הספר הדיר שינה מעיניו של אולמרט
אחרי שטיפל בפרשת קו 300 ובשב"כ, עורך הדין חיליק גוטמן חוזר להתעסק בתכנים החביבים עליו. בספר החדש שלו יש ראש ממשלה שמנסים להפליל ערב הגעתו להסכם עם סוריה, יועץ משפטי תאב כוח וחסר גבולות, דיקטטורה של שלטון החוק ותקשורת עוינת במיוחד
ראש הממשלה יואב ברקן, יציר דמיונו של גוטמן, הוא אדם מוכשר וישר דרך עם חולשה לחיים הטובים. הוא מסור למדינה, נחוש להגיע להסדר עם הסורים ולחולל מהפכה במערכת המשפט. חייו עתידים להשתנות כשהוא נופל קורבן לקנוניה שבראשה עומד היועץ המשפטי לממשלה-אדם מוכשר ומניפולטיבי, החובר אל מנהיג האופוזיציה, שלהוט להפיל את ברקן.
ראש היחידה לחקירות שלטוניות במשטרת ישראל, קצין יעיל אך אדם חלש אופי, עסוק אך ורק בקידומו לצמרת. כשהרכב שופטים עומד לחרוץ את גורלו של ברקן, קורה משהו שמשנה את הכל-חקירה שמעלה כי נתפר פה תיק. התרחיש הזה יוצא מתוך ספרו החדש של עו"ד חיליק גוטמן, "תיק תפור" (ידיעות ספרים), ומעלה לא מעט ביקורת נוקבת על הצמרת הפוליטית, המשפטית, כוחות החוק והעיתונות. הספר מעמיד את הטוב מול הרע, המשחית נגד המשתדל להיטיב ואין פרות קדושות
שעוברות בסביבה ולא חוטפות: החל מהיועץ המשפטי לממשלה, ועד לבית המשפט העליון. תחת כולם גוטמן שומט את הקרקע.
גוטמן חוזה בספרו דיקטטורה של שלטון החוק, אבל גם מרגיע: "אנחנו לא נמצאים שם, אבל המבנה המשפטי של מדינת ישראל הוא בעייתי. תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מכיל יותר סמכויות מכל בעל שררה במדינת ישראל. הוא גם ראש התביעה הכללית וגם הפרשן האולטימטיבי של החוק. התפקיד הזה הוא המצאה ישראלית מקורית ואין בלתה. הוא היה פגום מלכתחילה וקודש, בעיקר מפני שבמהלך השנים מונו אנשים טובים לתפקיד".
וזה התפוצץ לנו בפנים?
"למיטב ידיעתי, לא היה יועץ משפטי שעשה במכוון שימוש לרעה בכוחו, אבל היו כאלה ששיקול הדעת שלהם היה מוגבל".
שזה בעצם כמו כל נושא תפקיד.
"כן, אבל בתפקיד הזה הוא לא חייב דין וחשבון לאף אחד. לממשלה יש סמכות תיאורטית לכאורה לפטר אותו אבל זו סמכות תיאורטית בלבד. לאורך 61 שנותיה של מדינת ישראל כמעט שלא היה יועץ משפטי שלא היה ניסיון לפטר אותו אך מסתבר שזה מובנה במערכת: כשאתה מנסה לפטר, מיד קם גוף גדול - פעם הציבור ופעם התקשורת, שמתנגד לעניין והממשלות מוותרות בדרך כלל.
"המקום שהוא נותן דין וחשבון אם בכלל זה בג"ץ, וגם בג"ץ מגביל את עצמו מאוד מאוד מלהתערב. אפילו כשדורית ביניש לא אהבה את החלטתו של מני מזוז בעניין משה קצב ונתנה לזה ביטוי בפסיקתה, בסופו של דבר בג"ץ לא התערב בעסקת הטיעון ולא שינה את החלטתו. ב-61 שנותיה של מדינת ישראל אין על אצבעות יד אחת החלטות של היועץ שבג"ץ שינה".
אז אתה כותב את הספר כמטיף בשער?
"לא. קדחה לי בראש השאלה מה היה קורה אילו פעם במקרה היה מסתנן יועץ משפטי מושחת לתוך המערכת. הוא הרי יכול היה לעשות פה דיקטטורה בצורה חוקית לחלוטין: לטלטל ולהפיל ממשלות, להפיל סיעות בצורה אלגנטית והכל בחסות החוק".
והיום זה קורה?
"האפשרות קיימת, אבל אני לא חושב שזה קורה. כשאתה כותב ספר דמיוני אתה לוקח לעצמך את החירות לכתוב גם מצבים היפותטיים. לקחתי מצב שמשכתי לקצוות. לתיאוריות יש דינמיקה שהן הופכות למציאות".
תיאוריות או לא, שמות הדמויות בספר נעים בין "ארנון רבינוביץ" המתואר כפרשן פוליטי בכיר, טוני רפיד, שעשה הסבה לפוליטיקה והפך מנהיג של מפלגה חשובה, שר המשפטים "פרופ' אריאל פדרמן" ועוד. "אין פה שום שם מקורי, יש פה שמות קרובים למקוריים. עם האנשים הטובים אין בעיה. הרעים בספר הזה - היועץ המשפטי, ראש האופוזיציה וקצין המשטרה הדמיוני הם דמויות בדויות לחלוטין", מבהיר רוטמן, סליחה, גוטמן.
