הרומן הגרפי ואלס עם באשיר מיותר

העוצמה של סלבה קורילוב, לוחם החופש, שיומניו רואים אור ב"לבד באוקיינוס", הסתמיות של הרומן הגרפי "ואלס עם באשיר", החוכמה של מיכל טמיר , ההומור של שי צ'רקה והשורות הכי יפות בעברית

מאשה צור-גלוזמן | 20/3/2009 19:03 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
סלבה קורילוב
סלבה קורילוב צילום: יח''צ
בילדותי חלפו בביתנו טיפוסים משונים. כשהייתי בת 12 הופיע בסביבה יצור אגדי, שאמרו עליו שעשה את הלא ייאמן וברח בכוחות עצמו מהאימפריה המרושעת, הכל-יכולה והנעולה על סוגר ובריח. קשה היה ליישב את הטיפוס השקט והחייכני עם ההילה המיתולוגית שאפפה אותו. קראו לו סלבה קורילוב.

אחד מתענוגות חו"ל המעטים שהתירו שלטונות ברית המועצות לתושביה היו הפלגות באוניות נוסעים א?לה ספינת האהבה, רק שאלה לא היו עוצרות בשום חוף. אחרי שנים של תכנון ארוך ומפורט קפץ סלבה, אוקיינוגרף וצוללן, מאונייה כזו אל תוך האוקיינוס ושחה בו שלושה ימים עד שהגיע אל הפיליפינים. בשלב מסוים עבר לישראל והעביר את חייו החדשים בין עבודה במכון לחקר ימים ואגמים בחיפה לזוגיות עם אשתו לנה גנדלב-קורילוב בירושלים, עד שהסתלק מהעולם דרך הכינרת ב-1998.

לפני כמה שנים יצא לי לקרוא את יומניו של סלבה, כשתורגמו לראשונה לעברית, ועפתי לחלל. הוא סיפר שם על המציאות הסובייטית האפרפרה עד דכא, שחנקה אותו; על היקסמות רומנטית מחיי הים והחוף; על יוגה, מדיטציות והגעה לרמות חדשות של תודעה.

עכשיו, סופסוף, יוצא בעברית הספר "לבד באוקיינוס" (ספרית מעריב), שמערבב בין הטקסטים המקוריים של סלבה לטקסטים פרי דמיונה של העורכת, גל קוסטריצה. התוספות של קוסטריצה אינן מוסיפות ליומן, אבל גם לא מקטינות את עוצמתו. אני, אישית, עדיין מצטערת שלא הייתי בגיל הנכון להתפעל מסלבה כהלכה ולהפוך אותו לגורו הרשמי שלי.
שדרת המעצבים

נמאס כבר לטחון על הפריחה בשדה הקומיקס המקומי, אבל באמת קשה להפסיק להתפעל, במיוחד כשבכל ספר חדש יש עדות להתפתחות המדיום. למשל "החוף השקט" (מטר), רומן גרפי שכתבה ואיירה מיכל טמיר, המתאר את יחסיה עם סבתה.

הסיפור מתחיל בפטירתה של הסבתא ומזגזג בין הווה לעבר, בין אינטימיות לניכור, בין תחושה של החמצה להשלמה. "החוף השקט" הוא יצירה חזקה, חכמה ויפה, והסגנון האישי (והלא אופייני לקו הנקי והנחוש של שפת הקומיקס הקלאסי) של טמיר מציג התאמה מעוררת השראה בין צורה לתוכן.

 

החוף השקט, מיכל טמיר
החוף השקט, מיכל טמיר צילום: כריכת הספר
היכולת להתאים את משמעות היצירה לדרך הביטוי שלה חשובה בכל שדה אמנותי, והסרט "ואלס עם באשיר" הוא דוגמה לכך בעולם הקולנוע הישראלי. לא כך הדבר ברומן הגרפי שהוציאו יוצרי הסרט (כנרת זמורה-ביתן). אין שום פסול בהפקת מוצרי לוואי ליצירה מצליחה, בעיקר אם יש לכך ביקוש, אלא שאחרי שצפית בסרט, אין בספר כדי לחדש דבר או להשתוות לעוצמה של המקור. השלב המתבקש הבא הוא להוציא ספר שחולק עם אוהבי
הסרט, כמוני, את תהליך העבודה - סקיצות, סטוריבורדים וכו'. בספר כזה הייתי מעיינת בשמחה גדולה.

"מעבר לקו" (מודן) נמצא על הקצה השני בסקאלת ההתבגרות של הקומיקס המקומי: בשפה מובהקת של הז'אנר, הן מבחינת הקו העיצובי והן מבחינת הקצב (כל עמוד מספר סיפור), מנהל שי צ'רקה מעין יומן של חייו בהתנחלות בשומרון, עם משפחתו, השכנים הערבים, המכרים הנחמן-מאומנים והחבר השמאלני.

 
שי צ'רקה, מעבר לקו
שי צ'רקה, מעבר לקו צילום: כריכת הספר
זה ספר מתוק מאוד, שהייחוד שלו טמון דווקא בזרות התכנים הפרוזאיים שלו להוויה היומיומית בסצינת התרבות המקומית. צ'רקה מספר על השגרה היהודית מעבר לקו הירוק, בכנות ובגישה מודעת לעצמה ומלאת הומור עצמי. אין כמו הומור עצמי להפיל מחיצות ודעות קדומות, וצ'רקה משתמש בכלי הזה היטב.

השורות הכי יפות בעברית

לֹא אֶחְדַּל לָשִיר אֶת שִבְחֵי הַמִּישוֹר,/ הַמִּישוֹר הַנּוֹשֵֹא אוֹתִי מִבְּלִי לְהִתְלוֹנֵן./ אֵינֶנִּי זָקוּק לְיוֹתֵר מֵאֲשֶר שֶלֶג וְחַלּוֹן/ כְּדֵי לִשְכֹּחַ אֶת עֻבְדַּת קִיּוּמִי

"חלון ביתי" הוא אחד השירים היפים ביותר של חזי לסקלי, שנענה לדרישה הפואטית של יוצרו (בשיר אחר שלו, "שירה") ו"עומד על אדן החלון כשהוא מדבר בשפתם של העומדים על אדן החלון". שיר שמעורר התרחבות נפש ורוגע כאחד, וההמשך שלו הוא כליטוף עדין של גרם שמיים מנומנם.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים