זאבה זה כואב: דיוה מדברת על הכל
לא ידענו כמה התגעגענו לעידן קפון עד שקיבלנו ביס מדיוה, הבנקאית הצמחונית שמעדיפה בשר ליצניות. דיוה חתמי-גולדוסר, המודחת הטרייה מ"הישרדות", אולי שיחקה במוח של הבנים ודרכה בתוך שירותים מאולתרים, אבל חפיף. העיקר שהיא באה ממקום של נתינה. אה, והבעל אבי מאוד מפרגן
הוד קדומים עדיין שורה בה כשהיא מביטה בי, זקופה כנדגלות, כאילו זרקור ענק מכוון עליה כל העת והיא נזהרת לא לצאת מהקווים שלו, ועיניה עדיין יוקדות באש ההיא שגיא זו-ארץ נהג להתפייט עליה בשעת פירשון המשימות. "אני תמיד מסתכלת לאנשים בעיניים", היא אומרת לי בהטעמה המיוחדת שלה, ומרגע זה אני לכודה. אם אניע אישון, יכני ברק. צאתכם לשלום מכפר ויתקין, ברוכים הבאים לאיי הפנינה.
העונה הנוכחית של "הישרדות" אולי העיפה פחות קונפטי על האנשים ברחוב, אבל היא ללא ספק עסיסית מקודמתה. הספקתי כבר לאהוב ולשנוא פחות או יותר את כל הפנינאים, עם כל הלב, כולל צעקות על הטלוויזיה וסימוסים נרגזים לחברים. רבות הדמויות שראוי לפשפש באישיותן, ודיוה חתמי-גולדוסר היא המסקרנת שבהן. היא החלה את מסעה בתוכנית בנישת "המבוגרת", ה"אמא לארבעה", אבל מיד התברר שהיא מפיצה כל כך הרבה צבע שכבר קשה לקרוא את האותיות הקטנות.
רק השם הבלתי ייאמן שלה, דיוה, נותר לזרוח את אישיותה הססגונית מתוך שרשרת הלב הנצחית שלה. היא נולדה בשם הזה, וריאציה על השם "דויד" של סבה שנפטר לפני שנולדה, ו"עד דנה אינטרנשיונל לא ידעו בכלל מה זה השם הזה", היא אומרת, "אבל עכשיו כבר מכירים את המילה והקונוטציה שלה". ואם יש אישה גדולה מהחיים, קשה לדמיין אותה אחרת מזו שבחשה לבארו את הנשמה.
אני מגיעה לראיין אותה כשכולי נסערת עדיין ממאורעות פרק ההדחה, שם התכתשו מיכל, מירית ודיוה לשמחת הבנים האחרים של שבט בארוניבה החדש עד שדיוה חטפה את הצרור הסופי וגורשה מהאי (דקה לפני שקראו לה לחזור ולהתחבא באי נוסף, עד הרגע שבו תוכל לקפוץ החוצה ולצעוק "הפתעה!" על הפיינליסטים הפעורים בעתיד).
עד כה נהנתה דיוה מפופולריות בשבט ומהגנת הברית המסוקסת שלה עם עידן ואיגור, שהפכו אותה לדולציניאה שלמענה מתאבקים אבירי המאצ'טות ברפש, אך עם ערבוב השבטים קרסו החומות. מיכל, עד לפני שנייה האאוטסיידרית המדוכדכת ביקום, הפכה לפתע בשבט החדש למהממת מינוס, והקערה התהפכה עם כל האורז הרטוב שבתוכה.
לא עזרו העיניים המפחידות
ואז היתה השיחה הקשה עם מיכל.
"לא כעסתי על אף אחד אף פעם. כל כך הרבה זמן על האי בתת-תנאים זה המון, ובכל זאת היה לי רק קטע אחד אמוציונלי, וזה היה בשיחה ההיא עם מיכל. העובדה שלא הסתכלה לי בעיניים, זה לזלזל לי באינטליגנציה. את יכולה להגיד לי 'אני בוחרת בך להדחה', את צודקת, מהמקום שלך יותר קל לבחור בי, אבל לפחות תסתכלי לי בעיניים".
אבל היה גם יותר מזה, דיברת על תקיעת סכין של הבנות ופגיעה בשם שלך.
