הצד הפילמאי של "גוטל בוטל" מאכזב
האינטרנט הוא המדיום המנצח של היום והפצת סרטים באמצעותו היא אך טבעית. אופרת הרוק הקולנועית "מופע החיים של גוטל בוטל" היא ניסוי נחמד, אך כסרט קולנוע הוא טריוויאלי וסטודנטיאלי
גוטל בוטל צילום: מתוך הסרט
נכון, האינטרנט הוא המדיום המנצח של היום, והמחר עלול להיות עוד יותר מזערי, אם לא סלולרי. אך אין בכך כדי להטיף למעבר מוחלט של אמצעי הפצת הקולנוע מהאולם אל הצג. אך משנעשה הדבר, ו"גוטל בוטל" הינו חלוץ סרטי העלילה הישראליים שהימר על הפצה המובנית דרך האינטרנט, אין לפסול זאת בכל מחיר.
קרן הקולנוע הבריטי, מוסר כתריאל שחורי, תומכת זה שלוש שנים בהפצה באינטרנט ומקציבה סכומים של עד 100 אלף פאונד לסרטים המוכנים להתכנס תחת שיטה זו. שחורי, שעומד בראש קרן הקולנוע הישראלי, הקציב סכום של 50 אלף דולר ל"גוטל בוטל", אם כי כסף ציבורי זה לא נועד מלכתחילה לשם הפקת סרט אינטרנטי, אלא עבור פיתוח נתיבי הבעה אמנותית אלטרנטיבית.
ההימור על ערוץ צפייה ייחודי זה הוא הימור מתוך ייאוש. שהרי כל כך הרבה סרטים מקומיים ממתינים כעת לאולמות הקרנה פנויים (ובכלל זה "ג'וליה מיה" ו"שבע דקות בגן עדן", שזכו בפרסי פסטיבל חיפה לפני שנה ולפני שנתיים, ועדיין לא הוקרנו בארץ). כך שהפצה לציבור הרחב באמצעות גביית חמישה שקלים
מכל גולש שוקק, איננה אקט מוזר או מגונה.
מלבד החידוש בעצם כינונה של פלטפורמת צפייה, יש פה גם סרט קולנוע ולו שני היבטים בולטים: המוזיקלי והפילמאי. "גוטל בוטל" מבוסס בחלקו הגדול על אופרת רוק הנוכחת כבר שנים ארוכות בשוליה של תעשיית המוזיקה המקומית. בשל העדר ידע מתאים, לא יתמקד הטקסט כאן בצד המוזיקלי שאותו מציע הסרט. לא כן הצד הפילמאי המאכזב למדי.
"גוטל בוטל" מוגבל מראש למסגרת העלילתית של אופרת הרוק, וככל הנראה גם לכל אותם מוזיקאים שסוחבים אותה על גבם בעשור האחרון. חבל שלצד כישוריהם המוזיקליים הם מתקשים בהפקת איכויות משחק מעצמם. לא נתי אורנן המגלם את התפקיד הראשי, ולא עמיתיו השונים (טל וגנר, נועה ליבוביץ' ונוספים) מצליחים להעמיד מול המצלמה דמויות של ממש, אפילו אם אלה אינן אמורות להיות ריאליסטיות. בהעדרה של טכניקת משחק אצלם, נדחקות הסצנות הדרמטיות בסרט לפינות של חובבנות.
הסיפור - ולשם נימוס נכנה אותו כך - עוקב אחר להקת רוק המתקשה להתרומם מהקרשים וסובלת מהתעלמותו של הקהל ושל חברות התקליטים. במקביל, מפתח סולן הלהקה חזיונות שבהם הוא ועמיתיו חברים בסופרבגרופ מנצחת. הכל טריוויאלי, הכל סטודנטיאלי, אם כי אינו חורג מתחומיו הרחבים של הטעם הטוב.
למרות הניסיונות הכנים לייצר סצנות בעלות אפיל מקצועני (הבמאי דניאל סיוון, הצלם ניתאי נצר), "גוטל בוטל" מדיף לא אחת תחושות של סרט גמר שהופק באחת ממגמות הקולנוע בבתי הספר התיכוניים בארץ. לא רע, אך לא ממש מספק.
נא להמתין לטעינת התגובות
