88FM - רוצים שינוי? לא!!
מבט מבפנים על תחנת רדיו שבה החליטו יום אחד להחליף את הוולווט אנדרגראונד בבננה רמה, את הפליט פוקסס בסמנתה פוקס ואת ג'ואנה ניוסם באוליביה ניוטון ג'ון
השיר הראשון שברצוני להשמיע לכם הבוקר הוא הרצועה הראשונה מתוך התקליט הנפלא של ה-Fleet Foxes, שיר נהדר הנקרא Sun it Rises, ושמתאים בדיוק לפתוח איתו את היום ואת השבוע – פשוט להאזין לו, לצפות בשמש שבמרומי הרקיע ולשאוף לקרבינו את ריחו הצלול של הבוקר...הנה, עוד שנייה אני אמצא את התקליט, וכולנו נוכל להאזין יחד וליהנות"
(שתיקה. קולות של חיפוש, עטיפות תקליטים מוטחות האחת על השנייה תוך כדי החיפוש הקדחתני)
"טוב, אני רואה שהתקליט של ה-Fleet Foxes נעלם לו כרגע, אבל מצאתי על הדרך תקליט נהדר אחר, ואפילו שם האמן דומה. אז במקום הרכב הפולק המדובר מסיאטל קבלו את דיוות הפופ של שנות ה-80', מי שליחה לא נס בחלקים הלא מתועשים של יפן – סמנתה פוקס - בשירה האלמותי "Touch Me" . אז תנו גם אתם לסמנתה פוקס לגעת באושיות נפשכם"
(השיר מתנגן)
"חזרנו אליכם, וכמו בשיר הנפלא ששמענו עכשיו, אני מקווה שגם אתם רעבים לאהבה ומשתוקקים להנאה, כי מה היו חיינו בלי מישהו שיחבק אותנו כשצריך לנחם וירקוד איתנו כשצריך לשמוח? ומכאן נעבור לשיר אחר שעוסק בכמיהה האנושית כל כך לחום ואהבה, וברצון להתערסל בזרועותיו של אדם אהוב, במיוחד בימים אלו של חורף, גם אם הוא קופץ לבקר איתנו לתקופה קצרה.
מי היטיב לנסח את התחושה הזו אם לא לאונרד כהן בשירו ""winter lady – שיר של הזדקקות למישהי שאתה יודע שלא תישאר איתך, אבל לפחות הלילה, אתה מבקש, לפחות הלילה..."
(שוב פעם נשמעים קולות של חיפוש ומיקרופון שנשכח פתוח).
"יוסי, לאן לעזאזל נעלמו כל הדיסקים של לאונרד כהן?! הכהן היחיד שאני רואה פה זה תקליט ישן של יזהר כהן שכתוב עליו "לשימוש עבור התוכנית של עופר נחשון בלבד! כל המפר הוראה זו צפוי לקנס כבד ולהדחה לשעת שידור מאוחרת כדי להנחות את 'לילה של אלבומים'". אני לא מבין, מה אתה רוצה שאשמיע כשיר חורף, את 'It's Raining men'???"
(חוזר לשידור)
"אני מתנצל מקרב לב, עושה רושם שבוצעה כאן איזו מהפיכה קטנה בתקליטיה המכובדת שלנו, ותקליטים רבים הוחלפו בכאלו הפופולריים יותר. התכוונתי להשמיע לכם בהמשך התוכנית את 'venus in furs' של ה-velvet underground, אבל במקום זה מצאתי רק את 'venus' של בננרמה.
רציתי מאוד שנאזין יחד לאחד השירים המצמררים ביופיים של ג'ואנה ניוסם, אבל הדבר היחיד שעוד נשמע דומה שיש פה זה אוליביה ניוטון ג'ון, במקום Bon Iver יש לנו את Boney M, ומאוד רציתי להשמיע את מילותיו של דוד אבידן בשיר "ישן אדם", כפי שהפליאה לבצע הצעירה המוכשרת טל וייס, אך הצלחתי לדלות פה רק את השיר שביצע טל מוסרי בפסטיגל 2005".
(שתיקה של חמש שניות. עובר לטון של ייאוש)
"כל התוכנית שלי ירדה לטמיון. אני יכול לקחת את רשימת השירים שלי, שהשקעתי בה מחשבה רבה, ולהשליך אותה לפח. מסתבר שהשינוי שדיברו עליו הוא לא קוסמטי בלבד, אלא כירורגי בלי הרדמה (כחכוח גרון, לגימה של מים, משיכה באף). אבל למה לנו לקטר, מאזינים ומאזינות יקרות, הרי מוזיקה היא מוזיקה (טון הייאוש מתחלף באבחה אחת בצהלה לא מוסברת).
