יוצר הסימפסונים: "מת על העבודה שלי"
לכבוד הפתיח החדש, לכבוד העונה ה-20, לכבוד הנשיקה הלסבית ולכבוד זה שאנחנו ממש אוהבים את הסימפסונים-תפסנו את מאט גרונינג, יוצר המשפחה הצהובה בעולם, לשיחה על דוגמניות הלבשה תחתונה ועל ברק אובמה
המהפכה שודרה ביום ההולדת ה-55 של מאט גרונינג, האב הרוחני והיוצר המעשי של המשפחה החביבה. באותו יום גם עברה הסדרה לשדר בהיי דפינישן - לא הבדלים שתצליחו לראות בבירור על הטלוויזיה שלכם, אבל מהפך חשוב. שלא לדבר על הנשיקה הלסבית הלוהטת של מארג' בפרק השני של העונה.
כבר 20 שנה שגרונינג מעורב כמעט בכל פרטי הכתיבה וההפקה, והוא לא מתעייף - גם כשהקהל שלו קצת כן. גרונינג לקח קצת זמן לעצמו לפתח את יצירת המופת המצוירת "פיוצ'רמה", על חמש עונותיה ומותה בטרם עת, אבל תמיד שמח לחזור הביתה. לא קשה לקרוא לו האבא של הסימפסונים: להומר הוא קרא על שם אביו שלו, לבנו הבכור קרא גם כן הומר ("ידעתי שאנשים חושבים שזה השם הכי לא מתאים לתינוק קטן וחמוד"), ובכלל, הוא חושב שהדמות שלו ממש דומה לו.
"הומר הוא הסוד של הצלחת הסימפסונים", הוא אומר. "כולנו אוהבים את בארט ומארג' וליסה, אבל בהומר יש משהו פשוט נפלא. הוא כזה דביל, שאתה יכול להזדהות עם האהבה שלו לבירה ולדונאטס, או שאתה יכול להרגיש נעלה עליו. מבחינתי זה לפעמים ככה ולפעמים ככה".
הומר מוצג בתור הניגוד המושלם לאב האמריקאי. זה לא מביך אותך?
"אני אוהב אותו. יש לו לב טוב. אני אוהב את העובדה שהוא נשלט על ידי הדחפים שלו. אני חושב שרובנו מקנאים קצת באדם שעושה מה שהוא רוצה בלי לתת לרגשות אשם להשתלט עליו".
אבא שלך מרוצה מהדמות שנבראה בצלמו?
"אבא שלי ממש לא דומה להומר. הוא היה גבר אתלטי, קולנוען מוכשר, והיה מספיק חכם ומאוזן מכדי להיעלב מזה שקראתי לדמות האידיוטית הזאת בשמו. אבל הוא לא יכול היה לסבול את זה כשהומר התעלל במארג', פיזית או מילולית. בגלל זה אנחנו רואים לפעמים את הומר חונק את בארט, אבל אף פעם לא תראו אותו חונק את מארג'.
"היה פרק אחד שבו המכונית של הסימפסונים נתקעת בלב המדבר, הומר והילדים יושבים בצל ומארג' סוחבת את הגלגל המפונצ'ר לעיירה, לבד לגמרי. אבא שלי התקשר אליי אחרי השידור ואמר לי,'הומר לא היה צריך לעשות את זה'".
אין הרבה אנשים ותרבויות שלא פגעתם בהם. זה לא מדאיג אותך?
"בוודאי שכן. קריקטורות מתעסקות בסטריאוטיפים, ואנחנו משתדלים לעשות אותם הכי ברור שאפשר. אנחנו מנסים גם להיות רגישים, אבל זה לא תמיד עובד עם הניסיון להצחיק. הצלחנו כבר להרגיז את תושבי ברזיל, אנגליה, אוסטרליה ומי יודע עוד כמה".
