סנאף במהדורות החדשות ורמי מספר למה
ההחלטה שקיבלו בערוצים 10 ו-1 לשדר צילומים מפורטים של אדם פצוע שרגלו נקטעה אחרי שדימם שעות בשטח, המונף מעלה ואז צונח למותו היא אולי עיתונאית, אבל נחוץ היה לרכך מעט את הסנאף הקשה כל כך לצפייה. וגם: למה ראוי הטיפול הנפשי של רמי לשידור בשעת שיא
האסון במהלך החילוץ באמצעות מסוק, כל המהדורות
מיקי חיימוביץ' הבליעה זעקת אימה. מעין "האא!" חנוק כזה שהסתנן באופן בלתי רצוני אל תוך האווירה הקלינית, המנותקת, שבה צפינו, אנחנו והיא, במותו המחריד של אדם צעיר. מתגובותה של חיימוביץ', וגם משפת הגוף של שותפה יעקב אילון, היה די ברור שהשניים לא היו מודעים עד הסוף לרמת הפירוט של קטע הוידיאו שהציגו ממש לפני תום המהדורה.
בקלות אפשר לדמיין את הנעשה מאחורי הקלעים: הסרט הגיע, נצפה בחיפזון. חומר פיצוץ, כנראה בלעדי. רואים הכל, הכל אני אומר לכם, זועק מישהו, חומר פיצוץ. צריך להחליט. המתחרים יאכלו לעצמם את הראש בעוד כמה דקות. מצד שני, בן אדם מת. מצד שלישי, לא בדיוק בן אדם: ערבי, יגחך מישהו אחר גיחוך אווילי (שבבחירות האחרונות הצביע לחד"ש, אבל מה זה רלוונטי עכשיו).
יאללה, להחליט. לשדר? לשדר. הנה, החלטנו. יצאנו גדולים. יצאנו המערכת הכי דעתנית, נשכנית, לא דופקת חשבון (פרט למקרים שבהם מתפרצת לאולפן, לאקט תמים של מחאה, איזו ערבייה - נו, מה יהיה, שוב הם? אמרתי לך: כבר הצבעתי חד"ש, תרמתי במשרד, סעי, סעי מפה).
זו חוכמה יחסית קטנה להתחלחל בדיעבד, ולרדת על ההחלטה של חדשות 10 לשדר את חילוצו ונפילתו של הצעיר מוואדי ערה (כל מה שנאמר עד פה, ובהמשך, תקף גם
אני לא רוצה להיות צבוע עד הסוף, ולומר שזה גועל נפש להקרין צילומים מפורטים של אדם פצוע, רגלו קטועה והוא סובל מכאבים אחרי שדימם שעות בשטח, המונף מעלה ואז צונח מטה מטה ומתרסק בחבטה עמומה על האדמה. זה, כמובן, אכן גועל נפש, סנאף מזוקק שכל מי שצופה בו צריך להשפיל את מבטו ולהתבייש, ובכל זאת, לו נדרשתי אמש להחלטה, סביר להניח שהייתי נכנע לאדרנלין, לדחף העיתונאי שגורס שהכל-הכל ראוי לפרסום, ולרצון לנצח את המתחרים - ומחליט לשדר את הקטע הנורא.
השאלה היא, איך לשדר, וכמה בשלות ובגרות יש למערכת לעצור לשניונת ולהסדיר את הנשימה רגע לפני שלוחצים על הכפתור. רוצים להיות צהובים מצהוב? אין בעיה. אך לא היה קורה כלום אם היו מזהירים מראש שהתמונות מחרידות במיוחד, ושמומלץ לילדים ולרכי לב להתרחק מהמסך. וגם לא הייתה בעיה לערוך את הקטע, ולוותר על הנפילה ועל ההתרסקות. לא הייתה בעיה להיזכר שפעם, מזמן, המוסכמה החברתית הייתה שלא כל רגע אינטימי בחייו של אדם - כולל מותו הנורא - הוא סחורה עוברת ממשדר לצופה.
למה רמי עזב את ריטה, ערוץ 2
נניח שמישהו פיתח תורת ניו-אייג' חדשה, טרנדית ויוקרתית, להתגברות על גירושים טראומתיים. ונניח שבמרכז התורה הזאת עומדת תרפיה באמצעות מצלמת וידיאו. כלומר, במקום פסיכולוג, הפרוד המתייסר יציב מול עצמו מצלמה, וידקלם את מילון הקלישאות השלם של המתגרשים לדורותיהם.
נניח שזו שיטה מעולה, אין כמוה, באמת אין מילים. עכשיו, יש מישהו שפוי שחושב שכל החומר המצולם הזה מעניין מישהו וכוחו יאה לשעה של צפיית שיא בטלוויזיה?
נא להמתין לטעינת התגובות