"לא, ממש לא. אלה אמוציות שמתעוררות. במקום כזה כל אחד מוציא את הרגשות שלו, זה טבעי. אבל ברגע שמשהו הופנה כלפיי באופן אישי, זה לא היה קל. לא קל להיות בשבט שכל אגף הבנים עומד מאחורי אישה אחת והבנות האחרות יושבות בצד. זה לא פשוט. בטח לא לאישה. אז זה לא ממקום של סכינים, זה ממקום של הרגשה יותר נחותה".
ולמה באמת התחברת לבנים יותר מלבנות?
"כשאתה בא לסוג כזה של משחק, שמלווה אותו בעיקר תחרותיות, אז לבנים יותר קל לשים את האגו שלהם בצד מאשר לבנות. אני מסתכלת לאנשים בעיניים. וכשהסתכלתי לבנים בעיניים ראיתי שם זיק ואור ושיתוף פעולה והיה לי נורא טבעי להתחבר לבנים".
החיבור לאיגור ועידן לא נראה הכי טבעי בעולם.
"מהרגע הראשון זה נראה הזוי. הנה לוחם השייטת ונער הג'ונגלים, הפיראט, והם בתחילת חייהם, ואני באה ממקום אחר לגמרי. אבל היה להם מבט כזה שאומר הכל. אני בנאדם שעובד רק על יושר, וראיתי שם המון יושר. כשאתה בא למשחק הזה אתה מחפש להיאחז, להיאחז בדברים שאיתם אתה בא מהבית. וכשהסתכלתי עליהם זה מיד החזיר אותי הביתה, למקום שממנו באתי, שאנשים שם נורא מכבדים אותי ואפשר לסמוך עליהם".
אני אנסח את השאלה שוב: איגור?!
"איגור מאוד ססגוני, בא באמת מהוויי אחר לגמרי. אבל כשהוא אומר לי 'דיוה, אני שלך', כאילו וואו, לא צריך יותר. לא נתתי בו ספק בשום רגע, בשום רגע".
קשה לסמוך על אנשי האי. זכר שחיטתה של מעיין הזכה בפרק ההדחה הקודם עדיין באוויר, משווה להדחה של דיוה ניחוח קל של "מגיע לך". כפי שהדברים הוצגו בפרק, אופיר הערפדון החליט לו בוקר אחד להעיף את מעיין, ובמנוד עפעף הצליח להסית את כל החסמב"ה של דיוה נגד הנערה. הללו בלעו את הרעל כאילו היה בקבוק ספרינג-טי מיוחצן היטב, ובתוך דקות מעכו את מעיין לרסיסים, בניצוחה של דיוה. בחיוך של "אופס, תראו מה עשיתי" הצטנף אופיר בחזרה לארון הקבורה הרומני שבו הוא גר.
"אה, בואי נחדד את זה", מחדדת דיוה, "לא הופעלנו ולא היינו בובות על חוט של אופיר, בהחלט עמדנו מאחורי אסטרטגיה. אופיר עמד מאחורי הארס, אבל אנחנו הבאנו אסטרטגיה, וההדחה של מעיין לא היתה הפתעה לאף אחד. וזה לא היה רק מעיין, היתה שם שלישיית בנות שהיה לה לא נוח איתי. כמעט מהשבוע הראשון השם שלי עלה תדיר לצורך הדחה. זה משהו שידעתי כל הזמן, וכל עוד לא היה איום לא היתה סיבה להדיח אחת מהן".
אז מה השתנה?
"ברגע שהתחילה להתפרק השרשרת, שזה אומר סיוון, פעלנו להדיח את שאר הבנות. יכול להיות שאופיר פעל במקביל ושהראו רק את הצד שלו, אבל פעלנו בכל מיני מישורים שלא קיבלו אור בפומבי. ההדחה של מעיין היתה מחושבת מאוד. הקם להרגך השכם להרגו. אין מה לעשות, זה בדיוק המשחק. חיבה ואהדה וחום הם חלק חשוב, אבל כולם באו בעצם בשביל מטרה אחת, וזה לנצח".
המשחק הזה הוציא ממך משהו שלא היה בך קודם?
"אני מבינה מהסביבה שאני מצטיירת בתוכנית כבנאדם מאוד כוחני. אבל אני לא חושבת שזה כוחני. אני חושבת שאני מאוד רהוטה ומאוד ורבאלית, ואחת שלא מפחדת להגיד את מה שהיא חושבת גם אם יש טלוויזיה מסביב, ובעיקר אדם כן. יש צופים שיסתכלו ויגידו 'בוא'נה, מה זה הגסות רוח הזאת', אבל זה עניין של פרשנות".
