ג'ימי פאלון זז לכיוון הפריים-טיים
לרגל תוכנית ההכתרה כמחליף של אובריין, פאלון קיבל את רוברט דה-נירו ואת ג'סטין טימברלייק כמרואיינים (משועממים) והתנהג כמי שהולך להנחות קו קל לעיכול, חביב על סבתות ועל תיכוניסטים כאחד. אפילו ליאור שליין מעז ללכת רחוק יותר
ג'ימי פאלון מארח צילום: מתוך התוכנית
העברת מטה, קוראים לזה בצבא. גדוד אחד עוזב את הגזרה, אחר נכנס ואחרי חפיפה קצרה האחריות בידיים שלו. זה הזמן הקריטי ביותר, החשוף ביותר: האויב עוקב אחרי ההחלפה, קולט את חולשותיה של היחידה החדשה, והוא מעוניין לחבוט בה כשהיא עדיין לא מאופסת על עצמה.
ג'ימי פאלון נמצא בדיוק במצב הזה: הוא הגדוד הצעיר והמצ'וקמק למדי שקיבל זה עתה אחריות, מחליף יחידה מהוללת שהטילה אימה על הגזרה. אני נאלץ לשלוף את התיאור המגורז הזה מתוך עולם הדימויים הצה"לי, בעיקר משום שממרחק אלפי קילומטרים, ועם מורשת טלוויזיונית קצרה ושטוחה למדי, קשה לנו לתפוס את גודל האירוע, את החשיבות שייחסו בארה"ב למעמד הכניסה לנעליו של קונאן אובריין.
זה הרבה מעבר למנחה של תוכנית אירוח לילית, די שטותניקית, שעוזב את תפקידו ומישהו מחליף אותו. זה אובריין שעוד מעט יחליף את לנו, שהחליף את ג'וני קרסון האגדי. פאלון, אם הכל ידפוק כמו שצריך, ישמש בבוא העת כחוליה נוספת בשרשרת ההסטורית, שהולכת אחורה כמעט 60 שנה. הרבה מוטל על כתפיו.
אז איך הוא היה בתוכנית הפתיחה, שהגיעה אמש ל"יס" כמעט מייד אחרי השידור בארה"ב? תלוי בציפיות. מסתמן שאובריין הוא לא. על אף ששניהם בוגרי "סאטרדיי נייט לייב" (אובריין ככותב, פאלון ככוכב), לא נראה שפאלון או הבוסים שלו ב-NBC מעוניינים להמשיך בקו המטורף, בתחושות אובדן העשתונות, המוזרות והמבוכה המתמדת שליוו את הקומדיה של אובריין.
לפחות בתוכנית הראשונה, פאלון בעל המראה המהוגן התרחק מהאופי הקלאסי של תוכניות לייט-נייט. נראה שאפילו ליאור שליין מעז ללכת רחוק יותר. בסדר, לרגל טקס הכתרתו פאלון קיבל את רוברט דה-נירו ואת ג'סטין טימברלייק כמרואיינים (ומרואיינים משועממים למדי). אך זה רק חיזק את התחושה שהתוכנית זזה אל הפריים-טיים - אם לא בשעת השידור, אז בתכנים.
פאלון יהיה קל לעיכול, חביב על סבתות ועל תיכוניסטים כאחד, הוא לא יסתכסך עם מדינות ולא יביים ראיונות מלאי שתיקות עם מרואיינים. לכן, מן הסתם, תוכניתו הראשונה סחטה רייטינג חסר תקדים. הדבר הכי חתרני שאפשר היה למצוא בפרק הפתיחה הוא שעשועון (שבטח לא ישרוד בהמשך, הוא פשוט חלש מדי) שבו אנשים מהקהל מתבקשים ללקק חפצים שונים תמורת שטר של 10 דולר.
אם יש פה אמירה על המצב הכלכלי הנורא בארה"ב של היום, היא נעלמת מתחת לחוסר הטעם. ואפילו להקת הבית החדשה - "הרוטס" - נראית פתאום כמו סוג של רכיבה מתלקקת על הגל האובמאי. יותר מכל, זו מסתמנת כתוכנית של אמריקה תחת ממשל דמוקרטי. ככה זה: כאשר מישהו רבץ באופוזיציה יותר מדי זמן, ופתאום הוא מוצא את עצמו בשלטון - ברוב המקרים הוא איבד בדרך את החתרנות וההומור.
קשור או לא
המאבק לחיים של מוטי, ערוץ 10
הפרומו לסרט על מוטי מ"לרדת בגדול", שישודר הערב בערוץ 10, מסקרן: האם תהיה פה הכאה נדירה על חטא מצד גוף שידור על חטאיו? צפייה בכמה קטעים קצרים שעלו באתר "נענע 10" מעוררת עצב רב: מוטי, שבתוכנית הגמר נראה צנום וספורטיבי, חזר לממדים מבהילים.
בקטעים שבהם צפיתי,
לא היתה התייחסות לשאלה אם הוא קורבן, אם נוצל, אם גורלו היה שונה לולא היה משתתף בסדרת מציאות. אם כל הסרט הוא כזה, כלומר מוטי מתואר בו כמקרה עצוב, נטול הקשר לסוגיית פליטי הריאליטי, יתנפץ פה שיא של אטימות וניצול בשר התותחים של התעשייה. מאוד מקווה שלא כך יהיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
