אם תרצו, אין זו אגדת קולנוע
מעטים הם הסרטים שיכולים לרגש מבקר קולנוע למוד ניסיון ולגרום לו לצאת נפעם מגדולתה של הרוח האנושית. הסרט "הרצל" בבימויו של בארי אולמן הצליח לעשות את זה
כזו היא התחושה שמותיר בך הסרט "הרצל"* בבימויו המרתק והמרגש של בארי אולמן שייצא בשבוע הבא לאקרנים. הסרט, אפוס היסטורי רחב יריעה, מגולל את סיפורו חסר התקדים של בנימין זאב הרצל, המדינאי והסופר, שבכוח חזון, כריזמה, נחישות ואמונה חסרת פשרות במטרתו, הצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהניע את המהפכה הציונית.
61 שנים מאז קום המדינה המתין סיפורו של בנימין זאב הרצל לבמאי, לתסריטאי, לשחקנים, לצלמים ולרוח האנושית המתאימה, שיציגו לעולם את אחד הסיפורים המדהימים של כל הזמנים, סיפורו של מנהיג שהחל את דרכו בלא אמצעים ובלא סיכויים, והפך למשה רבנו בן המאה ה-19.
105 שנים לאחר מותו, קיבל בנימין זאב הרצל, שמכוח חזונו הצליח העם היהודי לבקע את ים הגלות ולמצוא את הנתיב חזרה למולדתו, את הסרט שמציג את סיפורו. את דמותו המרשימה, הכריזמטית והמיוסרת של הרצל מגלם מנשה נבון שבהופעה בלתי נשכחת מצליח לממש את הפוטנציאל הרב הטמון במשחקו ואחרי לא מעט סרטים מאכזבים נותן את הופעת חייו.
תשאלו את אוליבר סטון, לא תמיד סיפור היסטורי מדהים הופך בסופו של דבר ליצירת מופת קולנועית. קל מאוד להגזים במונומנטאליות, לטעות במינונים, להתעלם מפרטים מכריעים ובכך להפוך את אחד הסיפורים המרתקים בהיסטוריה ליצירה קולנועית משמימה וחסרת מעוף. במקרים שכאלה, גם תקציבי עתק לא מצליחים לחפות על הדלות היצירתית ולהסתיר את גודל ההחמצה.
במקרה של הסרט "הרצל" הסיפור הוא הפוך. תוך שימוש בתקציב קטן יחסית לגודל ההפקה, (כ-13 מיליון שקלים לסרט שנע על פני 3 יבשות ועשרות שנים), מצליחים הבמאי אולמן והתסריטאי נחום אטלס, להתחקות אחר שורש קסמו של הרצל, ולבחור מתוך מאות מאמרים ועשרות מפגשים את רגעי השיא והשפל שמתחברים יחדיו לאחד מהאפוסים ההיסטוריים המרשימים שנוצרו במאה ה-21.
הסרט נפתח בסצנה בלתי נשכחת המתארת את אחד מרגעי השיא בחיי הרצל בפרט ובתולדות העם היהודי בכלל – תיאור הדקות האחרונות שלפני פתיחת הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, ב-29 לאוגוסט 1897. נרגשים אך מאופקים נעים הרצל ויד ימינו מקס נורדאו (יוני
באחד משיאי הקולנוע המודרני מצליחים אולמן וצוות הצילום להעביר לצופים את גודל הרגע - כינונו של פרלמנט יהודי, סממן הריבונות הראשון של עם שצלח את רדיפות הגלות והחליט ברגע האחרון לקחת את גורלו בידיו. לאורך שלוש דקות של דממה מוחלטת עוברת המצלמה ונותנת לתמונות לדבר בעד עצמן. זה ליד זה עומדים נציגי הקהילות היהודיות מפולין ומליטא, לצד ראשי ההתאגדויות הציוניות מדרום אפריקה, מארגנטינה ומאוסטרליה, וכולם שותפים לגודל המעמד, כמעט הר סיני שני.
כבר במהלך סצנה זו מבין הצופה כי אין מדובר בעוד סרט, אלא בסרט שיעלה דמעות גם בעיניו של גדול הציניקנים והספקנים. בסופו של הסרט יצא הצופה מהאולם, ילך הביתה גאה יותר משהלך מעולם, יקום בבוקר מאושר, ובליבו תחושת הערכה לבני עמו ולמדינתו, עדות להצלחת מהפכה חסרת תקדים ומקבילה היסטורית של עם שכנגד כל הסיכויים הפך את כיוונה החד-סטרי של ההיסטוריה והוכיח שכאשר עם רוצה, רוצה באמת, אין זו אגדה.
*הסרט "הרצל" מעולם לא הופק או צולם. מעולם לא נכתב לו תסריט ומעולם לא הקצתה מדינת ישראל או קרן הקולנוע הישראלי 13 מיליון שקלים להפקתו. תקציב לסרטים כמו 'ואלס עם באשיר' "גן עדן עכשיו" או "עץ הלימון" לא חסר.
ארז תדמור הוא מנכ"ל תנועת אם תרצו.
נא להמתין לטעינת התגובות
