ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

קשור: ראיון עם שלום מיכאלשווילי

בשנתיים האחרונות מקפיד שלום מיכאלשווילי לנסוע להופעות של מה קשור לבד (למרות הפלייסטיישן שדאג להתקין בוואן המשותף) בריאיון סולו ראשון מספר מיכאלשווילי על ההחלטה לעזוב את ניסן נתיב לטובת השלישייה, על הדינמיקה הסימביוטית, על הדאגה התמידית לג'וב הבא ועל מפגש מכונן אחד עם דפנה ארמוני, הנפגעת היחידה בתולדות ההומור המה קשורי ויש גם מסר לקורא רני בלייר

היעדר הדמיון הפיזי למשה איבגי מנע משלום מיכאלשווילי לקבל את אחד התפקידים הראשיים בסדרה "הבורר". כשהלך לאודישן הוא קרא דווקא את הקטע של אבי הטחול, הבן של ברוך אסולין (שאותו מגלם בסדרה איבגי). אבל הבמאי והמלהקת כבר ראו בראשם איך אחת הצלעות של "מה קשור" מתלבשת להם בדיוק על הדמות של המאפיונר הרוסי ניקולה, שמתפקד בעיקר כאתנחתה קומית בדרמת הפשע.

"חזרתי הביתה ואמרתי 'לא רוצה'", מספר מיכאלשווילי. "די, עשיתי כבר מספיק שנים בדיחות של גרוזינים, אז עכשיו אני אהיה רוסי? ולשחק עם מבטא? לא רוצה להיות קומי. רוצה לתת בראש בדרמה, רוצה שאנשים יצחקו ממני ויבכו ממני לא רק כשאסי וציון מאחוריי או מלפניי. מצאתי את עצמי מתעקש כמו ילד קטן".

חשוב לך להוכיח שיש שלום בלי שלום מחבורת מה קשור?
"אם הייתי אומר לך שלא הייתי נשמע ממש אידיוט. לשלושתנו זה חשוב. בגלל זה אנחנו עושים את כל הדברים שמחוץ לשלישייה. אני יודע שאני רוצה עוד להצליח הרבה שנים עם מה קשור, אבל גם להצליח עם הרצונות שלי במשחק. לעשות דרמות, סרטים. זה עושה לי כיף לחשוב בלילה על תסריט שקיבלתי, לחפש את הניואנסים הקטנים, לראות איך אני משגע את כולם בסט כדי שיחייכו".

בסופו של דבר השתכנע מיכאלשווילי, 30, להסתפק בכל זאת בתפקיד הקומי של ניקולה, תפקיד שאליו חזר באחרונה לעונה שנייה בהוט. ובכל זאת, זו הפעם הראשונה בעשר השנים האחרונות הוא עושה משהו משמעותי לבד. לאט לאט קריאות ה"ריבי! פנק אותה! " שליוו אותו ברחוב מאז "הישראלים", התחלפו בשאלות "אז הוא מת או לא? ". מאז נפתחה הדלת, והוא הספיק כבר להצטלם לסרט "קירות" של דני לרנר, ובקרוב יעלה עם הצגה חדשה של שמוליק הספרי בתיאטרון הקאמרי.

זו תדמית שאולי קשה לקומיקאי, אבל שלום מיכאשווילי הוא בחור די רציני. בתעשייה יודעים לספר כי שלום הוא העוגן בשלישייה, שמונה גם את ציון ברוך ואסי ישראלוב. המבוגר האחראי, זה שמתייצב בדרך כלל ראשון לחזרות, שיודע ליישר את החברים כשהם מתפזרים או כשדעתם נודדת.

"היו הרבה פעמים שהייתי צריך שדווקא אסי וציון יסחבו אותי על הגב שלהם", מיכאשווילי מנסה לצאת דיפלומט, "אבל אני גאה להיות האחראי והדייקן והמסודר והנחמד. בכיף. אולי אני יוצא משעמם, אבל לא אכפת לי. אני שלם עם מי שאני. לא

אכפת לי להיות הסוחב, אבל אני גם יודע להישען. במקומות שאני לא עם אסי וציון, תמיד אומרים שאני מאחר, לא צפוי, משוגע".

אם מיכאלשווילי הוא הצלע המתונה, ציון ברוך הוא המקרה ההפוך בדיוק. "האמת נמצאת תמיד בין הקיצוניות שלי לקיצוניות של ציון. הוא רוב הזמן הקונטרה שלי. הוא יכול לבוא עם מערכון כתוב על מפית, עטיפה של סוכרזית ושני דפים. על העטיפה של הסוכרזית הוא יכול לכתוב 400 מילים ועל הדף יש ציור, ומכל זה הוא מחבר חצי מערכון. ואז אני אלך וארכיב מזה מערכון שלם על הלפטופ".

הרגשת לפעמים שאתה עובד עם שני ילדים קטנים?
"לגמרי. והם יודעים את זה. הרבה פעמים זה הטריף אותי, אבל גם אני הטרפתי אותם הרבה פעמים. גם חשוב להיות כמו ציון לפעמים. לחלום אחרת, לחשוב אחרת. במצב הנתון בשלישייה, אני צריך להיות זה שיגיד את הדברים ההגיוניים. לפעמים ציון ואסי אומרים משהו, ואני חושב בדיוק כמותם, אבל אני חייב לתת קונטרה".

 אתם מעורבים לגמרי אחד בחיים של השני?
"אני מאמין שכן. אני יודע הכול על ציון ואסי והם יודעים הכול עליי. אבל אני בטוח שלכל אחד יש את הסודות שהוא מטפח לעצמו, ואנחנו לא מתעלקים אחד על השני יותר מדי. יש למשל שירים של אסי (ישראלוף צפוי להוציא בקרוב תקליט-ל"א) שלא שמעתי עדיין, ואני מת לשמוע.

"אבל אני יודע שזה הבייבי שלו וצריך לתת את הספייס. כשעשיתי את'קירות' הם לא באו ושאלו מה אני עושה שם. יש לנו גם חופשות בחו"ל שאנחנו לוקחים בנפרד, חודש בשנה. אם זה בא אחרי תקופה אינטנסיבית אז ארבעת הימים הראשונים שאתה לא מדבר איתם נראים קלילים, עוברים בכיף".

"אבל פתאום אחרי שבוע אני מגלה שציון כבר הסתמס איתי ואסי עוד לא. ואז אחרי שמונה ימים הוא מתקשר בארבע לפנות בוקר מהודו למקסיקו, שאני אפתח הערוץ הרוסי כי יש שם איזה אירוויזיון של רוסים, ואנחנו נקרעים אחד לשני חצי שעה בטלפון. ואז אחרי שלושה שבועות, אני מוצא את עצמי מחפש שעות איזו מתנה קטנה לאסי ולציון, כדי שיחייכו ויידעו שחשבתי עליהם. ואני יודע שזה הדדי".

זה לא קשה לפעמים, להיות בשלישייה צמודה כל כך. אין צדדים מושלמים פחות?
"גם אם יוצאים לפעמים לחופש עם מטענים, עם קצת ריבים, בחופשה אתה מבין כמה הם חשובים לך, האנשים האלה. יש ימים שאתה אומר, לא יכול לראות אותם עכשיו, אבל אחרי החופשות האלה אתה מבין כמה הם עיצבו את מי שאני היום".

מיכאלשווילי נולד למשפחה רמלאית יוצאת גרוזיה. מעולם לא חשב על לימודי משחק - הוא פשוט היה מצחיק. את ציון ואסי הכיר בלהקת נוער בעיר, כשהוא היה בן 15 והם צעירים ממנו בשנה. כבר אז נולד המותג "מה קשור". בכל תקופת הצבא, שם שירת כחימושניק, השלישייה המשיכה להופיע ולפנטז על התהילה.

