אז מאיפה מגיע השם חוטובלי?
עם כינונה של הכנסת הח"י, הזירה הלשונית מפענחת את מפת השמות המאיישים אותה. כמובן, פחות מזרחים מאשכנזים, שלושה זאבים ולוי אחת. וגם: מי המציא את המילה שקדייה, איך חדר לשפתנו הביטוי "כאילו מה" ומתי יכונן המשרד להליכות מטופשות
שם המשפחה הנפוץ ביותר בכנסת הוא כץ (חיים, ישראל ויעקב). אחריו מיכאלי (אנסטסיה ואברהם), חסון (ישראל ויואל) וכהן (אמנון ויצחק, שניהם מש"ס). לוי יש רק אחת!
השם הפרטי הנפוץ ביותר בכנסת הוא יצחק: 5, אם להוסיף לארבעה הרשמיים את צחי הנגבי. אחריו יעקב (4), משה (4), חיים (4). בכנסת שלושה דניאלים, שלושתם חדשים (בן סימון, הרשקוביץ ואיילון), המצטרפים לשני הדנים (דנון ומרידור). יש גם שלושה בנימינים, שלושה זאבים (בוים, אלקין ובילסקי) ושלושה אוּרים, שלושתם מהמגזר הדתי. בין הנשים שני השמות הנפוצים הם אורית (נוקד וזוארץ) וציפי, היא ציפורה (לבני וחוטובלי).
השם המסקרן ביותר בכנסת החדשה הוא חוטובֶּלי, שם משפחתה של ציפי, שהיא גם הח"כית הצעירה ביותר. משפחתה של ח"כ חוטובלי הגיעה מגרוזיה, אך ציפי מודה שאין מידע מהיכן הגיע השם, אולי מגלגולי שם ספרדי או איטלקי, שכן חלק מיהדות גרוזיה מקורה בגירוש ספרד. בכל מקרה לא מדובר בשיבוש של "חוטושווילי".
שמו הפרטי של אבי דיכטר הוא אברהם משה. שמו העברי של סילבן שלום הוא ציון.רוני בר און הוא בעצם אהרון חיים בירנבאום. השם הדו-מיני היחיד בכנסת הוא יולי (תמיר, במקור יעל) ואדלשטיין. בשישה מקרים נושא חבר כנסת שם משפחה השהה לשם פרטי או כינוי של חבר אחר: רוחמה אברהם - אברהם מיכאלי; מיכאל איתן – איתן כבל; אורי אריאל – אריאל אטיאס; אריה ביבי – ביבי נתניהו; דב חנין – חנין זועבי (משפחתו של דב חנין, אגב, הגיעה מבלורוסיה); נסים זאב – זאב (שלושת הח"כים בשם זה);
בין חברי הכנסת יוצאי חבר העמים בולטת הנטייה שלא לשנות את שמם הפרטי לשם עברי, וכך יש לנו סטאס, אנאסטסיה, פאינה, מרינה, אלכס, רוברט (שניים: אילטוב וטיבייב), סופה ויולי. מי שיאמר חמש פעמים רצוף סטאס מיסז'ניקוב בלי להתבלבל יזכה בשי מיוחד: ביקור חינם בכנסת ה-18, במזנוניה ובוועדותיה.
גדעון נח שואל: "היכן הופיע הביטוי הקלוקל שנדבק לרוב האנשים "כאילו מה"?
"כאילו מה" מבטא זלזול או ספק והוא מורכב משניים: "כאילו" שהוא גלגול של like האמריקני, שעליה נכתב רבות. "מה" שייך למה שקראתי במדור זה "מחלקת קטועי הגפיים", משפט הנחתך באמצע מטעמי קיצור, דוגמת "אין לי שמץ". אפשר לראות ב"מה" קיצור של "מה קרה?", ""מה הוא חושב לעצמו"
בכינוס השפה העברית "לשון ראשון 2" יושק ביום שישי השבוע ספר ביוגרפי מרגש אודות משורר הילדים הפורה והנערץ לוין קיפניס בשם "מלך הילדים", בהוצאת יד יצחק בן צבי. הספר נכתב על ידי לאה נאור בסגנון המזכיר אגדה לילדים.
