88FM צריכה פלייליסט
יש לחזק את ידיו של מנהל 88FM על שעשה שינוי שהפך את התחנה לקומוניקטיבית יותר, אבל יובל גנור היה צריך לעשות צעד נוסף ולהכניס לתחנה את מושג הפלייליסט
הפלייליסט - אותה מלה קשה, שהפכה לכל כך טעונה, למושג שלילי, למסמלת את כל מה שרע ברדיו הישראלי. ובטעות. טעות היסטורית וקשה שטופחה על ידי עיתונות המוזיקה הישראלית, במיוחד בעשור האחרון.
הפלייליסט הוא רשימת השירים הנקבעת להשמעה על ידי עורכי המוזיקה ברדיו\טלוויזיה, אופן העריכה ברוב תחנות הרדיו והטלוויזיה בתבל. אז מה, הגויים באמת כל כך טיפשים וחסרי מושג במוזיקה? האם הפופ, הסול, הרוק ושאר סגנונות המוזיקה הפופולארית של מאה השנים האחרונות הומצאו בישראל?
שורש הרע נעוץ כבר בשנות ה-70, כשהוחלט בארץ, מסיבות שונות הדורשות מחקר נפרד, לחדול מייצור תקליטונים - סינגלים, שעל פי מכירותיהם, מדרגים בחו"ל את מצעדי הפזמונים.
הסינגל, בדרך כלל השיר הקליט ביותר באלבום של אמן, נועד למשוך את המאזין, שאולי בהמשך, בעקבות הוצאה לאור של סינגלים נוספים לרדיו ולחנויות, ירצה גם לקנות את האלבום ולרכוש כרטיס להופעה. הסינגל הוא קריצה של האומן אל עבר הקהל, איתות, קריאה לתשומת לב. תשמעו אותי, שימו לב אלי.
תנסו לדמיין את הסיטואציה הבלתי דמיונית הזו - אמן סיים זה עתה עבודה על אלבום בכל נשמתו וכל כולו תשוקה שיכירו אותו ואת יצירתו. יושב לו אתו אומן עם המפיק של האלבום, עם האמרגן, עם נציג חברת התקליטים, וביחד כולם שוברים את הראש, איזה שיר יישלח כסינגל לתחנות הרדיו והשווקים, אם בחנויות ואם באינטרנט, בלונדון או בירושלים.
ואז מגיע האלבום לרדיו 88, האמון על קידום מוזיקה איכותית. סינגל? שיר קליט שישלח אנשים אל החנויות לבקש את האלבום? הצחקתם אותם. פקידי האקלקטיות והאיכות ייתנו למאזין את רצועה מספר 7, ואת רצועה מספר 11, או סתם מה שבא להם.
ממש לאחרונה, כבר אחרי המיני-מהפכה של יובל גנור, שלצערנו לא הלכה עד הסוף, נחרדתי לשמוע באמצע הבוקר שדרנית, שלפני השמעת שיר עלום של להקת קינגס אוף ליון, אמרה בערך את המשפט הבא: "טוב, השיר 'יוז סומבאדי' כבר הפך לסינגל בחו"ל, אז אני מרגישה פטורה מלהשמיע אותו, ואפשר להשמיע קטע אחר מהאלבום". אין לי מושג איזה שיר היא השמיעה, אין סיכוי שאזכור משהו מהשיר ואין כמעט סיכוי כי איזשהו מזפזף מקרי יישאר על התחנה.
לא משנה ש'יוז סומבאדי' הוא שיר נהדר שבקושי הושמע ב-88, בטח לא בכמות שתהפוך אותו להיות להיט, כי אין להיטים ב-88, כי אין פלייליסט. ולא משנה ש'יוז סומבאדי' חשף את קינגס אוף ליון לעוד מיליוני אנשים בעולם וגרם להם לקנות את האלבום וללכת להופעה. דעתם של אנשי 88 ושל רוב עיתונאי המוזיקה בישראל, היא שלהידלק על שיר, לזמזם אותו במקלחת ובפקק, לשיר אותו ולרקוד אותו במועדון או בבאר, זו תועבה אמנותית.
הגישה הזו זכתה לרוח גבית מתקשורת המוזיקה, והכי
מוזיקאי יקר, נכון שכל שיר באלבומך, אותו כתבת בדם לבך, יקר לך, אולם לא קיים כמעט אף מאזין שיקלוט אותו בהשמעה מקרית פה ושם, והשירים יתמססו בין עוד אלפי שירים שמושמעים אחת לשבועיים, במקרה הטוב.
יובל גנור ריענן קצת את 88, אבל זה לא מספיק. ב-88 משדרים את ה'מוזיקה הכי טובה', אבל זה לא רדיו. נכון, גלגל"צ משדרת על פי פלייליסט, אבל היא מקובעת בחומר הבנאלי שלה, הישן והחדש.
האתגר של 88 הוא בשמירה על איכות ואלטרנטיבה, אבל לעבוד עם פלייליסט, כדי ששירי האיכות ייקלטו. בדיוק כמו MTV2, תחנת הרוק של אימפריית הטלוויזיה העולמית, וכמו BBC6, תחנת האלטרנטיב של הרדיו הבריטי המיתולוגי. זו לא הברקה, אלא פשוט ככה זה עובד.
נא להמתין לטעינת התגובות
