משחק של דמעות: דרור קרן ואלון נוימן משחקים ברשת
קבלו את תוכנית הטלוויזיה הכי מצחיקה שלא תראו על הפלזמה: "שחקנים" של דרור קרן ואלון נוימן יכולה להפוך לנקמה המתוקה בכל הזכייניות שלא קפצו על תוכנית המערכונים הזאת. אבל את השניים זה לא ממש מעניין כרגע, הטוקבקים המעצבנים מביאים להם ת'סעיף הרבה יותר
לא בטוח שזה יעבוד, אבל דבר אחד די ברור כבר עכשיו: קטעים איתם. לגמרי. המערכונים שלהם, להבדיל מהרבה כאלה שדווקא כן מצאו את דרכם לטלוויזיה (כולל כמה שהגיעו ל"קצרים"), באמת קורעים. מעבר לבימוי המצוין של יונתן גורפינקל ("ארץ נהדרת") והחיזוקים בכתיבה של עידו רוזנבלום, נועה לזר, מעיין בלום ועודד סמו ("מקום לדאגה"), נראה שהסיבה לכך היא שקרן ונוימן עומדים במילתם.
הם אכן משחקים בהם כמו שחקנים קומיים אמיתיים, כאלה שיודעים לזהות סיטואציה משעשעת כשהם נתקלים בה ולתרגם אותה לשפת מסך כובשת - גם אם לא תמיד יש בה פואנטה. בכלל, נראה שהעניין המרכזי שעמד לנגד עיניהם בפרויקט הזה היה להוציא את הכוח שלהם אל הפועל בדרך כמה שיותר אישית וכמה שפחות אמצעית.
מצד שני, ברור לחלוטין שגם עלינו הם חשבו. מספיק לצפות בפריים אחד של נוימן עם שפם ורשת דייגים על הראש כדי להבין שיש כאן הרבה יותר מאסופה של בדיחות פנימיות ואובר-סובייקטיביות. הבלוג שלהם הוא למעשה טלוויזיה קומית מצוינת, כזו שלא היתה מביישת אף ערוץ ישראלי - למרות שבסופו של דבר אף אחד לא עט על המציאה.
רק בשביל הנקמה צריך לקוות שקרן ונוימן יצליחו להפיץ את הדאחקות שלהם ברבים מהמקום הצנוע שבו הם נמצאים עכשיו. אם זה איכשהו יקרה, תהיה כאן מהפכה שתעביר אותנו לעידן שבו השידור האינטרנטי יאיים ברצינות על זה הטלוויזיוני. בינתיים גם קרן ונוימן עצמם מודעים לכך שמדובר בפנטזיה פרועה.
"ברור שהיינו רוצים שכמות האנשים שתראה אותנו תהיה דומה לזו שאולי היינו מגיעים אליה אם היינו משודרים בפריים-טיים של ערוץ 2", מודה נוימן. "בכל זאת, אנחנו לא מייבשי ביצות. אם היתה מגיעה הצעה לעשות את המערכונים האלה בטלוויזיה, היינו שמחים מאוד לקחת אותה, אבל החוויה של לעשות את זה ככה היתה הרבה יותר מאתגרת. בכלל, הכיוון הזה נראה לי יותר נכון. יש בזה משהו של הורדה של דברים לקרקע. אמנם לא היה מתוכנן שנתחיל בזה עם מאבק השחקנים, אבל כן, יש בזה מסר של 'יאללה, תתחילו לעשות דברים'".
למרות שכמעט אין סיכוי שהם יגיעו למשבצת מרכזית בטלוויזיה?
"מה זה קשור? אם מישהו חושב שאנחנו עושים את זה באינטרנט בגלל שלא הולך לנו במקומות אחרים - זו בעיה שלו. יש פה איזו תפיסה חברתית מעוותת שאומרת שמה ששווה נמצא בטלוויזיה ושכל היתר לא שווה. זה נראה לך הגיוני? הרי יש כאן המון דברים מדהימים שאף אחד לא יודע על קיומם. כל אחד רוצה להגיע לערוץ 2 או למלא את קיסריה, אבל אנחנו חיים במדינה עם מיינסטרים צר מאוד ובלי פרינג' בכלל. הרעיון הוא פשוט לעשות דברים. בלי לחשוב לאן הם יגיעו".
