הפה הגדול: סלבס, הסירו את המסכה
מיקי לוין מציירת תמונה דמיונית אבל בהירה של מציאות "האח הגדול" בעולם אחר, בו הידוענים היו משילים את המסכות ומציגים את עצמם כפי שהם באמת, בלי להיות פוליטיקלי קורקט, בלי משחקי הדחקות ועם ידיעה ברורה שהם בסך הכל כמו כולנו

יוסי מילשטיין שהודח ראשון, לא היה נשלח הביתה אילו לא היה מתפאר בנכסיו ורכושו שכלל לא קיימים, והיה מתאר בכנות את מצבו הכלכלי העגום בו הוא שקע. אם היה מספר לדיירי הבית על השנה הקשה ביותר בחייו, בה נפל מנכסיו ואיבד את משרתו הנחשקת, הקהל בחוץ היה חש חמלה כלפיו ושולח לו אס אם אסים.
אפילו מנחם, לכאורה איש האמיתות, עוטה על עצמו מסכה שהיא כנראה המורכבת מכולן. אם היה מסיר אותה, היה יושב בפינה האהובה שלו ובוכה לדיירי הבית, או לכלב לאקי שנשלח בינתיים הביתה, על כך שהוא לא משועשע בכלל ובסך הכל, היה מתגלה על המסך כטיפוס דיסלקט בכל הקשור לאינטראקציה אנושית. הוא היה מצטייר כאדם נכה רגשית, איש שצמא לכל תשומת לב, אהבה וחיבה. המריבות שלו עם הדיירים הן הדרך היחידה שלו ליצור עניין והתייחסות ונדמה כי המוטו שלו הוא "אני רב, משמע אני קיים".
קורין אלאל הייתה טוענת בפני דיירי הבית שכל יום שעובר עליה בתוך הוילה הוא סיוט שלא נגמר, היא הייתה מודה שהיא מתגעגעת לילדיה ולבית הקטן והשקט שלה, ושהסיבה היחידה שהיא נמצאת בבית האח הגדול נעוצה בעובדה שהקריירה שלה תקועה והסכום הנכבד שהציעה לה ההפקה, הגיע בעיתוי הטוב ביותר.
שימי תבורי היה דופק גרעפס עם ניחוחות ארומטיים של שום בכל פעם שמאיה הייתה מתחילה לשיר ומתעצבן שהיא מנסה לגנוב לו את הפוקוס ואת המעריצים. אם רק היה זועק "תניחו לי בשקט, אנשים משועממים וצבועים" בכל פעם שהיו הצעקות מתחילות להתעצם וסיפורי ה"נחשו מה קרה לי בהפקה האחרונה בה השתתפתי" היו מתחילים לזרום, היינו מקבלים דרמה אמיתית. "אל תפריעו לי לדחוף את האצבע לפה ולישון בשקט", היה אומר שימי, איזו דרמה.

פנינה טורנה הייתה יורדת מהעקבים הגבוהים ויוצרת קאט-פייט עם בנות הבית הצעירות, כי הרי היא הברבי היחידה שראויה להתגורר בווילה מפוארת כמו זו של "האח הגדול". פנינה היא הכי יפה, יש לה את השיער הכי הורס, החיקויים שלה הכי מפילים והבישולים שלה, על אף הערותיו של מנחם, הם קונצזוס. טורנה הייתה גונבת כוסות, צלחות וסכו"ם מהארונות המשותפים ומחביאה אותם מתחת למזרון הסטרילי שלה, שאף אחד לא יעיז להניח את טלפיו על רכושה הנקי. אם היה לנו קצת מזל, היא הייתה מתעוררת בכל בוקר ועורכת מסדרי טיהור לכל דיירי הבית, רוחצת את גופם באקונומיקה ודוחפת לכולם קטטר כדי שלא תשמע את צליל הפיפי שלהם.
דניאלה הייתה נכנסת חזיתית במאיה שגנבה לה את כל הפוקוס ואת תשומת הלב של מליץ ולובלצ'יק, אבל היא לא יכולה לעשות זאת, כי את הלהיט הגדול של בוסקילה כתב אבא שלה, והפוליטיקה הקורקטית של העולם הזה אומרת שהיא חייבת לפרגן. אבא אמר שצריך לתת כבוד לכוכבת.
שרונה,
אמיר פיי גוטמן שהוא מתוק אמיתי, נשאר די נאמן לאני האמיתי שלו, ואם היה יכול להיות חניך תורן כל השהות שלו בבית, הוא היה מגלם את זה בהנאה. התפקיד הזה תפור עליו ואין טוב ממנו בהטלת משמעת. אם עסקינן בהנחיות נראה שפיי גוטמן היה שמח לתת ולא לקבל, תרתי משמע.
כוכי מרדכי הייתה מעיפה את שימי, אמיר ובוסקילה כי היא רוצה לנצח וכשהם בתמונה אין לה כל כך סיכוי. היא הייתה מגלה שבעצם התדמית שנבנתה לה כאישה של איציק רודפת אותה ועכשיו היא רוצה להראות מי זאת כוכי מרדכי שעומדת בזכות עצמה, ושחולמת להיות שופטת בבית המשפט.
עדי נוימן היא בעצם גבר כלוא בגוף של אישה. אם לא הייתה עסוקה בלעטוף את עצמה במסכות של מגניבות, הייתה מעיפה מכות למנחם, מנבלת את פיה ללא הפסקה, מפזרת נפיחות לכל עבר (ולא רק על ראשו של שימי בשתיים בלילה), מספרת חוויות גועליות שלה מהעבר ומודה בפני כולם שבאמת ובתמים היא אכן מקנאה בצורה אובססיבית בבר רפאלי וזה כואב לה בעצמותיה הדקיקות. היא ההוכחה החיה שדוגמניות הן רק יפות.

מאיה בוסקילה, חברתי הטובה, תפסיק לחייך ולשבח כל דייר במחמאות ובמילה "מאמי" ותגיד לכולם "חברה', מעכשיו הכל מתנהל לפי רצוני. רק אני שרה ונשמעת בבית הזה ולמי שיש בעיה יכול לעלות במעלה המדרגות כי אני המנצחת במשחק הזה". כדי ליצור קצת דרמה אמיתית עם ניחוח רומנטי הייתה זורקת גם איזה "לובלצ'יק, תתקדם איתי אבל מהר למקלחת".
מליץ היה מודה בלב שלם שההכרות שלו עם מאיה בוסקילה נבעה ממניעים אינטרסנטיים של הצלחה ופרסום והאמת לאמיתה שהוא בא לתוכנית בשביל לקבל קמפיין מנופח. גיא לובלצ'יק היה מגלה לכולם שבעצם החלום שלו זה לא דוגמנות אלא שירה והסיבה שהוא מכרכר סביב אישה שמבוגרת ביותר מעשור מגילו היא בגלל שישמח לשיר איתה דואט.
אם החלום הביזארי שלי היה מתגשם וכולם היו כנים עם עצמם, היינו נחשפים לחייהם האמיתיים של הידוענים מלאי הקנאה, רדיפת הפרסום והתסביכים האינסופיים, שזקוקים לאהבה בדיוק כמו כולנו, ובעצם, זקוקים לה הרבה יותר מהאדם הרגיל. אפילו לאקי לא יכול היה לסבול את תיאטרון המסכות של "האח הגדול" וכבר בבוקר הראשון שלו בווילה, החליט לנטוש.