החמישייה של מורן שריר
שריר מתיישב על הכסא המרופד של מנחם בן ומביא את תובנות השבוע שלו. ביניהן, חוויית ערוץ 20, מפקד חיל ים ופרשת החשפניות ופרוסט את ניקסון
זה שחוויית הטלוויזיה שלי בשבועיים האחרונים מסתכמת בערוץ 20 זה מובן מאליו, אבל בימים האחרונים אני ממש פוחד לצאת מהבית מחשש שהר הגעש המנחם בני יתפרץ בהיעדרי. מה שאני עושה זה להשאיר את הטלוויזיה דלוקה על ערוץ 20 גם כשאני יוצא מהבית.
כך, אם אני מקבל דיווח על התנהגות
ממשלת ימין צרה זה אחלה. אני בעד. אני רק מקווה שהיא תהיה כמה שיותר ימין וכמה שיותר צרה. מבחינתי למנות את אביגדור ליברמן לשר הביטחון ולהעניק לו סמכויות נרחבות בנושא ערביי ישראל. נוסף לכך שזה ימוטט במהרה את משטרו המפוקפק של נתניהו, זה יספק אינספור רגעי אקשן משעשעים, סוריאליסטים במופרכותם. וזה משהו שחסר לממשלות ישראל: משחקיות.
המדינה השתגעה. ומה בסך הכול קרה? מפקד חיל הים הלך למועדון חשפנות. מה כל כך נורא בללכת למועדון חשפנות? ח"כ נחמן שי קפץ בראש וטען שחשפנות היא ביזוי גוף האישה ושהאלוף צ'ייני לא ראוי לשרת כמפקד בצה"ל.
מביקורי במועדוני סטריפטיז גיליתי שהחוויה הזאת לא מבזה את גוף האישה כמו שהיא מבזה את הרוח הגברית. יושבים שם חבורה של נעבעכים (גם אני ישבתי) ומתחננים למעט מגע. מנופפים בשטרות בשביל ריקוד "אקזוטי" ומחפשים קצת אמפתיה או רמז לריגוש כן במבט החלול של הרקדנית. אם זה הבילוי המועדף על מפקד חיל הים אז סבבה. הוא ימאי, למען השם. המקום הטבעי שלו הוא במועדוני חשפנות, ברים אפלוליים וסמטאות חשוכות. שראש אמ"ן ילך לקונצרט.
בתור פטישיסט לענייני ריצ'רד ניקסון, רצתי לראות את הסרט "פרוסט/ ניקסון". לא כל כך הבנתי מה רוצים ממני. בסך הכול מדובר בסרט על ריאיון טלוויזיוני. כבר ראיתי הרבה ראיונות טלוויזיוניים על סרטי קולנוע, אבל אף פעם לא ההפך. וכנראה יש סיבה טובה לכך, כי באמת אין שום הצדקה לקיומו של הסרט הזה. לא שלא נהניתי. הייתי מרותק לכל פריים. אבל זה רק בגלל הסטייה הפרטית שלי למושא הסרט. היה לי לא נעים מהצופים האחרים בקהל. הרגשתי שהם יצאו מהבית בגשם בשביל לראות את השטות הזאת בגלל השיגעון הפרטי שלי.
בשלוש השנים האחרונות הייתי חלק ממערכת "פירמה", מוסף התקשורת, הפרסום והאינטרנט של "גלובס". אין לי בעיה להעיד על עיסתי ולהכריז שמדובר באחד המגזינים המוצלחים ביותר בעיתונות העברית. את העיתון ערכו וכתבו חבורה של משוררים ואנשי שוליים, טיפוסים שדחו מעליהם את החברה המיינסטרימית וסירבו להתכופף בפני יחצנים.
יותר מעשור אחרי הקמתו נמאס לאנשים בחלונות הגבוהים והוחלט לדחוק את הוגי העיתון החוצה. מה שנקרא "שינויים פרסונליים". אין לי מושג איך ייראה הגיליון הבא, אני יכול רק לקוות שרוח דור המייסדים עדיין תנשב בו. אין מה לבכות. העיתון הזה היה אנומליה, מגזין מקורי ומרענן במדבר העיתונות הכלכלית הישראלית. אנומליות, סופן להיכחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
