ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

בחירה מבוקרת: לקראת פרסי התיאטרון

השבוע פורסמו המועמדויות לפרס התיאטרון 2009. אליקים ירון, מבקר התיאטרון של מעריב, בוחר את הפייבוריטים שלו בקטגוריות המרכזיות

המועמדות: "אנדה" (בית ליסין), " החגיגה" (הבימה והקאמרי), "הנפש הטובה מסצ'ואן" (הקאמרי), " שונאים סיפור אהבה" (גשר).

הבחירה של אליקים: החגיגה
אני היחיד שלא אהב את "הנפש הטובה מסצ'ואן". כל עמיתיי התלהבו ממנה מאוד ואני נותרתי בדעת מיעוט שאני עומד מאחוריה בגאווה וטוען שהבמאי מחזר את השטיקים שעבדו לו מצוין ב"הרטיטי את לבי". אבל מה שהתאים למערכון חביב, שהוא לא מחזה ממש, ואפילו חנוך לוין ידע זאת, לא מתאים למחזה מבריק ועמוק כמו סצ'ואן.

לדעתי, בן-משה לא הבין את ברכט או פחד להתמודד איתו, והותיר את ההפקה לגמרי בידיה של קרן פלס. "שונאים סיפור אהבה" היא הצגה שיש בה רגעים יפים מאוד, אבל גם המון בעיות, בעיקר במחזה עצמו. את "אנדה" אהבתי, אבל אני חושב שבסיכומו של דבר "החגיגה" היא ההצגה המרשימה ביותר שהייתה השנה.

המועמדים: "מייק" (בית ליסין), "כנר על הגג" (הקאמרי), "אוליבר" (קרן אור הפקות), "עושה הנסים מלובלין" (היידיש שפיל).

הבחירה של אליקים: כנר על הגג
פרט ל"עושה הנסים מלובלין" שהייתה עשויה רע מאד - קיטשית וחובבנית למדי, שלוש ההצגות האחרות היו טובות בעיניי מאד וההתלבטות היא קשה. אני אבחר ב"כנר על הגג", למרות שזה לא החומר האהוב עליי כרפרטואר של תיאטרון, אבל מסוגה היא הייתה בהחלט עשויה לעילא ולעילא.

המועמדים: נתן דטנר ("כנר על הגג", הקאמרי), איתי טיראן ("החגיגה", הבימה והקאמרי), יצחק חזקיה ("אמדאוס", הקאמרי ) דורון תבורי ("אקווס", בית ליסין)
 

הבחירה של אליקים: איתי טיראן
זו דילמה קשה מאוד. כל הארבעה היו טובים בעיניי. לחזקיה היה חסר משהו בממד הטרגי של הדמות ותבורי היה מצוין, אבל בסופו של דבר ההתלבטות הקשה שלי היא בין איתי טיראן לדטנר. שניהם עשו עבודה לא פחות מנפלאה בעיניי. בסוף הייתי בוחר בטיראן, פשוט מכיוון שהז'אנר של המחזה שלו - בניגוד לדטנר שמשחק במיוזיקל - מקנה לו הזדמנות למשהו מאתגר ועמוק יותר.

המועמדות: גילי בן אוזיליו ז"ל ("ירמה", אנסמבל הרצליה), גילה אלמגור ("אוגוסט: מחוז אוסייג'", הבימה), אולה שור-סלקטר ("הנפש הטובה מסצ'ואן", הקאמרי ), קרן צור ("אנדה", בית ליסין).

הבחירה של אליקים: קרן צור
את "ירמה" לצערי לא יצא לי לראות. הייתי אמור ללכת, בדיוק ביום שבו הודיעוני על פטירתה של גילי. אני חושב שאולה נהדרת ב"הנפש הטובה מסצ'ואן", וממש מחזיקה את ההצגה על כתפיה ומהווה את נקודת האור היחידה שלה. אם כי היו לה תפקידים טובים יותר בעבר, כמו ב"ביבר הזכוכית" וב"אנטיגונה".

קרן צור, לעומת זאת, היא ממש תגלית נפלאה, כי מעולם לא ראיתי אותה בתפקיד מרשים ועמוק כל כך. היא הבחירה שלי.

המועמדים: חנן שניר ("החגיגה", הבימה והקאמרי), אודי בן-משה ("הנפש הטובה מסצ'ואן", הקאמרי), מיכאל גורביץ' ("אהובת הדרקון", החאן), יבגני אריה ("שונאים סיפור אהבה", גשר), אילן רונן ("אוגוסט: מחוז אוסייג'", הבימה)

הבחירה של אליקים: חנן שניר
חנן שניר, ללא ספק. זאת היכולת שלו להדריך את השחקנים למשחק עדין ונטול מניירות, ללא גלישה ללחיצה מיותרת על בלוטות הדרמה, שהיא סכנה גדולה מאוד בחומרים מהסוג ש"החגיגה" עוסק בהם. המשחק, ובמיוחד הדרכת השחקנים והקאסט המצוין, הם היתרון העיקרי של "החגיגה" על כל ההצגות האחרות.

המועמדים: ענת גוב ("אוי אלוהים", הקאמרי), הלל מיטלפונקט ("אנדה", בית ליסין), מיכאל גורביץ' ("אהובת הדרקון", החאן), יבגני אריה ורועי חן ("שונאים סיפור אהבה", גשר).

הבחירה של אליקים: הלל מיטלפונקט
לצערי, לא ראיתי עדיין את "אהובת הדרקון". מבין השלוש האחרות מיטלפונקט מבחינתי לוקח ללא תחרות. חשבתי ש"אנדה" היה מחזה מצוין, מרתק, חכם ומעניין. שני האחרים הם מחזות מאוד בעייתיים בלשון המעטה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...