אקסטרים ומהרבה פרובוקציות. רמזי מצליח לא להפוך לערימת מניירות נוסח ג'יימי אוליבר, רק בזכות האקסצנטריות הבריטית. וגם: גודי מתה וגם על זה אין כל כך מה להגיד
שף גורדון רמזי צילום: אי-אפ-פי
לשפים טלוויזיוניים אסור בתכלית האיסור לתפוח מעל לממדיהם הטבעיים. בהתחלה יש להם מסעדה מצליחה ואישיות מיוחדת. הם מוזמנים לפינת בישול קצרה בתוכנית אירוח כלשהי, שם הם מעסים בידיהם עלי חסה צעירים ופריכים, מזליפים שמן זית בכבישה קרה ומרבים ללהג, בשפתם הישירה והמחוספסת, על כך שכה חבל שההמונים הנבערים מעדיפים ג'אנק פוד ולא מזון טרי ובריא (ויקר תופת).
מפה לשם הם מקבלים תוכנית. אולי ריאליטי שבו יתעללו בבהמיות בחבורה של תמימים שחושבים שייצא להם מזה משהו. מפה לשם, הם מנסים לנצל את ההצלחה, לפתוח עוד סניפים, עוד מסעדות, להיבנות על סמך הדמות הטלוויזיונית שבראו להם. התוצאה הבלתי נמנעת היא התרסקות: כלכלית, עסקית, מקצועית, תדמיתית. כמו סופלה שקרס לתוך עצמו.
גורדון רמזי קרוב באופן מפחיד לנקודת האל-חזור: לא חסר הרבה, והוא כבר לא יהיה שף. תישאר רק בדיחת מסך, שמעווה את פרצופה לפי אות, ופולטת במרווחי זמן מדודים קללות וגידופים. זה חבל, חבל מאוד. כי רמזי, כאשר הגסויות עדיין נפלטו מפיו באופן אותנטי, היה טיפוס טלוויזיוני מרתק. כדורגלן לשעבר, בריון בדימוס, שאיכשהו היסב את עצמו לשף של שלושה כוכבי מישלן. אף אחד לא הצליח לחקות במידה משביעת רצון את הטירונות נוסח גולני שהוא העביר למתמודדי הריאליטי שלו. גם לא עזרא קדם.
פותח את הפה. רמזי וצוות המתמודדים בתוכנית צילום: מתוך התוכנית
בעצם, מדובר בתוכנית אירוח שלמה, שמורכבת ממיני-ריאליטי (קבוצה שכל חבריה מגיעים ממקום מסוים מתמודדת עם הכנה של ארוחת שלוש מנות ל-50 סועדים), משיחות עם ידוענים, ממעין פינת תיירות-אקסטרים (רמזי נוסע בכל פעם למקום קיצוני כלשהו כדי להשיג, וגם להרוג, מזון אקזוטי) ומכמה שיותר פרובוקציות.
כמו עמיתו הבריטי ג'יימי אוליבר, רמזי מתעקש לצלם את המזון במצבי הצבירה
השונים שלו: חי, מומת ושחוט. הוא צודק: הזעזוע מזה הוא צביעות. ומצד שני, עם כל הכבוד לכנות שלו - לאף אחד לא מתחשק לראות צבי מת או סרטן ענק שסכין ננעצת בגופו הגבשושי, באמצע תוכנית אירוח.
כאמור, רמזי קרוב באופן מסוכן לנקודה שבה יהפוך לג'יימי אוליבר - ערימת מניירות מעצבנת, שלא היינו קונים ממנה פלאפל משומש - והוא חומק בעור שיניו רק משום שהוא, והתוכנית שלו, אקסצנטריים באופן כל כך בריטי.
הטיפוסים שהוא מארח - הקומיקאית דון פרנץ', והעיתונאית השמרנית בעלת השיניים והמבטא המגוחכים ג'נט סטריט-פורטר - בזכותם ורק בזכותם רמזי נשאר רלוונטי. מה שמוכיח שלפעמים, גם סטייק מדמם ומשובח צריך לידו צ'יפסים טובים.
הריק הגדול
ג'ייד גודי לפני המחלה צילום: אי-פי
בשעה 3.55 לפנות בוקר שעון גריניץ', כך בישרו החדשות המתפרצות, הסתלקה ג'ייד גודי מהעולם. זה היה האות לתחילתו של נוהל פיגועים מתמשך, שהערוץ הבריטי התמסר לו בחפץ לב. המסך הבהיק באדום. שורת המבזקים הבהבה בצהוב. המגישים חזרו על המנטרה הדלה: ג'ייד גודי מתה בשנתה, אמה אומרת: הילדה היפה שלי הלכה, חבר המשפחה אומר: סוף סוף מגיעה לנו קצת פרטיות. וכך זה נמשך, ונמשך, כאילו לנצח. גודי, מפלצת הריאליטי שנולדה, צמחה וגססה מול המצלמות, הסתלקה - ופתאום הסתבר שגם בשעתה הגדולה והעצובה, לאף אחד לא היה באמת משהו לומר על זה. גם לא לטלוויזיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
