עקבות של זמן במוזיאון בהרצליה
במוצ"ש הקרוב תיפתח "עקבות של זמן" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. התערוכה מנהלת דיאלוג עם מרכז ההנצחה הצמוד למוזיאון ועוסקת בזמן החולף, ברצון ובצורך האנושי לשמר ולזכור
קפקא על החוף, וולקר מארץ צילום: מתוך התערוכה
עבודותיו נטועות אמנם בהיסטוריה רוויית הדם של ארצו, אך טומנות בחובן הקשרים רחבים הקשורים בין היתר להיותנו בני חלוף ולאופן בו אנו בוחרים, מצליחים וכושלים להתמודד עם הבסיס הארעי של קיומנו.
האמנית מיכל שמיר לוקחת עלים יבשים, קורי עכביש, תולעים, עובש ושלל פריטים אורגניים מאובקים ויוצרת מהם קומפוזיציות מרהיבות, חלקן מסודרות, חלקן פרועות להן היא מוסיפה מדי פעם רישומים של חרקים וצמחים. ממרחק נראות הסריקות המוגדלות של שמיר כבוקה אסטטי.
רק כאשר מתקרבים מבחינים בעקבותיו ההרסניים של הזמן - בהתפוררות ובכליה. שמיר אינה מקפיאה זיכרון שמח, היא "אוספת" טבע גוסס או מת, רגע לפני שיעלם כליל ואף זכר לא יוותר ממנו, ובכל זאת משיבה לו את אותו פן יפה נוסטלגי אותו אנו נוטים לאמץ כשאנו זוכרים דבר מה.
התערוכות מתחברות אינטואיטיבית
דליה לוין, מנהלת המוזיאון, מספרת כי נושא הזמן צץ ועלה מתוך מעקב רב שנים אחר שלל אמנים בארץ ובעולם. התערוכות לא אולצו לשוחח זו עם זו אלא התחברו באופן אינטואיטיבי. "העבודות מעצימות זו את זו" היא אומרת "על הצופה למצוא את ההקשרים בעצמו. צריך קצת להתאמץ כי אין בכוונתנו להצהיר עליהם בגלוי". ללוין חשובים מאד ההקשרים הנוגעים למציאות הפוליטית
החברתית בישראל.
לא מקרה הוא לכן שתריסיו המוגפים של ציבי גבע (מהעבודה "blinds" שיצר אחרי מות אביו) מוצגים כאן במסדרון צר אל מול קיר בלוקים – כחלל ביתי שהפך למבצר. התריסים השחורים לבנים המוגפים, סימן ארצישראלי מובהק, מרמזים על התרחשות בעבר, רמזים לצבעוניות, לחיים אחרים. מה קרה כאן? מה קורה כאן כעת מאחורי התריסים המוגפים?
מיכל שמיר צילום: מתוך התערוכה
את העבודה קיבל המוזיאון בהשאלה ממרכז המדיה של הפומפידו בפריז ועל מנת להציגה צריך היה לבנות חדר מיוחד, צבוע באופן מסוים, בעל רצפת מראה מיוחדת ומכשיר הקרנה שכמוהו יש אחד בארץ. אם לא די בכך תגיע האסיסטנטית של מקווין למוזיאון על מנת לבדוק שכל התנאים מולאו כהלכה.
עמית ברלוביץ צילום: מתוך התערוכה
עקבות של זמן, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, מה-7 במרץ עד ה-30 במאי
נא להמתין לטעינת התגובות
