מחמיר פנים: ראיון עם אנדרס יאקובסון מלהקת Draconian
ביום שישי תופיע להקת הדום מטאל הגותית Draconian בפעם השנייה בישראל. אנדרס יאקובסון, סולן וכותב המילים של הלהקה השבדית, מאמין שהתרופה הטובה ביותר נגד דיכאון היא, ובכן, דיכאון
אנדרס יאקובסון וליסה יוהאנסון, Draconian. יח''צ
אם תתפסו את אנדרס יאקובסון ברחוב ותספרו לו עד כמה אתם אוהבים את הלהקה שלו, Draconian, סביר להניח שהוא יחייך בצניעות, יגניב איזה 'תודה' וימשיך לדרכו. אבל העובדה שהוא מנומס, השבדי, לא בהכרח אומרת שהוא קונה את זה: אנדרס יאקובסון עדיין לא מאמין לאנשים כשהם מתוודים בפניו על אהבתם ל- Draconian.
בהתאם לשם שהנהיג ללהקה, יאקובסון טיפוס שמחמיר מאד עם הסביבה, עם עצמו ועם המוזיקה שהוא יוצר. להקת המטאל הנוגה והמלנכולי הוקמה אמנם עוד בשנות ה- '90 של המאה שעברה, אבל רק אחרי יותר מעשור הוציאה אלבום ראשון ורשמי. בדרך נתקלה בנגנים שלא היו רציניים מספיק, חומרים שלא היו טובים מספיק ופרפקציוניזם מבורך אבל מעכב. מאד.
ביום שישי תגיע Draconian להופעה בבארבי, תל אביב. זו תהיה הפעם השנייה שלהקת הדום הגותי מבקרת כאן, כשהפעם הראשונה הייתה לפני כשנה וחצי בתור חימום בגני התערוכה ל- Therion. בינתיים הספיקה להוציא אלבום חדש בתחילת 2008, "Turning Season Within". בשיחת טלפון מביתו בשבדיה, שופך יאקובסון מעט אור על ההיסטוריה של הלהקה ועל מהותה.
כשקמתם בסוף '94, השם שלכם היה בכלל Kerberus. למה החלפתם אותו?
"לא ממש אהבנו את השם. לפני שהצטרפתי ללהקה, היא הייתה קיימת כבר כחצי שנה, והם סתם ניגנו בשביל הכיף ולקחו את השם. מה גם שהסתבר שהייתה כבר להקה כזו. כשהצטרפתי והחלטנו להקליט דמו וללכת לכיוון יותר רציני, רצינו משהו יותר אישי, משהו שסימל את מה שאנחנו ומה שאנחנו רוצים להיות. הצעתי את השם Draconian מכיוון שהשתמשתי בשם הזה בתור כינוי. שנים לפני כן, תמיד כשכתבתי משהו הייתי חותם בשם הזה. שאר החברים בלהקה חשבו שזה מתאים, ופשוט המשכנו כך. הרבה אנשים חושבים שיש לזה קשר לאלבום "Draconian Times" של Paradise Lost, אבל אין שום קשר."
אתם באים מרקע של דת'/בלאק מטאל, ועם השנים נהייתם הרבה יותר נוגים. מאיפה הגיע השינוי הזה?
"הדמו הראשון שלנו היה למעשה לא כל כך רחוק ממה שאנחנו עושים היום. היו לנו קלידים, שירה נשית והרבה מלודיות. זה לא היה ממש דת'/בלאק' 'טהור' אלא יותר דת' מלודי. עדיין היה לו פיל גותי ורומנטי. אמנם נסחפנו לכל מיני מחוזות מוזיקליים במהלך שנות ה- 90, אבל מעולם לא נטשנו את הסגנון הגותי והרגשי."
"כשהקלטנו את הדמו השני, ב- '97, ניסינו משהו שונה שבאמת היה קרוב מאד לדת'/בלאק, וזה נשמע חרא. כל הרעיון בהצטרפות שלי ללהקה מלכתחילה היה הרצון שלי להקים להקה משלי שתשים דגש על הצד הרגשי יותר, מכיוון שבאתי מלהקת דת' מטאל. כשהתחלנו עם הלהקה שאר החברים היו פתוחים להכל, פשוט ניגנו מה שרצינו. אז באופן אישי בשבילי זה תמיד היה הכוונה שלי לנגן משהו יותר מלודי, אטמוספרי ורגשני, אבל אני מניח שגם ההתקדמות לצליל של דום מטאל זו התפתחות."
ואיך אתה מסביר באמת את המשיכה שלך לצד הדכאוני יותר של המפה?
