הבן של ברוזה מנגן באך
כמו אבא, גם אדם ברוזה מנגן על גיטרה. בריאיון ראשון הוא מדבר על מוזיקה קלאסית, מורים לנגינה והחיים בבית של דייויד ברוזה. "היה לי יותר קל כי גדלתי בתוך מוזיקה"
אדם ברוזה צילום:
"המוזיקה הקלאסית מאוד מדויקת ודורשת מעבר חלק ומדויק בין תו לתו", מסביר ברוזה בן ה-19. "הדיוק הזה, והיכולת בכל זאת להצליח ולהיות יצירתי, אתגרו אותי ומשכו אותי למוזיקה הזאת. שני ואני יצרנו פרשנות מאוד ייחודית ומודרנית למוזיקה של באך".
למוזיקה הקלאסית יש דימוי קצת כבד ומשעמם. אתה חושב שעם גיטרה תוכל לנער את הדימוי הזה?
"מעולם לא חשבתי על מוזיקה קלאסית כעל משהו כבד או משעמם. מוזיקה טובה היא מוזיקה טובה. נכון שלמוזיקה קלאסית יש את הסטיגמה שהזכרת, ואם היית שואל לפני שנה אם אני מתכוון לנגן קטע של באך, לא הייתי מאמין שכך יהיה. אבל כמו שאני התאהבתי במוזיקה ושכחתי את הסטיגמה, אני חושב שגם אחרים יוכלו. המוזיקה הזאת גורמת לי להרגיש ממש כאילו אני צף באיזה חלל לא מוגדר והולך לאיבוד בתוכו. אני מקווה שהתחושה הזאת תעבור גם לקהל".
אדם ברוזה גר בתל אביב,
אבל גדל בניו ג'רזי. כשהיה בן 11 עבר עם הוריו לספרד, שם גם התחיל לנגן בגיטרה, בלי הרבה לימודים רשמיים. "שנאתי שיעורים פורמליים בגיטרה", הוא מודה. "זה בעיקר גרם לי להרגיש שאני גרוע".
הוריו נחשפו למוזיקה שלו לראשונה כשבמקרה ניגן בחדר. כל אחד מהם ישב בחדר אחר, ואמו הייתה משוכנעת שבעלה מנגן. דויד היה משוכנע שאשתו משמיעה דיסק. ההתרגשות בבית, כשגילו את הנצר פורט, הייתה רבה. נדמה שבאותו רגע הם הכריזו עליו רשמית כמוזיקאי.
כבנו של דויד ברוזה, האם קל או קשה לך יותר להיות מוזיקאי?
"גם וגם. מצד אחד זה יותר קל כי גדלתי בתוך מוזיקה, שמעתי מוזיקה כל הזמן והייתה לי נגישות גבוהה למוזיקה. זה חלק בלתי נפרד מחיי, יותר מאשר חייו של מישהו שאבא שלו לא עוסק במוזיקה. מצד שני, ברור שיש קושי וחשש שישוו בינינו ויגידו שכל הצלחה היא בזכות השם שלו.
"אני חושב שבגלל זה אני אוהב להופיע מחוץ לישראל, כי שם אני יותר אנונימי, ויודע שכל ביקורת - טובה או רעה - היא רק בזכות עצמי. אבל זה נפלא שיש לך אבא שמבין היטב מה אתה עושה, וכמובן שהוא אבא נהדר ואני אוהב אותו".
פסטיבל "נמל בית" בנמל תל אביב, 12.3- 4.4, 9021563- 03, כניסה 50-90 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