"דיוה נכנסה ללהקת זאבים", התפייט עידן באותו פיוט מפורסם, "ומי שינסה לפגוע בה יקבל ביס". נכון לרגע סגירת הגיליון טרם נתבצע ביס באיזה קניבאיסט סורר, אבל משפחת הזאבים המגוננת הזאת ("הבריונית", קראה לה מיכל) שמרה על דיוה מכל משמר כל עוד יכלה. "היא האמא ואנחנו הילדים האבודים", הגדיר זאת אופיר (אם כי התכוון דווקא לשקר באותו רגע, אבל נתעלם), ובאמת היתה הרבה אימהיות במערכת היחסים של דיוה וצרור ילדיה המטונפים אך חסונים.
"ממש לא!", היא מכחישה, "לא הרגשתי אמא של אף אחד, וגם לא שידרתי את זה בצורה ישירה. אבל ההיבט הזה טבוע באישיות שלי. זה גם מתפרש כעניין מאוד אימהי להיות במקום כל כך קיצוני ולתת חום ואהבה. ולא רק עם הבנים. מה, כשהיתה מועצת שבט טעונה עם סיוון, מי היחידה שתמכה בה? אני. ומירית, כל התמונות שלנו זה אני ומירית חבוקות, וכל השינה בלילה זה אני ומעיין ישנות חבוקות. ואפילו מיכל - כן, מיכל! - היתה נלחמת לישון לידי".
אולי כדי להתנקש בך בשנתך.
"את יודעת, אנשים אומרים את מה שהם אומרים במצבי קיצון, אני לגמרי מבינה אותם, אבל האימהות שבי, יותר נכון החום שבי, ניתן לכל מי שרצה וביקש לקבל".
מי שנשפך עליו הכי הרבה חום היה עידן, חביב הבנות, שרוג השרירים ונעים זמירות ישראל, שהצליח לעלף את אפרת מקניבה, להמס את נטע חוטר האיתנה שלנו ולהזכיר לדיוה את בעלה, אבי. רגעי הקסם שבהם פכפכה דיוה מילות אהבה לעידן והתרפקה איתו מול השקיעה עוררו חשדות בצופים ציניקנים שאיזה חברות ואיזה נעליים, מיסיז רובינסון נדלקה על ילד. אופן העריכה של ההתרחשויות תרם גם הוא לעניין.
אישית, אני לא מאמינה בקשקושים המתאמצים האלה (לא כולם חרמנים כמוכם), אבל כולם מתעקשים לקרוץ בשובבות כשהם מדברים על דיוה ועידן שם, על האי. דיוה מתעלמת מהקריצות ומסבירה שוב ושוב על החיבור המופלא לגבר הרך עם המאצ'טה הרגישה. "בן הזוג שלי, אבי, בדיוק כמוהו", היא אומרת, "מדהים, צנוע, מאוד מזכיר את עידן. עידן הוא אמן, אבי לא אמן אבל הוא איש רוח. יש לעידן יופי מבפנים, ואני מתחברת לזה. המון יופי מבפנים".
גם מבחוץ לא חסר לו.
"הבחוץ לא עושה לי את זה. אני מסתכלת על אנשים מבפנים, על הנפש הגדולה הזאת, חוכמת החיים. זה הבנאדם שאני נשואה לו ועידן היה משהו צעיר יותר, ראשוני, בתחילת הדרך, משהו שנורא הזכיר, שעשה לי מיד דז'ה וו".
במובן מסוים הוא היה תחליף לאבי בזמן שהיית על האי?
"לא חיפשתי תחליף. לא הייתי צריכה תחליפים. אבל זה היה ממלא, בואי נגדיר את זה ככה. אנחנו באים למקום הזה ובעצם זורקים את כל מה שהבאנו, וזה היה ממלא. בסופו של דבר היינו שם משפחה".
ואיך הרגשת עם זה שכל החיבוקים האלה הוצגו בתוכנית כבעלי אופי קצת אחר?
"כשאתה בא לריאליטי אתה לוקח בחשבון שזה מה שיקרה, שיערכו דברים ושלא יראו את הכל. מה שההפקה הראתה זה אולי משהו שאחרים הרגישו, ואני מצרה על כך. אני אדם שמחבק ואוהב וחם גם בתנאים הקשים, וזה ממקום הכי נקי ואימהי. אם מישהו מתרגם את זה לדבר כזה אז חבל".