גוטמן (64), ירושלמי ואב לארבעה בנים (מהם שלושה עוסקים במלאכת המשפט), ממשיך להתעסק בספר בנושאים החביבים עליו, ובעבר כבר הוציא שני כותרים שמטפלים בהם: "היועץ המשפטי נגד הממשלה" ו"טלטלה בשב"כ". הוא גם נמנה עם יוצרי סדרת הטלוויזיה "קו 300", ועבד במחיצתם של שרי המשפטים יעקב שמשון שפירא וחיים צדוק ובמחיצת היועצים המשפטיים מאיר שמגר ואהרן ברק.
גוטמן יושב במשרדו, הממוקם במרחק פסע ורבע ממעונו הרשמי של ראש הממשלה. בין כרזות פרסומת מימי הצנע התלויות על הקיר וכבשה של מנשה קדישמן,
הוא מתבונן מן הצד על שלל ההפתעות שמזמנת מדינת ישראל, ומה שהכי מטריד אותו, על פי הגדרתו, הם "המשפטים בכיכר העיר". ברקע נשמעים קולות מהמאהל של שליט. "לא בטוח שאלמלא התקשורת היה מוגש משפט רמון או שג'קי סרוב היה מקבל 18 חודשי מאסר על המעשה שעשה. אין לי ספק שכיכר העיר משפיעה מאוד גם על בתי המשפט וגם על החלטות המשטרה והפרקליטות", טוען גוטמן.
מה תפקיד התקשורת?
"לסקר, ולא ליצור. היא יוצרת מצב. להק ערכתי יש ברית לא קדושה בין התקשורת, המערכת המשפטית והמשטרה, שהיא ברית הרסנית. זה בא לידי ביטוי במשפט הרחוב היום והלחץ על נושאי תפקידים, כולל היועץ המשפטי לממשלה. אני לא נוקט עמדה, אבל יכול להיות שאילו המערכת המשפטית לא היתה לחוצה על ידי התקשורת בפרשת משה קצב, כתב האישום היה אחר".
ובספר ארגנת הפי אנד. משאלת לב?
"בחיי השגרה דברים כאלה לא קורים. אין מספיק אנרגיות בגופים מחוללי השינויים כדי שיהיה שינוי. בא דניאל פרידמן וניסה לעשות שינוי, דבר שהיה צריך להתקבל בתק מיכה גדולה מאוד, וזה התקבל בדיוק ההיפך: תקפו אותו, ביזו אותו, השפילו אותו. מה לא אמרו עליו? עד שיקום מישהו שיעשה סדר במערכת השלטונית, ייקח עוד זמן".
כפי שאפשר להבחין גוטמן מוטרד. מאוד. אפילו כתבי האישום שמוגשים נגד אנשי ציבור נתפסים אצלו כבעיה קריטית. "בשנים האחרונות, חלק עצום מכתבי האישום שהוגשו נגד אישי ציבור זוכו, ואלה שהורשעו, הורשעו בדוחק", הוא אומר, "זו מדינה שהתלונה הפלילית במאבקי הכוח הפוליטיים הפכה להיות כלי להשחית ולהשמיד זה את זה באמצעות תלונות למשטרה או לפרקליטות.
"הן זוכות בתהודה גדולה כי הן עסיסיות, מוכרות עיתונים וספרים, אבל בעצם אין בהן כלום. בממשלה הנוכחית יושב שר שהוגש נגדו כתב אישום על עברות מאוד חמורות - מאיר שטרית, והוא זוכה. יעקב נאמן הולך להיות שר המשפטים בממשלה הבאה. זה אדם שהוגש נגדו כתב אישום די חמור ומסתבר שלא היה בו כלום".
ולמה זה גורם?
"כ-90 אחוז מהציבור סבורים שהפוליטיקאים מושחתים. זה הרי קורא לדיקטטורה! התמונה שמצטיירת לגבי מי שקובעים את גורלנו היא לא מציאותית".
היית הולך לפוליטיקה היום?
"כן. עם חשש, אבל הייתי הולך. במובן זה הערכתי מאוד את פרידמן, שניסה לעשות סדר חדש בדברים".
אז למה קפצו עליו?
"השיטה קודשה על ידי כל המעורבים בה. היא נוחה לכולם וכשמישהו מנסה לזעזע דבר קיים הוא תמיד נידון לסקילה ולדחייה. הוא ניסה לגעת בפרות הקדושות לפחות בעיני עצמן. גם בבית המשפט העליון, גם במערכת התביעה הכללית, וזה כמובן יצר בריתות של התנגדות.
"היו לו גם חולשות. הוא לא פוליטיקאי ולא הבין את המערכת הזאת. הוא היה ישיר מדי, לפעמים בוטה, לא מחפש את המלים הרכות ויצר התנגדות. דבר אחד חשוב מאוד הוא עשה בעיני: שהוא העלה את הנושא לסדר היום הציבורי. אני מניח שפרידמן אולי ילך, אבל הפרידמניזם במובן החיובי של המילה יישאר".
נא להמתין לטעינת התגובות