קיפניס תרם לשפה העברית שורות משיריו שנחרתו בזיכרון המשותף כמו "אליעזר משוך בגזר", "נרקיס מלך הביצה" ורבות אחרות. על שמו רשומה המילה "שקדייה", אותה חידש לצורך השיר הקלאסי "השקדייה פורחת". לאה נאור מספרת שהוא רצה לקרוא לכל עץ פרי על פי שם הפרי, בעקבות השם "חרובה" שניתן לעץ החרוב בתלמוד.
שתי מילים נפוצות בשפה העברית אינן רשומות על שמו אבל הוא הפך אותן לנחלת הכלל. קיפניס כתב בשנת 1919, והוא בן 25, את השיר "אל ראש ההר", בעקבות טיול לצוקי מדבר יהודה. לאחר שנים רבות השיר הפך להמנון העלייה להתיישבות בחניתה, ואחר כך המנון העלייה הבלתי חוקית לארץ ישראל.
הפסוק המקראי שביסוד השיר הוא "ויעפילו לעלות אל ראש ההר" מספר במדבר, ושם פירוש הפועל "להעפיל" הוא שלילי דווקא: לפעול בגבהות לב, בעצם, להתחצף. בזכות קיפניס הפך הפועל "להעפיל" וכן "העפלה" ו"מעפילים" למיתוס ישראלי.
קיפניס כתב מחזות לילדים ובהם שירים מולחנים, והפורה בהם היה "הדחליל" ובו כמה נכסי צאן ברזל כמו "גינה לי" ו"מלפפון צמח בגן". את המילה דחליל מצא אצל בן יהודה, שם הציע גם "דחלול", שתי מילים המתייחסות לפועל הארמי דחל, כלומר, פחד. קיפניס התלהב מן המילה דווקא מפני שהזכירה לו את המילה "חלול", ובכל מקרה הוא זה שהפך אותה למילה רבת שימוש.
קיפניס הכניס לעולמנו את הביטוי "עיזה פזיזה', שם אחד המחזות שכתב, ועל כך הוא מספר שהוריו נפגשו בעקבות מרדף אחרי עז בחצר, שלה קראו "עיזה פזיזה", או "עיזה רגיזא" או "עיזה קפריזה". הספר מרחיב גם בשאלה מיהי בת שבע מן השיר על הרקפת" ("מגיא ומגבע יורדת בת שבע"). לפי סיפוריו היתה ילדה בשם זה שהיא ההשראה לשיר. ככל הנראה מדובר על בת שבע דוברובין, ממשפחת דוברובין הידועה שליד ראש פינה, שאף ביקשה שמילות השיר ייחרתו על מצבתה.
נעמה שואלת: "שמעתי לא מזמן את המשפט עם הב' הדגושה האופייני לאנשי הגליל: "שבּעים ושבּעה זבּובּים מסתובּבּים סבּיבּ החלבּ הלבּן". מה זה בדיוק אומר מבטא גלילי?
המבטא הגלילי, המתייחס בעיקר לצפון הגליל, מוכר היטב בפולקלור הישראלי. נוסף למשפט הנ"ל אפשר להזכיר את הסיפור בילקוט הכזבים, שבו נתפס מטוללה בן הגליל שהוריד סלע על ראשו של מסחאי אחד. העדות המרשיעה נגדו היתה שהוא אמר אבּטיח.
עם זאת לא מצאתי מחקר שינסה להגדיר מה כולל המבטא הזה ואיך נוצר. על פניו נראה שיש כאן דווקא השפעה ערבית. הערבים אינם הוגים ב' רפה, אם כי הם בדרך כלל מבטאים אותה כפ' רפה, ואולי יש כאן חיקוי יתר. המבטא הגלילי התאפיין גם באותיות גרוניות מודגשות כדרך הערבים. מידע נוסף יתקבל בברכה, אפשר גם ב"כתוב לעורך".