את יכולה להבין את הפרשנות הזאת?
"היה קר, קשה, היינו עירומים והתחבקנו הרבה. זו היתה הדרך היחידה להתחמם. כך נהגו בכל השבטים, אני לא המצאתי את המושג כפיות, סכינים או מזלגות. אני מראש לא נכנסת לפרשנויות של אחרים, שרואים בנים כאלה שבנות ישראל היו שמחות להיות לידם, ופתאום מגיעה בחורה לא רגילה ומתחברת אליהם".
ומה חושב אבי על כל הסיפור?
"הוא שמח שהיה שם להגן עליי, להחליף חום משפחה בחום חברי. אנחנו חברים כולנו, אבי, דיוה, עידן, איגור. לדעתי זה היופי".
דיוה, 41, נולדה בחולון, גדלה בחדרה והיא בעלת שני תארים - במנהל עסקים ובמימון. בנערותה חלתה במחלה קשה וחשה שכל חייה הסוערים נמוגים וכבים. אביה תמך בה ונתן לה במתנה את שרשרת הזהב הנושאת את שמה, שרשרת שכבר נעשתה לקמע הרשמי המזוהה איתה. אביה נפטר לפני כחמש שנים, אולם גם כשהזכירה את מותו בפרק ההדחה וגם עכשיו מולי, נדמה שזה קרה לפני רגע. "תסתכלי לי בעיניים", היא אומרת כשאני שואלת עד כמה אביה נוכח בחייה, "ותגידי לי מה את רואה".
את בוכה.
"אבא שלי היה הקיר התומך שלי, בתקופות הכי קשות. וכשהוא נפטר, זה בא בהפתעה, הרגשתי שוואו, מה עושים? על איזה קיר נשענים? אבל אז אמרתי שהגוף הזה שמת הוא כבר לא אבא שלי ולכן אין לו שום משמעות. אבא שלי עלה דרגה אחת למעלה, וככה הוא מלווה אותי. אני מרגישה שיש לו חלק בבחירה שלי ב'הישרדות'. בן זוגי אבי רשם אותי לתוכנית ועודד אותי לאורך כל הדרך, ואבי ואבא שלי דומים מאוד".
זה מעניין.
"אבי גם נבחר עבורי על ידי אבא שלי. היו הרבה בנים שרצו לצאת איתי והוא לא הרשה לאף אחד להיכנס, שמר עליי מכל משמר. אבי הוא האדם היחיד, לדעתי, שבא אליי הביתה ממקום של קבלה, שאבי נתן לו להיכנס. הוא אמר לי: 'דיוה, הוא בשבילך'".
אל הבית שהקימה עם אבי הצטרפו עם הזמן שני זוגות תאומים (בני 7 ו-11), קונספט נדיר למדי אצל בן אנוש יולד אחד. "מה נדיר, אל תתביישי להגיד לא שגרתי", היא אומרת, "כן, אני מבייצת בצרורות. ואני אספר לך משהו שאף אחד לא יודע, היו שם שלושה זוגות תאומים. הזוג הראשון נפל בשבוע השביעי. התברר לי שזה זוג מחובר, שזה בכלל הזוי. זה גם תמיד התחיל כשלישייה, ואז בשליש הראשון אני מפילה, ועוברת אשפוזים, השליות מתפוררות ואני עוברת ניתוח שבוע אחרי שבוע, סכנה אמיתית. אבל אני נשארת בחיים למרות הכל עם שני תאומים, וזאת המתנה. לא יודעת בכלל איך זה לגדל ילד אחד".
היא נשואה 16 שנה, רצה בכל יום 5 ק"מ עם ילדיה, מכורה לאפייה. כשהגיעה לאיי הפנינה תכננה לעשות מעשה אופיר ולהתמזג בשקט ובאופן לא מזיק, אבל ההילה שלה בערה חזק מדי. "הפוקוס מיד היה עליי", היא אומרת, "כנראה שפת הגוף וחיתוך הדיבור ואת יודעת, אני מאוד מאוד דומיננטית. יש פעמים שגם כשאני נכנסת לחדר ויושבת בשקט והחדר מאוד רועש, אני בכל זאת מאוד בולטת".
