לשימוש חוזר: קינג ג'ורג'
לואל ג'ורג' מת מיד אחרי שיצא אלבום הסולו היחיד שלו. ועדיין, סיפורו העצוב מעלה בעיקר חיוכים
לואל ג'ורג' צילום: עטיפת האלבום
ג'ורג', כותב שירים, מלחין-זמר וגם הגיטריסט של להקת ליטל פיט, מת בגיל 34, בשנת 1979, זמן קצר אחרי שיצא אלבום הבכורה האחד והיחיד שלו. בניגוד לכוכבי רוק בסבנטיז, ג'ורג' היה דווקא שמן חייכן בעל שיער ארוך, שתמיד לבש ג'ינס. טיפוס שמח ורגוע. את הקצוות והזיזים אפשר למצוא במוזיקה שלו. ג'ורג' הצליח לשלב קאנטרי, בלוז ורוקנרול דרומי במרקחת עצמאית, שנושאת את חותמו ואת תו התקן שלו.
בתוך הלהקה הוא כתב טקסטים מוזרים ושלוחי רסן, לפעמים חסרי פשר, בהשראת מורו ורבו פרנק זאפה. ובכלל, ליטל פיט היו מיוחדים בנוף הקליפורני. ג'ון קייל בחר בלואל ג'ורג' לנגן את כל תפקידי
הגיטרות באלבום המופת שלו "פריז 1919" - אחד האלבומים המושלמים של שנות ה-70, בין היתר בזכות העבודה המדהימה של ג'ורג' וחברי להקתו שמנגנים שם.
ליטל פיט הוציאו שמונה תקליטים, לפני שג'ורג' פירק את הלהקה ויצא לקריירת סולו, שמסתכמת באלבום אחד. ומוזר שדווקא אלבום הסולו הזה כולל רק ארבעה קטעים מקוריים, ויש בו בעיקר קאוורים לשירים של אחרים (ריקי לי ג'ונס, ג'ימי ווב). עם זאת, מדובר באלבום יפה מאוד שלצערי לא מוכר מספיק במחוזותינו.
במהלך סיבוב ההשקה של התקליט, מת לואל ג'ורג' מדום לב. ייתכן שהיה זה עודף המשקל שלו ואולי הסמים, ואולי המאמץ המתיש של מסע ההופעות. נותרנו עם התקליט האחד ועם בתו אינארה ג'ורג', יוצרת-זמרת מצוינת בזכות עצמה, שגם מבצעת (לפעמים) את השירים של אביה. למרות הסיפור העצוב, אם אתם אוהבים מוזיקה, לואל ג'ורג' יעלה לכם חיוך רחב על הפנים.
"Thanks I'll Eat It Here", לואל ג'ורג', 1979
נא להמתין לטעינת התגובות