"אחרי הצבא היינו מופיעים עם שחר חסון ועמוס תמם", הוא מספר. "שחר היה בא כל הזמן עם מונולוגים מלימודי המשחק שלו, ואמרתי, זה מתאים לי הדבר הזה. שאלתי אותו מתי יש אודישנים והתחלתי לברר. אז גיליתי שיש דבר כזה שנקרא ניסן נתיב, ובית צבי וסמינר הקיבוצים. אמרתי, נלך נעשה אודישן בכל המקומות ונראה מה קורה. לשמחתי התקבלתי".

מיכאלשווילי התקבל לכל אחד מבתי הספר. בסופו של דבר החליט על ניסן נתיב. לקראת סוף השנה הראשונה ללימודים, הביא במאי הלהקה של השלושה ברמלה, אבי דור, חבר בשם אלי יצפאן לראות הופעה שלהם. זמן קצר אחר כך נחתה על שולחנם הצעה לפינה יומית בתוכניתו הפופולרית של יצפאן בכבלים. ניסן נתיב אילץ את השחקן המחונן לבחור לימודי משחק או המשך הקריירה עם ציון ואסי. מיכאלשווילי בחר.

"בדיעבד אני שמח שהחלטתי כך, זה היה שווה", הוא אומר. "מי יודע איפה ואיך הייתי נופל. זה פתח לי דלתות. אני יכול להגיד לך שהיום הגעתי לאן שהגעתי, גם לתיאטרון, לא מהדלת האחורית".

 

הייתה דילמה בכלל?
"גדולה. לא היה לי ברור שאני רץ עם הראש בקיר לעבר מה קשור. אבל תמיד ידענו שיהיה מה קשור, מאז גיל 16".

יכולת לחכות שלוש שנים עם ההצלחה.
"אם אני חושב על זה קצת, זה היה אחד מהרגעים האלה שאתה כבר יודע מה אתה רוצה בחיים, אבל אתה בכל זאת לוקח נשימה עמוקה ואומר, בוא נחשוב רגע. ידעתי שזו תהיה התשובה. אני מוכרח להגיד לך שעברתי שנה מדהימה בבית הספר, אבל המקום היה קצת סגור מדי בשבילי, קלסטרופובי. אתה לא יכול לעשות שם מה שאתה רוצה. אני לא עצלן, אבל אני אוהב את הספייס שלי".

במיוחד כשהחברים שלך עשו חיים.
"הם בדיוק השתחררו מהצבא".

הם היו שיקול בהחלטה?
"אסי וציון הם תמיד שיקול בחיים שלי".

בכל זאת, זו הקרבה גדולה מאוד.
"הקרבה זה חלק מהעניין כשאתה נמצא בזוגיות משולשת כזו".

אתה מוותר בשביל החברות הזאת?
"השלישייה לא מונעת ממני כלום. עובדה שאני עושה דברים. כל אחד מאיתנו ויתר על קמפיין של הרבה כסף. עכשיו אנחנו הולכים לעשות קמפיין ביחד בפעם הראשונה".

אולי יכולת להשיג יותר לבד?
"אני עדיין צעיר. עוד לא ראו עשרה אחוזים מהכישרון שלנו. שלי. אל תשכח שזה גם היה קצת כסף. ולילד שבדיוק השתחרר מהצבא ולא בדיוק גדל על מי יודע מה, זה גם שיקול משמעותי. אני לא אתייפייף ואומר שניסיתי לרדוף אחרי האמנות".

ומה עובר על שלישייה, כשהמניות של אחת מהצלעות פתאום עולה, כמו שהיה אצלכם עם ציון?
"המניות של ציון הן לא המניות של ציון, הן המניות של כולנו, כמו שהמניות שלי הן המניות של ציון ואסי. כשהוא עושה משהו לא אומרים'ציון ברוך עשה משהו', אומרים'ציון ממה קשור עשה'".