אל נגד עינינו הפכה מי שנראתה בתחילת התוכנית כאשת בית בורגנייה וצמחונית לדיוה לוחמת ולועסת נחשים, שטרפה את נתחי הבשר הנא במשימת ג'יפה חשובה כלשהי. "זה היה הדבר הכי לא צפוי במשחק, שהעמיד אותי בניסיון", היא נזכרת באיכסי.
"אני מגיעה למשימה ורואה את הבשר ואני צריכה לנגוס בו כשהידיים קשורות ויש לידי עוד עשרה מתמודדים שהרוק שלהם ננעץ בבשר הזה שעומד שם כמה שעות והכל כבר ניגר ממנו, שיא הגועל. אחר כך הכל נשאר תקוע בשיניים. כשנגמרה המשימה ביקשנו חוט דנטלי, הסתכלו עלינו - סליחה?! ועצם העובדה שהגעתי למקום השני במשימה הזאת מראה שלא היה שם שום מחסום, זה הכל מנטאלי, הכל בראש".
מה עוד היה צריך לשנות בראש כדי להתאים לתנאים?
"אני לא יודעת מתי את ישנת בתוך ארגז חול, אבל אני מעולם לא. אולי כשהייתי קטנה כי גידלתי שלשולים. את חיה בתוך ארגז חול עם מקבץ של זוחלים שהולכים עלייך עד שאת סוף סוף נרדמת, ואז מה קורה? בא גל ושוטף אותך. אבל עם הזמן ישנתי שם מצוין. במשחק הזה הפכתי מאישה לגבר, וגם ההבחנה בין גבר לחיה היטשטשה לחלוטין".
טוב, תנאי קרב, אבל בכל זאת, בחורות בביקיני, בטח נתנו לכן לטפח את עצמכן קצת לכבוד המצלמה.
"על מה את מדברת? אסתטיקה ו'הישרדות' אלה לגמרי שני דברים מנוגדים. יש בנות שמראש באו מהבית מוכנות ועשו לייזר להסרת שיער, אבל מי שלא, מואה לצורך העניין, היתה לא נקייה. למזלי אני לא שעירה, אז זה לא היה כל כך נורא. אבל כל העניין הזה של אסתטיקה והיגיינה - אתה קם בבוקר, סליחה, אתה אפילו לא יכול להריח את עצמך".
בעיה. מה עושים?
"דבר ראשון שאתה עושה, אתה הולך לים, אתה לוקח חול שנמצא בקרקעית, פשוט משפשף את הפה עם השיניים כדי לתת קצת טעם אחר. גם לא מחליפים תחתונים".
ושירותים? תמיד חשבתי שיש לכם שירותים כימיים בסבך.
"תדמייני לעצמך שאת באה למקום שאת אוכלת משהו שהגוף לא מורגל לו, ואת שותה מים שחום זה בהיר ליד הצבע שלהם. המשמעות המיידית היא שכל היום בעצם יש לך יציאות מתוגברות. את כמובן לא עושה את זה במים כי את מתקלחת שם, אבל את עושה את זה בכל מקום שאפשר להפוך אותו לשירותים. ולא פעם ולא פעמיים דרכנו על שאריות של אחרים. הייתי אומרת 'איכס' ורצה למים עם זה".
קצת יותר מדי אינפורמציה.
"שלא לדבר על הפציעות. אתה פצוע כולך מהרגע הראשון וזה לא מגליד. נפצעתי בחזה מהמשימה הראשונה של הזחילה על הקורה (מראה לי, אויש - ר.ר), ואחר כך כל המשחק הייתי עם מוגלה. ואף אחד לא לוקח את זה בחשבון. כשהסתכלתי בבית על 'הישרדות 1' הייתי בטוחה שלא ירעיבו אותי, ובטח ירפאו אותי אם אפצע. אז זהו שלא".
תסלחי לי, אבל לפי איך שזה נשמע אין לי מושג למה רצית להשתתף בדבר הזה בכלל.
"מתי בפעם האחרונה יכולת לשבת ולבהות בשקיעה, ולהיות רק עם עצמך בלי שיגידו לך עכשיו זה, עכשיו זה? את עם עצמך, מקבלת זרקור לבפנוכו, ואז את עושה איתו מה שאת רוצה. הילדים שלי מסתכלים עליי בתוכנית בהערצה מוחלטת. לא מהמקום של אמא מפורסמת, מהמקום שאמא חלמה חלום ואבא הגשים לה אותו. כאילו וואו, כמה אנשים מגשימים חלומות, ועוד בגיל 40?".
נא להמתין לטעינת התגובות
