הרצפה עקומה: ליל האוסקר בטלוויזיה
ההתעסקות הטלוויזיונית באוסקר נראתה דרך העיניים שלנו כקו-פרודוקציה של יהודים גלותיים והומואים מוקצנים. וזה מצויין, ככה יש את מי להאשים על ההפסד של "ואלס עם באשיר". וגם: סיום מופרך ל"תמרות עשן"
הבוקר, שעתיים-שלוש אחרי שאחרון הפתקים עם רשימת התודות יישלף מהכיס וייקרא מבעד למטר דמעות מזויפות, כבר תשקע הארץ לתוך עוד אחד מהדיונים המיותרים והמייגעים האלה. המולה מצרצרת תבקע מתוכניות הבוקר בטלוויזיה ומתוכניות לתקועים בפקקים ברדיו.
"ואלס עם באשיר הפסיד - ההמולה תלך לכיוון ה"אנטישמים", כי הרי "לעולם לא נסלח לערבים על שגרמו לנו לעולל להם דברים שבגללם אנחנו מפסידים אוסקרים". זה יהיה עוד בוקר שהלוואי שאפשר היה לטמון בו את הראש מתחת לכר ולהמתין עד יעבור זעם.
זה התחיל אמש. כל הדיווחים מהוליווד לקראת הטקס, בין אם במהדורות החדשות ובין אם בתוכניות המתמחות (ספיישל של גיא פינס בערוץ הבידור הישראלי, Y בעשר) נברו במרץ בסוגיה הבאשירית.
מצד אחד טיפחו ציפיות, מצד שני הנמיכו. מצד אחד האדירו את דמותו של ארי פולמן עד כדי
ב-20 האחוזים של הסיקור שלא הוקדשו לזקן של פולמן, הסיקור הישראלי "מהשטיח האדום", כלומר במסיבת עיתונאים המונית, או בשולי המתחם הסגור, ליד פסלי אוסקר שעטופים בניילון נצמד, צייר מהדורה משונה מאוד של הוליווד.
איכשהו, לא ברור למה, כל העסק נראה כמו קו-פרודוקציה של יהודים גלותיים והומואים מוקצנים. כאילו, כל תעשיית הסרטים היא מזימה של כת סודית שבה קואליציה של אוכלוסיות שוליים זוממת בסתר מזימות נוראיות. מוזר מאוד. מוזר עוד יותר, כשזוכרים שהכת הסודית הזאת תוכתר, אולי, כאנטישמית.
הבשורה הטובה מפרק הסיום של "תמרות עשן", הן שכנראה תהיה עוד עונה. או לפחות, שיוצריה תכננו שיזמינו מהם עונה שנייה. הבשורות הפחות טובות הן, שהעונה הסתיימה בדיוק כפי שהתחילה: ארוזה היטב, נראית מעולה כפי שאף סדרה ישראלית לא נראתה מזמן, אבל צנומה ודלה מבפנים.
ההגינות מחייבת למנות את הצדדים החיוביים. ראשית, הרעיון. היה מרענן, כמעט בלתי יאומן, לפגוש בסדרה ישראלית, שהעלילה שלה נעה כל הזמן בין מציאות להזייה, בוראת מעין רמת גולן שאינה באמת רמת הגולן, ויוצאת סוף סוף מהמחוזות שסביבם נעות רוב הדרמות הישראליות. כיף.
כל הגישה לצד החזותי היתה ברמות גבוהות מהמקובל בישראל. הצילום היפהפה. בחירת אתרי הצילום (למשל אתמול, המבנה הנטוש וההרוס למחצה, בעל גרם המדרגות המתעקל, שבו נלכדו שמש וקפקא - מאיפה מצאו את המקום המוזר הזה?). ובכלל, העובדה שהרוב התרחש מחוץ לאולפנים. וצוות השחקנים, עם צחי גראד המפתיע כשריף מקומי מחורפן, יורם טולדנו שבטח עוד נפגוש הרבה על המסך, ושי אביבי כאלוף פיקוד השאנטי. אך אחרי כל המחמאות, נותרה "תמרות עשן" חסר בשר מבפנים.
העלילה שלה היתה קלושה. מתקדמת באיטיות מרגיזה מחד, ולא מגיעה לשום מקום מעניין מאידך. חצי הפתרון שהביא פרק הסיום הצביע על צינור נפט תת-קרקעי, שתושבי הקיבוץ שנעלמו אולצו לגנוב ממנו את תכולתו. עבור סדרה שמתקיימת בעולם חלומי כל כך, זהו פתרון מציאותי מדי, ולא מעניין מספיק. גנבו נפט? אוקיי, ומה אז? אם תהיה עונה נוספת, רצוי שיתגלה שזה לא נכון, ושהאמת נמצאת אי-שם - במקום אחר, דמיוני יותר.
תמרות עשן, ערוץ הוט 3
נא להמתין לטעינת התגובות