לקראת האפשרות של הקמת ממשלה רחבה הופרחו מכיוון לשכת ראש הממשלה המיועד רעיונות יצירתיים למשרדים. אם אכן נזכה לממשלה רבת משתתפים, יקומו לנו ככל הנראה "משרד לשלום כלכלי", "משרד לתפוצות והעם היהודי", "משרד למודיעין ותכנון אסטרטגי", "משרד לתיאום הפעולות בשטחים", "שר לענייני מיעוטים" ו"שר לענייני ירושלים". כדרכם של משרדים מסוג זה יוקצו להם לשכות, מזכירות, סמנכ"לים ומחלקי תה, ואת רוב זמנם יכלו השרים הללו בחיפוש אחר משימות וסמכויות.
משרדים ביזאריים אינם עניין תיאורטי, וגם חלק מהמשרדים המוצעים כבר היו אתנו בעבר, גם אם חסרונם אינו מורגש. שמעון פרס אחז ב"משרד לשיתוף פעולה אזורי", היום נראה שהפיתוח האזורי מתמצה בהעברת מפעל "גיבור" מקרית שמונה לירדן.
מרידור, יעקובי ומודעי עמדו בראש "משרד הכלכלה והתכנון" שממש לא דגדג לנערי משרד האוצר. היה אפילו משרד לענייני ירושלים בשנים 1990-1992, שנולד כדי לספק תעסוקה לאברהם ורדיגר מאגודת ישראל, שכיהן כסגן שר.
קצת נוסטלגיה: בממשלה הראשונה היו כמה משרדים שנעלמו כלעומת שבאו: "משרד האספקה והתכנון", שממנו הוביל דב יוסף את הצנע; היה גם משרד מיעוטים בראשות בכור שלום שטרית, ואפילו משרד נפגעי המלחמה בראשות יהודה לייב מימון.
אם גם המשרדים החדשים לא יספיקו, אפשר לאמץ את המשרד הגדול מכולם, "המשרד להליכות מטופשות" של מונטי פייתון. במהלך המערכון מספר ג'ון קליז על הגירסה היפנית להליכות מטופשות, ומתחיל לאחריה במשפט "והישראלים...". לפני שהספיק למסור את הגירסה הישראלית להליכות מטופשות נכנסת הפקידה עם מגש של ספלי קפה הפוכים ונשארנו תוהים וסקרנים. הגיע הזמן לתקן את המעוות!
הרומן בין ראשון לציון והעברית אינו נגמר, וביום שלישי בשבוע הבא מתקיים בעיר ערב העוסק בכדורגל ושפה, ראשון בשלושה ערבי מחווה לשוער יעקב חודורוב האגדי, שהיה גם איש ראשון לציון. ישתתפו בין היתר יורם ארבל, מירב מיכאלי, ואחד מאבות עיתונות הספורט בישראל, יהודה גבאי.
הקשר בין הכדורגל והשפה התהדק מאוד בזכות הברית ההדוקה בין הכדורגל והתקשורת. הרבה מילים נשפכות לפני המשחק ואחריו, הרבה יותר מאשר שערים, בוודאי בכדורגל הישראלי.
כהתעמלות מוח משבת לשבת, להלן חמש שאלות בכדורגל לשוני. התשובות בשבוע הבא.
1. מה זה "שער אנגלי"?
2. מה הקשר בין אופניים, מספריים וכדורגל?
3. מי אמר "לכדור יש שני צדדים"?
4. מהיכן לקח יורם ארבל את הביטוי בו הוא משתמש "הלכה חמורו"?
5. מה השם שהציע אייל ברקוביץ לאוטוביוגרפיה (שלא נכתבה עדיין) של שלמה שרף?
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