"לכל האנשים יש עניינים אישיים ויש להם עצב וכאב בחיים שלהם. באופן אישי, מבחינתי תהליך ההקלטות הוא הריפוי האולטימטיבי, והלהקה היא הדרך שלי להתמודד עם כל הכאבים ועם העולם הדפוק הזה. בשבילי זו הזדמנות להוריד את זה מהחזה ולעשות משהו חיובי עם כל הרגשות ההרסניים האלה. אני חושב שזה מאד חשוב להתמודד איתם, ואני תמיד התמודדתי איתם דרך מוזיקה."
"תמיד כשהיו לי ימים קשים אז ההקלטות הצילו אותי, אם היה לי יום מחורבן אני פשוט מגיע לאולפן וצורח מכל הלב שם, זה תהליך רוחני לכל דבר, זו הקלה. זו גם המוזיקה שאני אוהב להקשיב לה. גם אם המילים קודרות ועצובות אני מרגיש שאני לא לבד, זה גורם לי להרגיש שאני שייך, וזה המדיום הנכון לטפל בדכאונות שלי."
האלבום הרשמי הראשון שלכם, "Where Lovers Mourn" יצא רק ב- 2003. מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?
Draconian. יח''צ
"אנחנו באים מעיר מאד קטנה, ובמהלך שנות ה- 90 היה לנו מאד קשה להיות יצרניים ומאד קשה להיות מרוכזים ולהמשיך את זה באופן רשמי. הדמו הראשון ("Shades of a Lost Moon", 1996) היה די מצליח כשהוא יצא ולאנשים היו תקוות גדולות בשבילנו. אבל היו בעיות עם חברים שלא התאמנו מספיק, בעיות בלכתוב שירים חדשים, וזה פשוט לקח המון זמן. כל פעם שהקלטנו משהו, לא אהבנו אותו כמו את הדמו הראשון."
"הדמו השני ("The Closed Eyes of Paradise", 1999) היה רע,
כי ההפקה והמיקס היו פשוט גרועים. הדמו השלישי ("Dark Oceans we Cry", 2002) היה די מה שקיווינו לו. היו שם הרבה שירים מצוינים לתקופה, ואני עדיין חושב שהם נהדרים. אבל ההפקה הייתה גרועה, שוב, והחלטנו לא לשחרר אותו כאלבום כי לא רצינו שהאנשים יקבלו רעיון אחר ממה שרצינו להשיג כלהקה. אז זה היה שילוב בין מזל רע באופן כללי והסתבכויות בתוך הלהקה, עם חברים, עבודה, לימודים, שירות בצבא. חלק מהאנשים לא היו רציניים או לא רצו להיות רציניים."
מאחורי האלבום השני מ- 2005, "Arcane Rain Fell", מסתתר גם קונספט מסוים.
"פחות או יותר. חלק מהשירים הם לא חלק מהקונספט, אבל רובם כן. זה דומה לקונספט של הדמו מ- 99', ורציתי לעשות אותו על בסיס רגשי יותר, כמו סיפור. ניסיתי להכניס את המיתולוגיה של הנפילה של לוציפר מגן עדן, ומלאכים נופלים באופן כללי. רציתי לקחת את הרעיון של גן העדן ולספר אותו מנקודת מבט של הצד השני, בלי שום קשר להיבטים שטניסטים. בשבילי זו גם שבירת מוסכמה."
"הייתי צריך להסביר את הנושא מנקודת המבט שלי, מכיוון שתמיד זה הקסים אותי. אני לא דתי או משהו, אבל אני מרגיש מאד מקושר לסיפור הזה ורציתי לעשות איתו משהו. אני מתעניין מאד בפילוסופיה של הדתות והסיפור הספציפי הזה תמיד עניין אותי מאז שקראתי את הספר "גן העדן האבוד" ("Paradise Lost").
האלבום האחרון שלכם, "Turning Season Within" מציג קו שונה משני האלבומים הקודמים, עדין ומלודי יותר. זה כיוון חדש שאתם לוקחים?
"זה לא משהו שחיפשנו, לא הייתה לנו אג'נדה מסוימת לעשות משהו שונה. פשוט ישבנו בסטודיו שלנו והעלינו כמה רעיונות. ההבדל הוא שהשירים כאן מעט יותר קצביים ויותר מבוססים על ריפים ומלודיות. האלבום הוא יותר פרוגרסיבי בצורה מסוימת, אבל אני חושב שזה נהדר. לקח לי הרבה זמן להתרגל אליו, מכיוון שאני מאד קונסרטיבי כשזה נוגע למוזיקה. עכשיו אני חושב שזה נפלא, כי זה הופך את ההופעות החיות שלנו להרבה יותר מעניינות. אנחנו עדיין אותה להקה, ונמשיך להיות אותה להקה, אבל זה נחמד לעשות דברים שונים לפעמים."
