רן דנקר לא מפגר מאחור
רן דנקר הוכיח סופית שהוא לא רק פנים יפות, אלא גם מפגר מצוין. סליחה, שחקן, שחקן! יש לזכור זאת לטובה גם כשיחזור לשיר שירים מטופשים ב"דני הוליווד"
רן דנקר ב''מסכים'' - העונה השנייה צילום: יח''צ
מפגר קולנועי זקוק לכמה כישורים יחודיים ולמידה מסוימת של צ'ארם שיעזרו לו לשנות את חיי הסובבים אותו, לגרום להם להבין דברים על עצמם ושאר בולעני אוסקרים מחממי לב. והנה, לרשימה המכובדת של מפגרי המסך התווסף גם רן דנקר, שבעונה השנייה של "מסכים" עטה על עצמו מבט אטום ודיבור ילדותי והפך לנמרוד, בחור מתוק "עם לקויות" שמתאהב בנטע גרטי.
הליהוק הפתיע, ברור. הרי יכלו ללכת על בטוח ולקטוף איזה פרח תיאטרון עלום ומוכשר, אנדרדוג שנתלהב ממנו באופן אוטומטי ושמזוהה עם תפקידי אופי שלא כוללים את קטלוג החורף של דיאדורה. ולא שאני רומזת שקשה לדנקר בחיים, פשוט במקרה הזה פוטנציאל הפדיחה היה גדול יותר מזה של רוב השחקנים.
אבל ההימור, כנראה של שני הצדדים, השתלם. דנקר עשה את זה מקסים לגמרי, הוציא מעצמו דברים שעדיין לא ראינו וחיפה על כמה שכן (כרגע עולה לי בראש רק הקאבר ל"מה שיותר עמוק יותר כחול", אבל תנו לי כמה דקות). אם המטרה שלו היתה להוכיח שיש בו יותר מרני אביב נעים הזמירות ותפוח השפתיים שמטפח שתי הבעות פנים שלמות - עם זיפים ובלי - אז סבבה, הצליח לו. מגיעים לו כל הפרגונים שבעולם.
רן דנקר הסתכן, לא רק באובדן מעריצות שפתאום יגלו שפיגור הוא לא מאוד פוטוגני, אלא גם בכתישה משלל מבקרים ציניים וקרי לב שיודעים שבין לשחק מפגר אותנטי ובין סתם לעשות בושות עובר קו דק במיוחד. אבל הוא נתן יופי של משחק ועשה את זה ברגישות, בטקט והכי חשוב - בלי מניירות מוגזמות
או יצירת תחושת אי נוחות.
הוא הצליח ליצור דמות עדינה ומרגשת, פגיעה ושובת לב, וכזאת שנזכור לו לטובה גם כשהוא יחזור לשיר שירים גרועים ולהיות חתיך ומשעמם. אני מניחה שזה לא ייקח עוד הרבה זמן. הרי תכף יגיע "דני הוליווד 2". ושם הדבר המפגר היחידי יהיה העלילה.
נא להמתין לטעינת התגובות
