מדף הספרים של אהוד בן עזר
אהוד בן עזר, ש"ספר הגעגועים" שכתב רואה אור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, מספר על הספרים שאפשר לחזור ולקרוא כל עשרים שנה. על המדף שלו נמצאים תומאס מאן ביאליק, פנחס שדה ומיגל סרוונטס אבל גם מקורות השראה ספרותיים של בני משפחה
שדים - דוסטוייבסקי
זהו בעיניי הרומאן הטוב והמקצועי ביותר שנכתב אי פעם. מתוארת בו בצורה מאוד ריאליסטית קבוצה של מהפכנים צעירים בתקופת שלטון הצאר ברוסיה, דמות פאטתית של סופר שולי מזדקן, ועוד גלריה של דמויות, בהן יהודי אחד, כמעט כולם אנשים משכילים, וארוגים הם ברשת קשרים וקשרי-קשרים שמציבה את הרומאן כאחד השיאים האמנותיים של היכולת האנושית לרקום עלילה מרתקת ומרגשת. הכותב עצמו מופיע ברומאן כדמות צדדית המספרת אותו. הספר עדיין קיים, אמנם בהדפסה גרועה של התרגום המקורי, בהוצאת "עם עובד".
המפתח לשער הגדול - הינקו גוטליב
רומאן קצר ומדהים, בתרגומו של צבי רותם, בסגנון מדע בדיוני, על רקע השואה. גיבורו דב טרנופולסקי, מהנדס יהודי מווארשה, נקלע לבית הסוהר של הגסטאפו בווינה אך יש לו עימו מדחס חלל שבאמצעותו הוא עומד שווה-כוח לסוהריו המייצגים את העולם הנאצי בשיא כוחו הגס והמנוול. הספר התפרסם תחילה בהמשכים בעיתון "הדור" בשנות ה-50 ולימים יצא לאור בספריית "קשת" של "עם עובד".
דון קישוט - סרוונטס
ספרו של סרוונטס ליווה אותי במשך כל שנות ילדותי ונעוריי. לא הרגשתי אז בנימה הפארודית שבהצגת דמותו של דון קישוט אלא באמת הזדהיתי עימו, עם מלחמותיו ועם אהבתו חסרת הסיכויים לדולסיניאה הטובוסית הבלתי נשכחת. אנחנו קראנו לה דולצינאה כי כך היה כתוב שמה בתרגום העברי של ביאליק.
ויהי היום - ספר האגדות של ביאליק
עם איוריו של נחום גוטמן, חיוניותו שבתה את ליבי משחר ילדותי. ובייחוד התענגתי חזור והתענג על "שור אבוס וארוחת הירק" ועל "אלוף בצלות ואלוף שום" המופיעים בסוף הספר, והם נטעו בי את ההרגשה, החושנית-ממש, שספרות טובה אינה משעממת אלא היא מלאה מטעמים והומור ושפע המצאות מקרן הדימיון השופע של הסופר. הוצאת "דביר".
החיים כמשל - פנחס שדה
היה לי, (לבד מ"מכאן ומכאן" של ברנר), ספר הפרוזה העברי המקורי שתפס אותי ביותר ולימים גם הביא אותי לידידות עם הסופר ולכתיבת ספר עליו, "להסביר לדגים". לאורך מרבית כתיבתו של שדה היה לי דיאלוג עימו בכתב ובפגישות בעל-פה ובעיתות מצוקה נפשית השיחות איתו חסכו לי פסיכולוג. הספר יוצא כיום לאור בהוצאת "שוקן".
פר גינט - איבסן
בתרגום לאה גולדברג, המחזה שאותו למדנו בתיכון חדש עם טוני הלה, מזהיר אותי עד היום שלא לבזבז את חיי, שלא אהיה כעופרת הנזרקת להתכה מחדש אצל מתיך כפתורי העופרת, אלא שעליי להגשים את ייעודי המיוחד רק לי וזאת יום-יום ושעה-שעה שאחרת כל חיי היו בזבוז.
כל השירים- אסתר ראב
אסתר ראב היא דודתי, אחות-אבי, והיא המשוררת הארצישראלית הראשונה, בת פתח תקווה. אני מודד כל שיר חדש בהשוואה לשיריה, וכמובן שאינני אובייקטיבי, אף כי בנעוריי הושפעתי בעיקר מ"כוכבים בחוץ" ו"שירי שמחת עניים" של נתן אלתרמן.
התלם הראשון - יהודה ראב בן עזר
זהו ספר זיכרונותיו של סבי שאותו כתב מפיו אבי, בנימין בן עזר ראב, והספר ליווה אותי מילדותי ומנעוריי עוד בהיותו בכתב-יד. הוא החולייה הראשונה בהיסטוריה המשפחתית שלי ושל פתח
הר הקסמים - תומס מאן
הר הקסמים בתרגומו של מרדכי אבי שאול, הוא אחד הספרים הגדולים שנכתבו בכל הזמנים (שם בכיס הקטן אפילו ענקי ספרות כדוד גרוסמן ועמוס עוז). הוא מתרחש בבית מרפא לשחפנים "ברגהוף" בעיירה דאבוס שבשוויץ ערב מלחמת העולם הראשונה, וגיבוריו הם האנס קאסטורפ ובן-דודו יואכים צימסן.
העולם, שעומד להתפורר במהלך המלחמה הגדולה, נשבר עוד קודם לכן, בתאוות ההימלטות אל המחלה, השחפת, שמצמיתה את האנס קאסטורפ לבית המרפא, שאליו הגיע כביכול רק כדי לבקר את בן-דודו השחפן איש-הצבא יואכים. מוטב לקחת את הרומאן המשכר והממכר הזה לקריאה חוזרת בבית הבראה, דוגמת "יערות הכרמל", ושם לשקוע מחדש באווירתו החולנית והקסומה. ראיתי פעם בחורה יושבת וקוראת בו שם, ממש כמוני.
קנדיד - וולטיר
הרומאן הפיקארסקי, שאולי נכתב כפארודיה אבל ערכו הספרותי נצחי, הוא אחד הספרים המשעשעים והמדהימים ביותר שקראתי וחזרתי וקראתי בו בימי חיי. קצב הפרקים שלו סוחף אותך. קנדיד ואהובתו קוניגונדה, שאיבדה חצי תחת בשבייה, וכן המורה שלו פאנגלוס – נקלעים ממקום למקום בסיגנון פיקארסקי, ודרכם נחשפת כבדרך-אגב גם אכזריותו וטמטומו של העולם.
הקריאה בו עזרה לי בכתיבת אחדים מספריי, כמו לכוון את עצמי על פי מטרונום, במוסיקה. משפט הסיום שלו: "צריך לעבד את גננו!" – מלווה גם אותי כאחד ממשפטי המפתח של הספרות העולמית. אפשר ללמוד ממנו גם משהו על התורכים.
יכולתי להוסיף עוד כמה וכמה ספרים אך אלה עלו בדעתי לראשונה, וכל מה שכתבתי כאן, חוץ משם משפחתו של יואכים צימסן, הוא מהזיכרון בלבד, כי הספרים האלה הם חלק ממני.
נא להמתין לטעינת התגובות