ואתם עובדים עכשיו על חומרים חדשים?
"כן, אנחנו די מדברים בחודשים האחרונים על לכתוב עוד שירים. יש לנו כמה רעיונות, ובדרך כלל זה יוהאן (אריקסון, הגיטריסט) ואני שעושים את זה ביחד. הוא מעלה רעיון לשיר ואני כותב את המילים, ואז אנחנו הולכים לסטודיו ומקליטים. הוא מאד עסוק לאחרונה בעבודה ובפרוייקטים אחרים, אבל זה יקרה בקרוב. אפילו בטווח של שבועות. מבחינתי, הוא יכול להתקשר אליי מחר ולקרוא לי לאולפן. בכל מקרה, אלבום חדש זה משהו שאנחנו מתכננים אפילו עד סוף השנה."
Draconian - Seasons Apart, מתוך האלבום האחרון
"אני מסכים. את הכל כבר עשו בעבר ומאד קשה להיות מקורי בימים אלה. אבל כשזה מגיע אלינו, לא ממש אכפת לי. אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים, מה שאנחנו אוהבים. אנחנו לא מנסים להיות יותר מידיי מקוריים. אם אנשים חושבים שאנחנו מתבלטים, זה נהדר. אני חושב שאנחנו שונים, בואי לא נשכח שתמיד הייתה לנו סולנית בלהקה, עוד בדמו הראשון, ואז זה לא היה כל כך מקובל ונפוץ כמו היום. אבל זה הסגנון שנוח לנו איתו. כל עוד אנחנו נהנים ממנו, לא אכפת לי. אנשים אוהבים אותנו, אז אנחנו בסדר עם זה."
"בשבילנו זה לא קשה, אבל בשביל להקות חדשות זה כן, וזה כבר משהו שונה. משהו שאני לא יכול לחשוב ולהזדהות איתו מכיוון שאנחנו קיימים כל כך הרבה זמן."
אז אתה מרגיש כמו סוג של אבא לכל הלהקות האלה?
"לא, לא ממש. בטח שיש להקות שמושפעות מאתנו. זה נחמד וזה מחמיא אבל זה לא משהו שאנחנו חושבים עליו. כשזה מגיע למוזיקה שלנו אנחנו תמיד מאד ביקורתיים כלפי עצמנו. אני עדיין מתקשה להאמין שאנשים אוהבים אותנו כל כך."
למה?
"כי אנחנו לא חושבים שאנחנו כל כך טובים. אנחנו תמיד מנסים להיות טובים יותר ויותר. אני חושב שהאלבום האחרון הוא האלבום הראשון שאנחנו ממש-ממש מרוצים ממנו, מבחינת הפקה, מיקסינג, ואיך שהתקדמנו בצורת מוזיקאים. וכשאנשים מחמיאים לי, זה נהדר וזה משמח אותי אבל עדיין קשה לי להאמין להם."
זכורים לך רשמים מיוחדים מהביקור הקודם בישראל?
"ישראל היא לא בדיוק מה שיש לך בראש כשאתה מגיע לפה. אתה לא יודע כל כך עליה חוץ ממה שרואים בחדשות. למדתי שיש להקות מצוינות בישראל, יש פה סצנת מטאל פרוגרגרסיבי מעולה. עד שדיברתי עם ישי מ"רייבן מיוזיק" (חברת ההפקות שאחראית על הבאת הלהקה) הייתי מופתע כי לא היה לי מושג שיש סצנת מטאל גדולה בישראל. כשבאנו לא ממש ידענו למה לצפות. בשבילי זה פשוט נראה לא אמיתי, שישראל יודעת מי אלה Draconian. מאז אותה הופעה אנחנו ממש רוצים לחזור לישראל. היינו עצובים לעזוב באותו ערב, ממש רצינו להישאר."
***
ההופעה הקרובה של Draconian ביום שישי תכלול שירים מכל אלבומי הלהקה, כולל שירים שמאד רצו לבצע בהופעה הראשונה ומפאת קוצר זמן לא יכלו. יהיה שמח, אבל לא יותר מידיי.
***
~ Draconian העמוד הרשמי
~ Draconian במייספייס
***
Draconian תופיע ביום שישי, 27/2, בבארבי תל אביב, בשעה 22:00.
נא להמתין לטעינת התגובות