לא שקלתם להפריד כוחות?
"ידענו שזה יקרה בשלב כזה או אחר. ידענו שכל אחד יקבל את הפלטפורמה שלו לעשות את הדברים שהוא יותר אוהב. בפעם הראשונה שציון שיחק בסרט'הללויה', ישבנו ודיברנו ואמרנו, רגע, האם זה נכון שהוא יעשה את זה או לא. ואז החלטנו שנכון שהוא יעשה. ככה מתקבלות אצלנו החלטות, בצורה דמוקרטית".

גם כשקיבלת את התפקיד בתיאטרון, העברת את זה להחלטתם?
"אני מודיע שקיבלתי תפקיד בתיאטרון ושואל אם זה מקובל עליהם או לא. הם שותפים שלי לחיים ולעבודה, ואני רוצה לדעת אם זה מפריע להם. דרך אגב, אני תמיד יודע את התשובה לפני שאני שואל. בתיאטרון הם חיבקו אותי כאילו הם קיבלו את ההצעה לעבודה. יש גם גבולות מאוד ברורים. אני לא אעשה עכשיו תוכנית בידור לבד, ואני והם יודעים את זה. אני גם יודע מה אני רוצה מעצמי בתור שלום, ולא בתור שלום ממה קשור".

אחרי יצפאן, סללו מה קשור את דרכם אל המיינסטרים הישראלי דרך הנחיית טקסים ותוכניות בידור כמו "היכל התרבות", הישראלים, ובסופו של דברם גם ירשו את המשבצת של יצפאן בהוט. "ישמערכונים שעשינו ביצפאן ואני לא יכול לראות. אני רוצה לשלוח ליוטיוב מכתב שימחקו את זה".

נדרשתם לממלכתיות בהומור?
"דאגנו לשמור על השיגעון כדי לא להיות מאלה שמספרים בדיחות. אני רוצה להאמין שאצלנו במופע מרגישים שמקבלים את האקסטרה, כי אנחנו מזיעים את הבדיחה".

אבל ברגע שהגעתם למיינסטרים, ביו ויתורים שעשיתם בבדיחות שלכם?
"ההפך. היו רגעים שהיו צריכים עוד לעדן אותנו. לכל אחד מאיתנו יש את הגבולות שלו. ציון, למשל,אף פעם לא יצחק על דת. אני לא אצחק אף פעם על מישהו ספציפי".

לא בכדי מיכאלשווילי שומר על הכלל הזה בעבודתו. בפעם האחרונה שלעג למישהו בתוכנית, זה נגמר "בטראומה לכל החיים", לדבריו."היתה בדיחה על דפנה ארמוני ב'היכל התרבות', הוא נזכר, ודמעות של ממש עולות בעיניו. "אמרתי שאני לא רוצה לעשות אותה ושכנעו אותי. למחרת ראיתי את דפנה עם הילדה המקסימה  שלה ברחוב והיא נתנה לי שלושה משפטים שאני לא אשכח בחיים שלי".

"היא אמרה שלא הייתי צריך לעשות את זה ושלא מתאים לי לעשות את זה, כי אני אמור להיות אדם טוב. חזרתי למערכת הפוך. צעקתע עליהם 'אמרתי לכם שאנחנו לא צריכים לעשות את זה'. הכותב אפילו התנצל, אבל לי זה לא שיפר את ההרגשה.

"אז התקשרתי אליה איזה פעמיים במהלך השבוע ופתרנו את זה. אבל אני לא רוצה להיות יותר במקום הזה. למה שזה יקרה? למה, בגלל שאני חושב שמשהו מצחיק, מישהו יפגע? אפילו אם יש בדמות ניואנס שמזכיר מישהו ויכול לפגוע בו, אני לא אעשה את זה".
 

