מבול של דמעות
רונית אלקבץ כמעט בכתה כשקראה את התסריט של "המבול", דרמה על ילד אוטיסט שחוזר לביתו אחרי שנים במוסד סגור. עשרות ניצבים, שחקנים וצחי גראד אחד יבבו אף הם כשצפו במיכאל מושונוב מפיח בו חיים. כתבנו ביקר השבוע על הסט - וחזר מתייפח
מושונוב מגלם ילד אוטיסט, בנם של גידי (צחי גראד) ומירי (רונית אלקבץ), שגדל במוסד ושב לביתו, אחרי 15 שנה. חזרתו מתרחשת במקביל להכנות לקראת בר המצווה של אחיו הקטן, שיעלה לתורה עם פרשת המבול. כעת הוא נח, אחרי שבדיוק הסביר לאחת המפיקות מדוע דווקא הסצנה שבה מלטפת אותו אמו מעוררת כל כך הרבה התפרצויות בכי בקרב הצופים בסביבה.
ההכנות לתפקיד, ובעיקר החשש שייצור דמות קריקטוריסטית, הקשו עליו. השחקן הצעיר נושא על כתפיו דמות מורכבת מאוד, שעליה יקום וייפול הסרט. "יש דברים, כמו התנועות, שקיימים במציאות ואין דרך לשנות אותם", הוא מסביר.
"היה מאוד מעניין ללמוד את הדמות הזאת. יצא לנו לבקר בכמה מוסדות ולבחון את האנשים השונים שם. עבדנו על התנועה, על ההליכות-זאת היתה עבודה מאוד קשה. אין לי כמעט טקסט, אז העבודה שלי מתמקדת בעיקר בג' סטות. אני חושב שזאת אחריות מאוד גדולה, אבל מזל שיש במאי טוב ששומר עליי. בסופו של דבר, הכי חשוב זה הכנות. ליצור דמות שלמה ואמיתית".
התא המשפחתי המתפורר שרקמו נתיב וברמן הרצברגר קרם עור, גידים ודמעות אחרי שנים של הכנות. השניים עמלו על התסריט למעלה משש שנים מלאות התלבטויות והתחבטויות באשר לסופו של הסרט, שכרגע נותר עדיין פתוח. אופציה אחת לסיום תיצור סוף הוליוודי מתקתק, ואחרת תרסק את גיבורי הסרט לקרקע המציאות. "חלק רוצים משהו הוליוודי, חלק רוצים לעשות את זה יותר ריאלי", אומרת ברמן הרצברגר. "אנחנו בעד הזווית היותר מציאותית".
איך בעצם עובדים על תסריט כל כך טעון רגשית?
"היו רגעים שגיא ואני ישבנו יחד על הגרסאות האחרונות של התסריט ופשוט בכינו".
"מבול" התחיל כסיפור קצר, סרט קצר ובסוף פיצ'ר. נתיב רצה לעסוק במגבלות בסרט הגמר שלו, ברמן הרצברגר רצתה לעשות סרט על ילד בר מצווה. אחד המורים של השניים חיבר בין היוצרים. "הבנו שאנחנו יכולים לשתף פעולה ולבנות את הסיפורים האלה על שני אחים ולא על דמות אחת", היא מציינת.
צחי גראד, שכאמור מגלם את האב בסרט, לא ממש הצליח להתחבר לדמותו בשלבים הראשונים של התסריט אולם עד הצילומים בתהליך הכתיבה ובחדר החזרות, הדברים התבהרו, שופרו והסתדרו על הצד הטוב ביותר.
מה גרם לך להיכנס לפרויקט?
"כל המרכיבים היו לטעמי – הדמות והתסריט היו טובים, יש לי אחלה קליק עם הבמאי, הוא אוהב אותי, אמרו לי שהדמות נכתבה בהשראתי... ומה גם שהתמורה הולמת ביותר! שלא ייגמר לעולם".
עכשיו, בזמן המיתון, צריכים להיות פחות בררניים?
"יכול להיות, אבל 'מבול' זה בטח לא המקרה. יכול להיות שהיום אי אפשר להיות נורא בררן. בימים כתיקונם אני אומר 'לא' גם לדברים שמושכים אותי, אבל פחות מדברים שאותם אני בוחר לעשות".
אתה ממש מככב לאחרונה בדרמות משפחתיות כמו "אמא'לה" ו"מרחק נגיעה".
"חומרים של דרמות טובות נוגעות תמיד בנימים הדקיקים שרגישים אצל כל אחד מאתנו. הדמות שלי פה (גידי) למשל, מתמודדת עם ילד אוטיסט שחוזר הביתה ממוסד. גידי, עוד בעבר הרחוק, התקשה להתמודד עם האוטיזם של בנו.
"הוא הרגיש שנופל עליו תיק שגדול עליו וגם על אשתו שעברה התמוטטות עקב המצב. לרגעים הם חוו את מיכאל כמפלצת, יצור שיצא ממך, בדמותך ואי אפשר לתקשר איתו. מה שהוביל להאשמות הדדיות. במודע ובתת מודע. גידי ומירי החליטו (לא כולם מסוגלים) לא לגדל אותו בביתם וגם התקשו לשמור איתו על קשר לאורך השנים. ועתה בתחילת הסרט מבול, נסגר המוסד ומיכאל, האוטיסט, חוזר הביתה".
בתור הורה, ההתמודדות עם התפקיד הזה הייתה לך קשה במיוחד?
"אני יכול להבין את הדמות הזאת לגמרי. כשהייתי בהוסטל של האוטיסטים, יכולת להרגיש את הנתק שקיים וזה יכול להיות נורא מפחיד. אם היה נולד לי ילד כזה אני מאמין שהייתי מוצא דרך להתמודד, אבל זה בהחלט לא פשוט".
"אגב, האוטיסטים בהוסטלים שראיתי הפתיעו אותי דווקא לטובה בתקשורת שלהם. כולם תיקשרו! הגיבו לנוכחות שלנו ואפילו זיהו אותנו מהטלוויזיה ורצו להצטלם, ברגיל. לרגעים הרגשתי שהם כמעט רגילים אולי קצת ילדותיים... ועם זה אין לי בעיה להתחבר".
אלקבץ, לעומת זאת, מרגישה בדיוק הפוך. "שדווקא עם האוטיסטים יוצא החלק הכי טהור של הנשמה", היא אומרת. "הרי בכולנו, ובמיוחד אצל אמנים ואצלי עוד יותר באופן אישי, החלק האוטיסטי הוא זה
מושונוב, הצעיר בחבורה, מוצא דרך ביניים בין אבא לאמא ומפייס. האוטיסטים אינם נאורים ואינם מפלצות, הוא אומר. "אני חושב שפשוט מדובר באנשים שהראש שלהם חושב אחרת. כל תפיסת העולם שלהם יכולה להתמצות בדבר מאוד קטן או לחילופין בדבר מאוד גדול. קשה לי להגיד שהם מפלצות או שהם מוארים אבל אני רואה את העולם הפנימי שלהם. זה הדבר שהכי עבד עליי. הצלילה הזאת אל הנפש של עצמם".
נא להמתין לטעינת התגובות
