"בולילוק" יפה כמו מסטיק, נמרח קצת יותר
יצירת המחול-תיאטרון-בובות החדשה של פיליפ ז'נטי מלאת יופי וקסם אך נטולת סיום
בולילוק, פיליפ ז'נטי צילום: יח''צ
תמונת הסיום של המופע ממצה את גישתו היצירתית של ז'נטי. בדיוק לפני הסוף פוצחים לפתע שלושת השחקנים, שני גברים ואישה, במחול. במשך כל הערב כולו לא נראה רגע אחד של מחול על הבמה, ולפתע זה פורץ בלוויית מוזיקה נעימה. והנה, מעומק הבמה מגיחה יריעת בד גדולה וצבעונית, מתקדמת כמו נחשול ומכסה את הבמה והשחקנים. הקטע הזה נמשך דקות ארוכות, כשהבד הענק מתנחשל בקצב של גלי ים עם אפקטים קוליים מתאימים. בשלב מסוים שבים השחקנים ועוסקים בזוטות על הבמה.
היתה לי תחושה ברורה שז'נטי מתקשה לסיים. הוא מאוהב בדימויים החזותיים שלו ונוטה להאריך בהם. זה תמיד יפה, אך גם מתחיל לשעמם. יש בתוכנית שלל רעיונות מבריקים, אך הקטעים בדרך כלל אינם קשורים זה בזה ולרוב אין התפתחות או שיאים שנובעים מהקשר כלשהו.
העדר ההתפתחות יוצר אצל הצופה איזו תחושה של מקריות אקלקטית. הערב נפתח, למשל, בעימות מקסים בין אדם ובובות,
אך עובר בקלות לתמונה יפה להפליא של ריחוף בחלל ואז כל היופי הזה מתארך ומתארך - ומייגע.
להקת פיליפ ז'נטי, היכל לאמנויות הבמה הרצליה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם