תפוחי זהב: כל הגרוב בהופעה של התפוחים
ההופעה של התפוחים השאירה את מבקרנו ללא מילים. ולא רק משום שהיא אינסטרומנטלית. זה הגרוב המופתי שלהם, שהשתלט לו על המקלדת
התפוחים בהופעה צילום: יהונתן שאול
חטיבת כלי הנשיפה שכללה את ירון אוזנה (טרומבון), ארתור קרסנובייב (חצוצרה), אולג ניימן (סקסופונים) ויקיר ששון (סקסופון) נשפה בעורפם עם עיבודים מורכבים וסולואים וירטואוזיים; ואלון כרמלי (קונטרבס) ויוני הלוי (תופים) דחפו את כל העסק קדימה עם גרוב מופתי, כשהאחרון גם מנצח ביד רמה על כולם.
קשה למצוא מישהו שיאמר מילה רעה על התפוחים. השילוב שלהם בין Fאנק, ג'אז, היפ?הופ, ברייקביט, ביג בנד ואינספור סגנונות אחרים פונה לכולם, ללא הבדלי דת, גזע, מין וטעם מוזיקלי. אף אחד לא חסין בפני הקסם הקצבי שלהם.
בשישי בצהריים בזאפה הם בסך הכול גרמו לכל הקהל לרקוד. תשימו אותם בבית קברות ותקבלו
את תחיית המתים. גם גרסאות הכיסוי המסוכנות שהם התעסקו בהן היו מוצלחות: כשהם ביצעו גרסת Fאנק מקפיצה ל"Lithium" של נירוונה, אפילו קורט קוביין התהפך בקברו לפי הקצב ונהנה מכל רגע.
גם הביצוע ל"Killing in the name" של Rage Against The Machine, שהפך אותם ללהיט במועדונים של אנגליה, יכול היה לעורר אי נוחות - זה לא מובן מאליו לקחת שיר מחאה לוחמני ולהפוך אותו ללהיט מועדונים רקיד, בטח לא בישראל. אבל מי שנוגס בתפוח הזה נוגס בפרי עץ קלות הדעת, וכל העניין פשוט לא משנה.
ובאותו נושא: השליטה של צמד הדי-ג'ייז בקהל מרשימה לא פחות מהשליטה שלהם בפטיפונים. בשבילם, הקהל הוא עוד סימפול שאפשר לשלב במוזיקה - הם לוחצים על כפתור, והקהל צועק לפי פקודה. ההנאה של התפוחים על הבמה עוברת במלואה לקהל, וחוזר חלילה. זו אורגיה של אנרגיות חיוביות, ובאופן מפתיע היא לא משעממת לרגע.
כאלבום להאזנה בבית, המוזיקה הזאת יכולה לייגע אחרי שניים?שלושה קטעים. אבל בהופעה, השירים מותכים אחד לתוך השני לכדי רסק תפוחים מתוק. כשהתפוחים מFנקים את הקהל, תרתי משמע, אף אחד לא יכול לעמוד בזה.
התפוחים, זאפה תל אביב, 13 בפברואר
נא להמתין לטעינת התגובות
