הרומן הגרפי ואלס עם באשיר מיותר
העוצמה של סלבה קורילוב, לוחם החופש, שיומניו רואים אור ב"לבד באוקיינוס", הסתמיות של הרומן הגרפי "ואלס עם באשיר", החוכמה של מיכל טמיר , ההומור של שי צ'רקה והשורות הכי יפות בעברית
אחד מתענוגות חו"ל המעטים שהתירו שלטונות ברית המועצות לתושביה היו הפלגות באוניות נוסעים א?לה ספינת האהבה, רק שאלה לא היו עוצרות בשום חוף. אחרי שנים של תכנון ארוך ומפורט קפץ סלבה, אוקיינוגרף וצוללן, מאונייה כזו אל תוך האוקיינוס ושחה בו שלושה ימים עד שהגיע אל הפיליפינים. בשלב מסוים עבר לישראל והעביר את חייו החדשים בין עבודה במכון לחקר ימים ואגמים בחיפה לזוגיות עם אשתו לנה גנדלב-קורילוב בירושלים, עד שהסתלק מהעולם דרך הכינרת ב-1998.
לפני כמה שנים יצא לי לקרוא את יומניו של סלבה, כשתורגמו לראשונה לעברית, ועפתי לחלל. הוא סיפר שם על המציאות הסובייטית האפרפרה עד דכא, שחנקה אותו; על היקסמות רומנטית מחיי הים והחוף; על יוגה, מדיטציות והגעה לרמות חדשות של תודעה.
עכשיו, סופסוף, יוצא בעברית הספר "לבד באוקיינוס" (ספרית מעריב), שמערבב בין הטקסטים המקוריים של סלבה לטקסטים פרי דמיונה של העורכת, גל קוסטריצה. התוספות של קוסטריצה אינן מוסיפות ליומן, אבל גם לא מקטינות את עוצמתו. אני, אישית, עדיין מצטערת שלא הייתי בגיל הנכון להתפעל מסלבה כהלכה ולהפוך אותו לגורו הרשמי שלי.
נמאס כבר לטחון על הפריחה בשדה הקומיקס המקומי, אבל באמת קשה להפסיק להתפעל, במיוחד כשבכל ספר חדש יש עדות להתפתחות המדיום. למשל "החוף השקט" (מטר), רומן גרפי שכתבה ואיירה מיכל טמיר, המתאר את יחסיה עם סבתה.
הסיפור מתחיל בפטירתה של הסבתא ומזגזג בין הווה לעבר, בין אינטימיות לניכור, בין תחושה של החמצה להשלמה. "החוף השקט" הוא יצירה חזקה, חכמה ויפה, והסגנון האישי (והלא אופייני לקו הנקי והנחוש של שפת הקומיקס הקלאסי) של טמיר מציג התאמה מעוררת השראה בין צורה לתוכן.
"מעבר לקו" (מודן) נמצא על הקצה השני בסקאלת ההתבגרות של הקומיקס המקומי: בשפה מובהקת של הז'אנר, הן מבחינת הקו העיצובי והן מבחינת הקצב (כל עמוד מספר סיפור), מנהל שי צ'רקה מעין יומן של חייו בהתנחלות בשומרון, עם משפחתו, השכנים הערבים, המכרים הנחמן-מאומנים והחבר השמאלני.
לֹא אֶחְדַּל לָשִיר אֶת שִבְחֵי הַמִּישוֹר,/ הַמִּישוֹר הַנּוֹשֵֹא אוֹתִי מִבְּלִי לְהִתְלוֹנֵן./ אֵינֶנִּי זָקוּק לְיוֹתֵר מֵאֲשֶר שֶלֶג וְחַלּוֹן/ כְּדֵי לִשְכֹּחַ אֶת עֻבְדַּת קִיּוּמִי
"חלון ביתי" הוא אחד השירים היפים ביותר של חזי לסקלי, שנענה לדרישה הפואטית של יוצרו (בשיר אחר שלו, "שירה") ו"עומד על אדן החלון כשהוא מדבר בשפתם של העומדים על אדן החלון". שיר שמעורר התרחבות נפש ורוגע כאחד, וההמשך שלו הוא כליטוף עדין של גרם שמיים מנומנם.
נא להמתין לטעינת התגובות
