ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

ישן, חדש והודי במרכז לתיאטרון בובות

אלמנטים הודיים ובובות מרג'סטאן מככבים ב"תיבת הקסמים", בבימויים של אילן סביר ואורנן ברייר, שעולה בימים אלה כהפקה משותפת של המרכז לתיאטרון בובות בחולון ו"תיאטרוני". "משחקנים בשר ודם אתה יכול להתאכזב", אומר סביר על ההצגה

ההצגה "תיבת הקסמים" המוצגת כרגע במרכז לתיאטרון בובות בחולון, היא פנטזיה תיאטרלית המשלבת מריונטות הודיות עם קטעי וידאו ואנימציה, המשמשים הן כתפאורה והן כחלק מסיפור ההצגה. בעת שהדמויות מפגינות את כשרונן וחושפות את רגשותיהן, מעלה ההצגה שאלות הקשורות לדימוי עצמי, מהו כישרון, וכוחם של הדמיון והחשיבה היצירתית.

"אלה בובות הודיות מסורתיות מחבל ראג'סטן בהודו," אומר אילן סביר, מנכ"ל ומנהל אמנותי של המרכז לתיאטרון בובות, שכתב וביים עם אורנן ברייר את 'תיבת הקסמים'. "אורנן ברייר למד ברג'סטאן את ההפעלה שלהן, והגיע איתן לארץ ונוצר בנינו החיבור. הבובות נבנו במקור לצורך מופעי פולקלור ייחודיים ואנחנו בארץ פרקנו אותן והפכנו אותן מחדש לבובות שיכולות לשאת יותר דרמה ועלילה מובהקת. כתבנו מחזה סביבן וההצגה מבוצעת על ידי הבובות בשילוב של וידאו ואנימציה, שזה שילוב מאד מעניין של ישן וחדש ומסורתי עם מודרני."

מה המאפיינים של תיאטרון הבובות בהודו?
"תיאטרון הבובות במסורת ההודית הוא עניין ותיק מאד. תיאטרוני בובות ומריונטות שונים בחבלים שונים של הודו היו קיימים בה בתקופות מאד רחוקות ובדרך כלל התאפיינו בעיסוק בסביבה המוכרת ובהקהילה הגרעינית שבתוכה הן התקיימו – הכפר, השכונה בעיר וכו' כאשר הדמויות חזרו על עצמן או השתנו בניואנסים מאזור לאזור.
   
"אבל זה היה באמת בעבר הרחוק. ההווה של הודו מבחינת תיאטרון בובות הוא למרבה הצער דומה להווה של ישראל, וזה לא מחמיא. אם כי לנו אפילו את העבר המפואר אין... תיאטרון הבובות המודרני בהודו לא כל כך מפותח, פונה בעיקר לילדים, מחפש דרך, הבובנאות היא לעתים נדירות מקצוע ראשי של אנשים אלא לרוב מקצוע משני או אפילו תחביב, כי קשה להתפרנס. בקיצור, כאמור, כמו אצלנו."

סביר, 50, מעבר לכתיבה ולבימוי ולניהול המרכז הוא גם בובנאי בפני עצמו ומפעיל בובות מהבכירים בארץ ולפעמים, כשאחד המפעילות הקבועות של ההצגה לא יכולה להופיע הוא עולה לבמה ומפעיל את הבובות בעצמו.

"זו פעם ראשונה בפועל שאני מתעסק במריונטות" הוא אומר "כי זו טכניקה מאד קשה ללמוד ולהתמקצע בה. בניגוד לבובת יד נניח שאתה שם על היד ומפעיל ומייד יודע מה עושה המריונטה נמצאת אי שם בקצה החוט וקשה לפתח בה שליטה שתפיח בה את החיים הדרושים.

"כביכול, השליטה בה מאד קרה.

אתה מזיז חוטים נורא בעדינות וקורים לבובה דברים אתה לא יכול להרגיש דברים עם כל הגוף או ממש להזדהות עם הדמות מהבחינה הפיזית. אבל ככל שעשינו יותר חזרות למדתי לאהוב את המריונטה והבנתי כמה הרבה כן אפשר לעשות איתה גם מבחינה רגשית.

"התהליך הזה של ההיכרות שלי כבמאי וכמפעיל וכמחזאי עם הבובות והיכולות שלהם השפיעה על הכתיבה כי כשאתה כותב לבובות, בניגוד לכתיבה לבני אדם, מכוונים למה שהבובה יודעת ויכולה לעשות, בעוד שמשחקנים בשר ודם אתה יכול להתאכזב אחר כך..."

כשכותבים מחזה לבובות, יש חיבור אישי ורגשי כמו כשכותבים מחזה למבוגרים?
"החיבור האישי שלי להצגה הוא קודם כל דרך הסיפור. יש לנו גיבור אינדיבידואליסט שמשלב חשיבה יצירתית כדי להגיע לפתרון. שזה משהו שחוזר בכל ההצגות שלי. כנראה שככה אני תופס את עצמי... והיה גם החיבור עם אורנן, עם הטכניקה של הבובות, של המוזיקה שהוא כתב ואהבתי גם את השילוב שבין האלמנטים ההודים לבין הדברים שאנחנו הבאנו. לא הלכנו על האותנטיות לשמה. בסיפור יש אלמנטים הודיים מאד לייט. בגדול עשינו משהו שקהל ישראלי יוכל להתחבר אליו בקלות."

 לא חבל? עד שכבר מביאים בובות הודיות לוותר על האותנטיות התרבותית?
"זה חבל אבל צריך לזכור שההצגה מיועדת לילדים בני ארבע. הופקה במקור לילדים בגני הילדים של חולון. ולהם לא ממש איכפת מאותנטיות תרבותית...".

מה אתה יכול לספר על המרכז בחולון?
"המרכז גדל ומתעצם כל הזמן. עשינו עכשיו פרויקט גדול מאד בעדלאידע של חולון, הסדנאות שלנו להכשרת בובונאים ומפעילי בובות מתרחבות כל הזמן, ויש פרויקטים הפקתיים כמו ההצגה הזאת.

"זה לא שיש איזה מסר לאומה עם המרכז כי זה הולך לאט אבל בטוח. הרעיון שתיאטרון בובות יכול להיות משהו רענן, מרתק, חדשני, לאו דווקא תמיד רק לילדים, ושאפשר לשלב בתוכו בין החדש לישן ובין המודרני למסורתי. ובמידה רבה זה גם המסר שעולה מההצגה הזאת."

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...