למה התוכנית בהוט ירדה אחרי שתי עונות?
"אתה יכול להגיר את זה שתי עונות, אבל אלה היו 180 תוכניות"

יצפאן החזיק הרבה יותר.
"יצפאן זה יצפאן, גם התקופה שהוא היה בה שונה מהיום מבחינת ריבוי הערוצים".

אז אין תחושת החמצה?
"כשאתה שואל אותי כשלום, אני חושב שתמיד היה אפשר לעשות יותר. אין פרויקט שאני מסתכל אחורה ואומר, נתתי מאה אחוז. תמיד נראה לי שהצילום הזה או הדמות הזאת יכלו להיות טובים יותר".

היית עושה ריאלטי, למשל את "המירוץ למיליון" שאשתך קרן היא אחת העורכות שלה?
"היא תמיד אומרת לי, איזה מעולה היית יכול להיות בכל המשימות. ואני אומר לעצמיט, איזה כיף שאשתי חושבת שאני יכול לעשות הכל. אני מפחד מהדברים הקטנים, מחושך, ממקומות סגורים, אבל אני יכול לעשות את הדברים הכי משוגעים בעולם".

מה אתה חושב על מאבק היוצרים?
"הייתי מצטרף להפגנות כדי להיות קצת ליד רני בלייר, להגיד לו, 'קח אותי לעונה הבאה של פרשת השבוע'. אני רואה כמה יש לי צורך לעשות דרמה. חוץ משני פורמטים שאנחנו עובדים עליהם, אנחנו עובדים גם על סדרת דרמה, שרובה לא תצולם בארץ. אני עוד אעשה דרמה, זה ממלא אותי".

בשנתיים האחרונות, על אף שהתקין פלייסטיישן בוואן שלוקח את מה קשור כמעט מדי ערב להופעה, מיכאלשווילי מתעקש להגיע להופעות לבד, באוטו משלו. "אחרי כל כך הרבה הופעות, פתאום הנסיעה קשה לי", הוא אומר. "ההלוך מפריע לי יותר מהחזור, אני נגנב. לפעמים בא לי עם עצמי".

אשתו בארבע השנים האחרונות, קרן, כבר התרגלה למה שהיא מכנה "השעות של שלום לבד". "בימים שיש לי רק הופעה בלילה אני קם מתי שאני רוצה, קורא עיתון, קצת מחשב, קצת פייסבוק, הולך לטייל, קונה משהו".

מה עובר לך בראש בשעות האלה?
"כל מה שעובר לכל בן אדם בראש. אני נהנה לקבל אהבה מאנשים, חושב על העבודה, על קרן. אם משהו מטריד אותי אני שולח לעצמי אס-אם-אס, אני אדם של רשימות. הגעתי למסקנה שאני מרגיש יותר טוב, כשאני ממלא לעצמי את החורים האלה".

שלום שולף את הסלולרי ומקריא את אחת הרשימות האחרונות שלו: "קניות, לשלם דוחות, לסדר מסמכים של הרופא,לקנות את הדיסק של 'קזבלן', עדשות, תומכים למדפים, משרד הרישוי". נורמלי. "התעשייה הזאת רוויה בתהפוכות, ואני לא רוצה לחשוב מאיפה אני מביא את המשכורת הבאה", הוא אומר. בסלולרי הוא שומר תמונות של הילדים של חברי ילדותו מרמלה.
אתה מפחד שיום אחד מה קשור תיגמר?
"זה מפחיד. אבל אם זה ייגמר זה יהיה כי זה כבר לא כיף לנו ולא נכון לנו ולא עושה לנו טוב. אני מוצא את עצמי מדבר עם חבר שעבר פרידה קומיקאית כזו, הוא אומר שזה הכי מפחיד בעולם, אבל גם על זה מתגברים. נראה לי שנסתדר. שלושתנו נסתדר".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...