מדף הספרים של עומר קליין
הפסנתרן והמלחין עומר קליין מגיע מניו יורק עם דיסק חדש וסיבוב הופעות. קליין, שיארח את יהודית רביץ בהופעה מיוחדת לפסטיבל הג'אז של תל אביב, מספר על הספרים האהובים עליו, ביניהם ספר תווים עב כרס, ספרו של החכם באדם ואוסף סיפורי אהבים של עגנון
ספר שתמיד מרגיש לי כמו תוספת בת זמננו לכתבי הקודש היהודיים. אני קורא בו הרבה, הלחנתי כמה שירים מתוכו, ואפילו העטיפה שלו מרגשת אותי: צילום של אבן, שבר ממצבה יהודית שנופצה לפני אלף שנים בעיר הולדתו של עמיחי, ובזמן כתיבת הספר היא מונחת על שולחנו. על האבן כתובה המלה 'אמן'.
בדיונות - חורחה לואיס בורחס
את בורחס אני אוהב מכל מיני סיבות. עד שקראתי אותו, מעולם לא קראתי משהו דומה לו. אין לו שום פחד להזיז את האגו הצידה לטובת מקוריות ורעננות היצירה – הוא כותב רשימות ביקורת על ספרים דמיוניים ומייחס לאחרים רעיונות שהגה. ומצד שני הוא ידען מטורף והספרים שקרא מזינים את כתיבתו בלי הרף. בסיפורים כמו 'ספרית בבל' או 'פונס הזכרן', עוצמת הדמיון שלו היא מהחזקות שנתקלתי בהן, בכל סוג של אמנות.
על כפות המנעול - ש"י עגנון
את הקובץ הזה אשתי אלמה ואני קיבלנו מחברתנו הטובה נעמה כחלק ממתנת החתונה שלה. זהו אוסף סיפורי אהבים של עגנון הכולל את 'בדמי ימיה', 'סיפור פשוט', 'גבעת החול' ועוד. הפתיע אותי במיוחד הסיפור הסוריאליסטי 'לילות', עם תיאורים יפהפיים ומסויטים כגון זה:
"ערכה רוחמה את האש לצלות את הדגים. ויהי כי לא מצאה רוחמה די עצים לערוך את האש ותקח רוחמה את כנורה ותעל אותו באש. וארא את הכנור והנה הוא עולה באש ואשמע והנה הוא מנגן מתוך האש."
אנה קרנינה - לב טולסטוי
פעם, כשהייתה עולה בי מחשבה כמו "אולי הגיע הזמן לקרוא את אנה קרנינה?" או כל קלאסיקה מוכרת ומצוטטת אחרת, לצורך העניין, הייתי מתעלם מיד ואץ לקרוא עוד מחזה ביזארי של ז'ורז' פרק (האהוב עליי מאוד דרך אגב.) אותו אינסטינקט גם הוביל אותי להאזין להקלטות נידחות של נגני קמאנצ'ה פרסיים במקום למהר לרכוש את The Wall.
אבל לאחרונה חל אצלי שינוי ואני חוזר אל מיילס דייויס, אל מוצרט, אל הביטלס. בהקשר הזה מספיק אם אומר ש-'אנה קרנינה' סיפק לי את אחת מחוויות הקריאה האינטנסיביות והמתגמלות שחוויתי, ואם זה מובן מאליו, אין לי בעיה עם זה.
קהלת
ארבעה פסוקים שעוזרים לי לקום בבוקר: "לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב-טוב יינך כי כבר רצה האלהים את-מעשיך: בכל-עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על-ראשך אל-יחסר: ראה חיים עם-אשה אשר-אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן-לך תחת השמש כל ימי הבלך כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר-אתה עמל תחת השמש: כל אשר תמצא בידך לעשות בכחך, עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה". (קהלת ט, ז-י)
אשה בורחת מבשורה - דויד גרוסמן
עם הספר הזה היה לי (ולקוראים רבים) תענוג מיוחד – לקרוא רומאן גדול בזמן אמת, בזמן יציאתו לאור, כאשר הוא טרי ומהדהד במציאות במיידיות החריפה ביותר. כשהתלהבתי באזני נסים קלדרון מהשפה הנפלאה והמרעננת של גרוסמן, הוא ענה משהו
מטבח משפחתי - גיל חובב
הספר הזה אולי לא יזכה את מחברו בפרס נובל ולא יככב ברשימות ספרותיות, אבל אני אוהב אותו כי הוא נוסטלגי, חם וכתוב באהבה וגעגועים אינסופיים לימי הילדות, וכי הסבתא הספניולית-מרוקאית של חובב מזכירה לי את הסבתא הטוניסאית שלי. גם המתכונים לא היו מוצאים את דרכם לספר בישול גורמה, והם כוללים מרכיבים כמו אבקת מרק עוף ורסק עגבניות, שאמא שלי וסבתא שלי משתמשות בהם לא מעט.
ספר הטאו - לאו צה
התרגום וההערות של ניסים אמון מוסיפים המון ושופכים אור על הספר המופלא הזה, שכל תרגום שלו נשמע אחרת לגמרי. ספר חכם ומלא, שבקריאות חוזרות תמיד מתגלים לי בו עוד רבדים. הטאו מלווה אותי בכל טיסה להופעות בארץ אחרת.
אותו הים - עמוס עוז
לחברי שחר ברבש יש מנהג מבורך, לשלוח לי ספרים לניו יורק. מגיעה מעטפה חומה. אני פותח אותה. בפנים, בסגנון החסכני האופייני לשחר, נמצא רק הספר. לא צריך פתק – הספר הוא הפתק. את 'אותו הים' קיבלתי במעטפה כזו ונשאבתי לתוך הספר פרוזה-שירה-תרפיה-מכתב הזה. הספר כבש אותי בשורה השנייה: "אוהב זיתים וגבינות מלוחות".
הפסנתר המושווה - יוהאן סבסטיאן באך
כמו בספר רגיל, גם בפסנתר המושווה אני קורא קריאה פרטית כבר שנים. אני לא חש צורך להשמיע לאיש את המוסיקה שאני מנגן מתוכו, וכמוני עושים ועשו דורות של פסנתרנים ומלחינים. כמובן שמבצעים את הפרלודים והפוגות שבו בהקלטות וקונצרטים, אך בכל זאת אני מרגיש שהיחסים בין הספר לקורא עצמו (ולאו דווקא למאזין) הם ההישג האמיתי של באך ביצירה הזאת. הוא סיפק לנו טקסט שמאפשר לאמן לחקור את עצמו, להרחיב את אפשרויותיו ולבלות זמן איכות אינטימי עם מוסיקה מופתית.
נא להמתין לטעינת התגובות
