רוברטו בולניו נגע בשמיים
הספר "כוכב רחוק" מתחקה אחר גורלה של דמות מלאת סתירות באופן מלא סתירות. התוצאה מבריקה
המספר עלום-השם של "כוכב רחוק" פגש אותו בסדנאות לכתיבת שירה, וכבר שם היה ברור שווידר צופן הבטחה גדולה: הוא עוד ישנה את פני השירה בצ'ילה. הוא אכן פרץ את גבולותיה, עם עליית השלטון הצבאי במדינה, וזכה לתהילה על שיריו השמימיים-שמימיים באופן מילולי, כאלה שכתב בשמיים, בעשן המטוס שלו.
אלא שעד מהרה התברר שווידר אינו רק משורר אלא גם רוצח, ושהאופציה האסתטית שלו מורכבת ומטרידה יותר משניתן לדמיין. אחרי תערוכה יוצאת דופן שהציג, ולאחר שהשערורייה שהייתה עשויה להתעורר בעקבותיה הושתקה, כנראה, על ידי השלטון הצבאי, נעלם וידר מצ'ילה. המספר, בעצמו גולה צ'יליאני, מתאר את הניסיונות לעלות על עקבותיו.
אז "כוכב רחוק" מתיימר לכאורה להציג כרוניקה מסודרת של חיי המשורר הפרוע, ואכן עושה זאת בפרקיו הראשונים, אבל בולניו ברא מספר מחוכם להפליא, שמניח לאי סדר של המציאות לזלוג אל תוך הנרטיב שלו: על רקע התהפוכות ההיסטוריות בצ'ילה, גם הסיפור הבלשי הקטן הזה מסרב להסתדר.
"כל מה שסופר עד כה קרה אולי כך, ואולי לא (...) ייתכן שהכול קרה בצורה אחרת", מצהיר המספר, ואפשר למצוא בטקסט עוד וריאציות רבות על המשפט הזה. עוד ועוד פרטים בכרוניקה, פרטים שוליים ומרכזיים, מתערערים ומוצגים (לפחות כאופציה) כמוטלים בספק. "ההזיות, ב-1974, לא היו נדירות", מוסיף המספר.
הנה למשל המבקר איבקאצ'ה, שכתב על וידר פרק נרחב בספר, ובו חקר את היצירות שהשפיעו על כתיבתו של המשורר. "האהבות הספרותיות שאיבקאצ'ה מייחס לווידר מגוונות", אומר המספר, "ומצייתות מן הסתם לשרירות לבו של המבקר, לבלבול שלו, ולאו דווקא למציאות" (הערה מחוכמת ונכונה כלפי הביקורת).
הכול רק השערות: אפילו על שמו של וידר חלוקות הדעות, והפרק בו דן המספר עם חברו הקרוב במשמעות השם "וידר" בגרמנית הוא עוד יריקה נפלאה בפרצופה של הביקורת שמחפשת רמזים במקומות שבהם אין טעם לחפשם.
כך או כך, מה שמתחיל בפרק הראשון כתיאור עשיר של אישיותו ויכולותיו של וידר, הופך עד מהרה-בין שמועות שנמסרות הלאה ("אף שאיני יודע אם הסיפור נכון") ועדויות שמותר לפקפק בהן - לטקסט שעיקרו סטיות מן הנושא.
סיפורים על מורי הסדנאות; סיפור מוזר על גנרל סובייטי שאולי קשור לווידר; לוחמי גרילה שווידר היה או לא היה אחד מהם - האי סדר הזה הוא - הוא הסדר של "כוכב רחוק". שהרי מה אפשר לדעת על וידר, אם אפילו האנשים המעורבים בחיפוש אחריו כמעט ואינם יודעים עליו דבר? ומהי בעצם אותה "ידיעה" שהם מבקשים? עלינו ללכת אל תוך הפרטים הסותרים ולהתמודד עם הסטיות, לצעוד אל תוך הבלבול ולהשלים איתו, מתוך האמונה הנצחית-שתתגשם או שלא תתגשם-שהדברים יסתדרו בסוף.
מה שאפשר להסיק לבטח מתוך התמונה המורכבת שנבנית במהלך הרומן המבריק הזה הוא שבולניו מסרב, בתבונה רבה, להפוך את וידר לכלי שרת פשוט בידי
הוא, שנושא עוד מלפנים את ההבטחה למהפכה פואטית, אינו סתם פיון של המשטר: אומנם הוא ממלא פקודות - "ומי, בעיצומה של רעידת האדמה של ההיסטוריה, יכול להאשים אותו על שהרחיק לכת במילוי חובתו?" - אבל עצמאותו ברורה. הוא היוזם של מעשיו, המתכנן הגדול שלהם. הוא נורא כמו המשטר דווקא מפני שהוא חורג מלפיתתו.
וידר מאיים, והוא אוחז בכוח אחר, חדש ומבעית: הוא טרוריסט, אבל אפילו הטרור שלו - כתובות בשמיים, תערוכה סוטה - הוא משהו חדש לגמרי. הוא טרוריסט פורץ דרך, הוא משורר מהפכן, ולא בגלל שהוא משרת את המהפכה, אלא מפני שהוא מייצר את המהפכה הנוראה שלו כמהפכה פרטית לגמרי.
רוברטו בולניו, כוכב רחוק, מספרדית: טל ניצן, הוצאת עם עובד, 167 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