למה בעצם להאזין לכל הדיכאון הזה ברדיו? אין לנו מספיק דיכאון משל עצמנו בחיי היומיום – מלחמה, משבר כלכלי, עניים מתגוללים ברחובות,
בכלל, למה לשכב במיטה ולהרהר מחשבות נוגות על החיים הלא-משהו שלנו כשאפשר לצאת מהמיטה ולפזז בראש נקי ממחשבות מיותרות בעודנו שרים בקולי קולות את "it's raining men"? אתם יודעים מה? זה בדיוק מה שאני הולך לעשות עכשיו – ללחוץ play, להניח את האוזניות בצד, ופשוט לרקוד כמו בחתונה באולם שמחות ממוצע באור עקיבא. אני ממליץ לכם לעשות את אותו הדבר.
(נשמע רעש עמום של הנחת האוזניות ולחיצה על כפתור. השיר מתחיל להתנגן. Hi, we're your weather girls, and we've got news for you....).
טוב, אז אולי 88fm לא הגיעה למצב כה קיצוני, אבל לאחר שעברו ימי החסד הראשונים של לוח המשדרים החדש ניתן בהחלט לומר: מתחנה שבראש וראשונה השתדלה כמה שיותר לאתגר את המאזינים ולחשוף אותם לחומרים לא מוכרים, שאין כמעט שום סיכוי לשמוע בתחנות רדיו אחרות בישראל (למעט אולי קול הקמפוס, אשר אינה משודרת בפרישה ארצית), היא הפכה לכזו שמערסלת את המאזינים בנוחיות המוכר.
נכון, זה מאוד אנושי ואינסטינקטיבי לשהות בטריטוריה מוכרת בה שום דבר לא יכול להפתיע אותך, להרעיד את הקרקע תחת רגליך ולגרום לך להטיל ספקות בכל מה שחשבת עד היום שהוא נכון. אבל בשביל להרגיש בנוח עם עצמך ועם מה שנכנס לך לאוזניים יש די והותר תחנות, ובראשן המרגיעה הלאומית גלגל"צ. אבל עבור אלו שהיו מוכנים להניח בצד את המוכר ולהפקיד את תעלות השמיעה שלהם בידי שדרים שחרטו על דגלם את החשיפה למעניין, למורכב ולמאתגר, הצליחה 88fm להפוך לכמעט לא רלוונטית תוך שבועות ספורים בלבד.
אם פעם השירים היחידים שניתן היה לשמוע הן ב-88 והן בגלגל"צ היו שירים משני קצוות הסקאלה – השירים הכי אזוטריים שגלגל"צ יכלה להרשות לעצמה היו השירים שב-88 שידרו אחת לכמה שעות כדי שאף אחד מהמאזינים לא ייתקע עם האוטו שלו במערבל בטון מרוב דיכאון, הרי שהיום חלה התקרבות בין שתי הספרות המוזיקליות האלו (בשיעורי המתמטיקה היו קוראים לזה חיתוך, כמדומני), ויותר מדי פעמים ניתן לכוון את התחנה לקצה השמאלי של הסקאלה ולשפשף את העיניים והאוזניים לנוכח מה שבוקע מהרמקולים, מתוך מחשבה שאותם שירים בדיוק מתנגנים ברגע זה ממש בעוד חמש תחנות לפחות.
כי בקרב הזה שבין הקומיסרים של התרבות ובין אלו שמכלכלים את מעגל הקסם של "אם ננגן את זה מספיק פעמים כולם יאהבו את זה, ואז לא נדע אם אהבו את זה מלכתחילה או שזה תפס בגלל ההשמעה הרפטטיבית", הקומיסרים מפסידים, ולא בטוח שבצדק.
אפשר להתווכח עד מחר האם יש צורך בכלל בשומרי סף כאלו, שיחליטו עבורנו מה טוב ומה לא, אבל כשכבר אין לנו אפשרות להעמיד את החלופות האלו האחת מול השנייה הטיעון של "העם בחר – וזכותו לבחור כך" מאבד מתוקפו, בדיוק כפי ש-88fm איבדו מאזין אחד בדרך.
נא להמתין לטעינת התגובות
