החדש של מוריסי מספק הכרעה דו קוטבית
בועז כהן מתעב את החדש של מוריסי. וגם נהנה מכל אקורד שלו. מבולבלים? סביר שהתינוק שמוריסי אוחז בחוזקה בתצלום העטיפה מבולבל הרבה יותר
"I'm throwing my arms around paris". למה אי אפשר סינגל עם שם קצר, למה תמיד הוא צריך להתחכם?
מוריסי - עטיפת האלבום צילום: יח''צ
הסנגור: כמה יפה השיר הזה, משליך את זרועותיו מסביב לפריז, איך הוא יודע לכתוב גם מרגש וגם מתוחכם, האיש הזה. כמה יפות הכותרות לשירים שלו, ארוכות ומסובכות ולא מתחנפות.
התובע: איך יכול להיות שהוא לא משעמם את עצמו? עוד פעם הוא שם את ג'רי פין על הקונסולה, זה שהפיק לו את "You are The Quarry" מ-2004? למה, לעזאזל, הוא לא הולך לעבוד עם מישהו אחר? בק, למשל?
הסנגור: מוריסי איש חכם. ג'רי פין הביא לו את ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר בקריירת הסולו שלו, ולהחזיר אותו לאולפן זה רעיון טוב. בדיוק כמו שבק מחזיר את גודריץ' לעבוד איתו, בכל פעם שהוא רוצה להוציא אלבום נפלא באמת. חוץ מזה, בק זה רעיון טוב, אבל ג'וני מאר בתור מפיק מוזיקלי זה רעיון עוד יותר טוב.
התובע: כל שיר פה מזכיר שיר אחר מהעבר. זה אותו דבר, רק פחות טוב.
הסנגור: זה הצליל של מוריסי, אלה האנשים שעובדים איתו. אמינות וקביעות. תכונות מצוינות. מוריסי לא יעשה מעצמו צחוק עם איזו יציאה אלקטרונית או איזה היפ-הופ עדכני.
התובע: בחיי שאפשר להשתגע ."It's not your birthday anymore" באלבום החדש הוא פשוט העתק גמור של "Unhappy Birthday" של הסמית'ס. למה, במקום למחזר, לא מאחדים את הסמית'ס, וגמרנו?
הסנגור: מה לעשות שמוריסי כתב את המילים גם בסמית'ס, וגם לעצמו? ולא, אין שום צורך לאחד את הסמית'ס, להקת הרוק האחרונה בהיסטוריה האנושית שהייתה לה אג'נדה אמיתית.
התובע: אני מודה שחלק מהשירים טובים, חלקם מצוינים אפילו, ואפילו נעים לפגוש את כריסי היינד באה לבקר ב"Shame Is The Name". אבל מה עם משהו חדש? רענן? שונה?
הסנגור: כריסי היינד באה לבקר כבר ב-1991, כשעשתה את הקולות ל"My Love Life". וחוץ מזה, מי שאוהב את מוריסי אוהב את המוריסי שלו בדיוק ככה. כמו שאמר שי אביבי ב"החמישייה הקאמרית": רק אל תשתנה לי. אל תשתנה.
התובע: ולמה הוא מחזיק תינוק על העטיפה? מה למוריסי ולתינוקות? ממתי תינוקות נהיו גאדג'טס אופנתיים? ולמה אנשים
שאין להם שום קשר לתינוקות מנופפים בהם מחלונות בתי מלון ומחזיקים אותם על הידיים בצילומים לעטיפות?
הסנגור: למה להיות שלילי. טענת שאין שום דבר חדש אצלו, אז הנה. יש. תינוק. על העטיפה.
התובע: אבל עוד פעם הלחנים של אלן ווייט ובוז בורר, בוז בורר ואלן ווייט, ואותן גיטרות בדיוק.
הסנגור: בהחלט. אלן ווייט, בוז בורר ואל תשכח את השלושה שהלחין הגיטריסט השלישי, ג'סי טוביאס.
התובע: לסיכום, עוד פעם מוריסי, מנצ'סטר, גיטרות והמנוני רחמים עצמיים.
סנגור: אז עוד פעם אלכס פרגוסון, מנצ'סטר יונייטד, גולים ואליפות? כן. עוד פעם. בול.
"Years of Refusal", מוריסי, הליקון
נא להמתין לטעינת התגובות