עם השנים זוכה "משפחת סימפסון" לעליות ומורדות, מבחינת הביקורת, אבל אין ספק שמאז שיצא הסרט האקולוגי שלהם לאקרנים, זוכה גם הסדרה לעדנה מחודשת.
אלא שאין המון צופים שמרוצים מפרק הזמן הארוך שלוקח לאירועים עכשוויים להגיע לתיעוד מבדר בסדרה. כש"סאות'פארק" ו"איש משפחה" מפיקים פרק משבוע לשבוע, ומסוגלים לשדר פרק על בחירתו של אובמה יום אחרי הניצחון, ששת החודשים שלוקח לצייר פרק של
גרונינג אומר שהוא משתדל לא לראות את המתחרה הגדולה ביותר שלו, "איש משפחה", שמשודרת גם היא ברשת פוקס. "אנחנו לא רוצים שיאשימו אותנו שגנבנו מהם רעיונות", הוא מודה. "אנחנו צופים בהם מזווית העין, ואני מאמין שהם עושים אותו דבר".
כולם כבר התארחו אצלכם בסדרה. כוכבים, אגדות, סגני נשיא. יש מישהו שאמר לכם לא?
"כמובן שהיו, במשך השנים, אבל בסוש פו של דבר כולם הסכימו להתארח. במשך שנים ניסינו לארח את מה שנשאר מהחיפושיות, ועשינו את זה - ג'ורג' הריסון, פול מקרטני ורינגו סטאר הסכימו בסופו של דבר. הרבה מאלה שאמרו לנו לא הם שחקנים מבוגרים מהסוג העצבני והמתלונן, שאנחנו מצפים שיסרבו, אבל אז הם מגלים שהנכדים שלהם מעריצים את הסדרה ומסכימים להשתתף בה".
חוץ מלהקת החיפושיות, היו עוד אמנים שגרמו לעיניים בסטודיו של הסימפסונים להיפקח לרווחה. אליזבת טיילור, מל גיבסון, אן התאווי. אבל חוץ ממדבבים, יש גם כותבים אורחים שמרגשים את גרונינג: סת' רוגן ("פריקס אנד גיקס", "הדייט שתקע אותי") כתב כמה פרקים, ריקי ג'רוויס ("המשרד") ועוד. "הפרק שריקי כתב והשתתף בו הוא אחד האהובים עליי", מודה גרונינג.
למה בעצם אתה נותן לכותבים מבחוץ לכתוב לכם פרקים?
"גם בגלל שאנחנו מעריצים, וגם כי זה מאפשר לנו להתרועע איתם".
גרונינג הוא אחד האנשים החזקים בתעשייה האמריקאית, אבל מעטים מכירים את פניו. סלב אנונימי, מהמעטים שנותרו. "יש לי מזל", הוא אומר. "אילו הייתי נראה כמו בארט סימפסון, החיים שלי היו נגמרים. אבל אם תראי מישהו הולך ברחוב עם תחפושת של בארט, זה יכול להיות אני. זה דבר טוב, האנונימיות. בטיסה שהייתי עליה אתמול ישבו דוגמניות של ויקטוריה סיקרט. כשהן ירדו מהמטוס הפפראצי התנפלו עליהן ואותי עזבו במנוחה".
ועכשיו את האמת. אתה לא עייף? לא בא לך לעשות משפחה חדשה?
"בדיוק היום חשבתי לעצמי כמה אני מאושר. זה אפילו מעצבן קצת, כמה שאני מאושר. לא משעמם לי לרגע. אנחנו כל הזמן יוצרים דברים חדשים, אנחנו עובדים כבר 20 שנה והתוכנית עדיין ממשיכה להצחיק אותי.
"אני מאוד אוהב לצפות בסדרה. אני אוהב לראות את השידורים בטלוויזיה, את הפרסומות. אני יכול להעיד על עצמי שאני עדיין מעריץ מושבע ועדיין לא מסוגל לשבת באותו חדר עם השחקנים כשהם מקליטים את הקולות, כי אני פשוט נקרע מצחוק. אני מת על העבודה שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
