"הפנתר הוורוד 2" היא קומדיה קלושה
הסרט "הפנתר הוורוד 2" נושא את שם הפנתר לשווא. סטיב מרטין משתתף בגרסא אפורה של הוורוד המצויר וטובע בנעליו של פיטר סלרס, הצרה היא שהדרך לפנתר 2 נסללה על-ידי הפנתר 1, שדווקא נחל הצלחה קופתית
הפנתר הוורוד 2 צילום: מתוך הסרט
הצרה היא ש"הפנתר הוורוד" בגלגולו המחודש מ-2006, עם סטיב מרטין בנעליו העצומות של פיטר סלרס, הפתיע והצליח בקופות. הקהל הצעיר הפוטנציאלי ממילא לא גדל על מורשתו של קלוזו האמיתי משנות ה-60 וה-70, וקיבל באהדה את מרטין כאילו היה קלוזו הראשון והיחיד. כך נסללה הדרך ל"הפנתר הוורוד 2", או "הפנתר הוורוד 2.0", או "הפנתר הוורוד עם הקלוזו עם שיער השיבה 2", או איך שלא תקראו לו.
הפעם מצטרף קלוזו ליחידת בילוש עילית פאן אירופית, המבקשת לצוד - כמעט כרגיל - את הגנב ששם ידו על יהלום "הפנתר הוורוד", ההוכחה החיה לכך שיהלומים הם לנצח: הוא פשוט לא מפסיק להישדד, ומתברר שגם קליע אקדח המרסק אותו למיליוני רסיסים לא יכול לו.
קטע הפתיחה של "הפנתר הוורוד 2" מקפיד לשמור על רף ציפיות גבוה ההולם את המותג: גם סרטון אנימציה משעשע כמיטב המסורת של הפנתר, המתעלל בקלוזו האומלל, וגם קאסט בינלאומי שכל סרט היה מתגאה בו: ז'אן רנו, אמילי מורטימר, לילי טומלין, ג'ון קליז, אלפרד מולינה, אנדי גארסיה, ג'רמי איירונס, ג'וני הולידיי והיפהפייה ההודית אישוואריה ריי ("כלה ודעה קדומה"). רק שהציפיות האלה נגוזות במהרה, ככל שהסרט מתמשך ומתארך לכיוון קומדיה סבירה, שמעלה גיחוכים רגעיים, אך בעיקר מבזה את המותג.
בזבוז של תחמושת כבדה
בין השאר, זה קורה משום שכל האנסמבל המפואר הולך לאיבוד. חלקו מופיע בשלב הכותרות יותר מאשר בסרט עצמו. ז'אן רנו מבזבז דקות יקרות על תפקיד חסר ערך כשותפו של קלוזו, איירונס והולידיי חולפים לרגע, ואפילו ריי מקופחת באור הזרקורים. בצד החיובי יצוינו ג'ון קליז, צ'יף אינספקטור דרייפוס הטוב בתולדות הסדרה, שמצליח לגנוב את ההצגה בכל שנייה שהוא על המסך, ואמילי מורטימר המקסימה כניקול, העוזרת של קלוזו.
השניים מאוהבים עד כלות, אך ביישנים מכדי להודות בכך, ונקלעים למרובע אהבים מוזר עם הבלש האיטלקי וינצ'נזו (גארסיה) והקרימינולוגית סוניה (ריי). טומלין מגיחה לתפקיד קטן כמי שמנסה ללמד את קלוזו חסר הנימוסים
את הלכות הפוליטיקלי קורקטיות, תוספת חביבה אך מאולצת משהו.
ובאשר לסטיב מרטין-כשלעצמו, הוא קומיקאי מוכשר, אך אין לו שום סיכוי לצאת טוב מהתמודדות מול פיטר סלרס (תידרש לכם לא יותר מהצצה חטופה ביוטיוב כדי להיווכח בכך). קלוזו של מרטין, מטומטם ומשעשע ככל שיהיה, הוא קריקטורה מלאכותית, בשעה שסלרס הצליח להפיח חיים אמיתיים בבלש האימבציל.
מרטין לקח על עצמו משימה בלתי אפשרית, והוא אכן נכשל בה. הוא יכול היה להיות אינספקטור קוסטו מצוין, אך לא קלוזו. וכך קרה ש-MGM חוטאת שלוש פעמים: גם מבזבזת תחמושת כבדה על קומדיה קלושה; גם מפקירה את סטיב מרטין לקרב אבוד; וגם נושאת את שם הפנתר לשווא.
נא להמתין לטעינת התגובות