קרן: "כל פעם שאומרים לי דברים כמו 'דרור, למה לא עשית שום דבר מאז תוכנית איקס בערוץ 2?', אני עונה שכל הדברים האלה ממילא היו רק ליד מה שרציתי לעשות. הם היו בתוך סכמה שהייתי צריך להיכנס אליה. אני לא יודע אם לקרוא למה שאנחנו עושים עכשיו מאבק, אבל אין ספק שאנחנו באים להגיד 'חבר'ה, זה מה שמצחיק אותנו'. ככה. בלי שמוסיפים לזה ידיים מתווכות ועוברים דרך החלונות הגבוהים כדי שזה יאושר ויעלה לשידור".
במקרה הטוב, אתה מתכוון.
"נכון. לפני ארבע שנים עשינו את הפיילוט לזה והצענו אותו לזכייניות. זה היה בדיוק בתקופה שהזכייניות השתנו ולא יצא מזה כלום. כולם אמרו 'וואו, איזה כישרון גדול יש לכם, איזה מערכונים מצוינים, אולי נעשה את זה בנובמבר-דצמבר ככה, לא בשנת התקציב הזאת'. אתה מבין? זו אחת הבעיות הכי גדולות של יוצרים
אבל אתה יודע מה הבעיה הבסיסית בכיוונים כאלה. באחד המערכונים שלכם אפילו מרחת על כל הפרצוף שלך ממרח שוקולד של השחר העולה, כדאחקה על הפקת פרינג' של אותלו.
"נכון, זה באמת קרוב למצב שם, אבל עזוב עכשיו את הכסף. מה שבאמת עצוב זה שיש היום יותר מדי חלומות גדולים של אנשים טובים שנמצאים בכל מיני מגירות של זכיינים. יותר מדי אנשים מחכים פה עכשיו לטלפון הגואל ההוא, ועם הזמן עוברים הרבה מדרגות של ייאוש, עד שבסופו של דבר מגיעה המסקנה שזהו, זה לא ייקרה. גם אנחנו נקלענו למצב הזה עם החומרים האלה עד שקיבלנו את הבמה הנוכחית".
יכול להיות שהם לא היו אמורים להגיע למצב כזה עם חומרים כאלה. מצד שני, קשה להגיד שקרן ונוימן נקלעו עכשיו לבלוג באינטרנט מתוך מקום של מסכנות וחוסר ברירה.
בכל זאת, מדובר בשניים מהשחקנים היותר עסוקים ומבוקשים בארץ, אנשים שצברו רזומה מספיק מכובד בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון כדי להרשות לעצמם לעשות שטויות באינטרנט ולצאת מזה סבבה לגמרי.
לקרן (44), שנמצא עכשיו בעיצומו של מופע סטנד-אפ בקאמרי, יש על הגב משקולות כמו "שבתות וחגים", "המפיקים" ו"אביבה אהובתי". לנוימן (41), שמשחק עכשיו ב"חשופים" ובמחזה הקומי "אלוהי הקרטל" בבית ליסין, יש, בנוסף לעלמה זק, גם עבר רפרטוארי מפואר (בתיאטרון הקאמרי ובתיאטרון חיפה) וקרדיט כמתופף ביצירת המופע של מיומנה.
שניהם שיחקו יחד ב"מילואים", ב"של מי השורה הזאת?", ב"שערורייה" ובמחזה "אשכבה", אבל מקור הכימיה ביניהם נמצא רחוק יותר, בשלהי הצבא, כשהכירו דרך חברה משותפת (המפיקה יעל פוגל) ונהגו לרבוץ יחדיו באבטיחים שעל הטיילת בתל אביב. "דרור הוא הבנאדם הכי מצחיק שפגשתי בחיים שלי", פוסק נוימן בהבעה חמורת סבר. "כנראה זה אחד הדברים שמחברים בינינו".
אני לא בטוח שהאסוציאציה הראשונה ששמותיכם מעלים לאנשים בראש היא "בדרנים".
"באמת? מצחיק אותי שאנשים אומרים לי עכשיו 'וואי, לא ידעתי שאתה כזה מצחיק!'. זה כל כך במהות שלי, שקשה לי להבין איך אנשים לא קולטים את זה במבט ראשון".
קרן: "מצד שני, מה שדווקא כן יפה בתגובות שאנחנו מקבלים עכשיו זה שאתה פוגש אנשים שמשקפים לך את הדרך שעשית. אתה יודע, לקרוא טוקבקים כמו 'וואלה, ראיתי אותך ב'אשכבה'', או 'תוחזר 'שערורייה' לאלתר'. זה נותן את הסיפוק האמיתי".
וזה מה שמוביל אותנו לרובד נוסף שבא לידי ביטוי ב"שחקנים", ובכלל, בשחקנים: האגו. כן, גם לקרן ונוימן יש אחד כזה, ומן הסתם כעת הוא חשוף במיוחד לפגיעות מצד הטוקבקיסטים, שמנצלים את הזדמנות הפז שנוצרה להם להיכנס בהם.
"יש כאלה שכותבים 'זה סתם מעצבן'", מספר נוימן. "לא ברור לי העניין הזה. מה מעצבן? הטקסט? אני? אשתו? בנאדם שסתם יורק חרא - מה תעשה עם זה? זה יכול לבוא מקנאה, מהרבה מקומות. אם בנאדם כותב לך משהו כמו 'מה זה הזבל הזה?' או 'אתה לא מצחיק בכלל', אתה מבין שיש פה משהו לא ענייני. בנאדם ישב, כתב משהו - לך תדע מה עבר עליו קודם. אין טעם להתייחס לזה. אני לא יכול לקחת כל דבר ללב. העבודה הכי חשובה של מישהו שעוסק ביצירה היא העבודה הפנימית הזאת, שהוא צריך כל הזמן לעשות עם עצמו".
קרן: "אני בשוק מהרוע שיש כאן. לא רק של טוקבקיסטים ומבקרים למיניהם. גם בינינו, השחקנים, המפיקים, כל מי שקשור לתעשייה הזאת. יש זדון מטורף בתיאטרון שלנו, זה פשוט לא ייאמן. אנשים פה כל הזמן שמים לך רגליים כדי לתפוס את המקום שלך. יש תחרות איומה בין התיאטראות, ויש כמה וכמה אנשים שרוצים ברעתי, בוא נגיד את זה ככה.
"פעם איזו כתבת צעירה כתבה על 'סיפורי סומסום' שהשילוב בין הפלסטינים לישראלים לא עבר כל כך חלק על הסט - מה שאמנם היה נכון, אבל למה להוריד את התינוק שלנו עם המים, יא חתיכת מפגרת? זה הוציא אותי מדעתי. זו הרי סדרה שאהובה על ילדים משני העמים, שהיה בה שיתוף פעולה מרגש ואמיתי. לא חבל?".
באמת חבל. בייחוד בגלל שאנחנו מתעסקים בקקי הזה עכשיו, במקום להתעסק בזה של נוימן, שזוכה לטיפול קורע במערכון שלו עם עלמה זק (חוץ ממנה מתארחים בין השאר אורי גוטליב, אילנית בן יעקב ונורמן עיסא), שתקצירו הולך בערך ככה: אלון ועלמה שוכבים במיטה, ועלמה שואלת את אלון אם הוא עשה עכשיו קקי. אלון שותק.
"אז כן, עשית קקי, נכון?", ממשיכה עלמה. אלון ממשיך לשתוק. "ידעתי, עשית קקי! למה עשית את זה? אתה הרי יודע כמה זה פוגע בי! באמת, אלון, סיכמנו שאתה לא עושה את זה יותר!". כן, נמוך משהו, אבל לא בהכרח מטופש. "ברור שיש פה משהו מנותק מהמציאות", מסביר נוימן. "הרי לא משנה מה - אדם צריך לעשות קקי. אבל היא כאילו מבקשת שתוותר על אחד הדברים הבסיסיים שלך ונפגעת מזה שאתה לא מצליח".
קרן: "זה כאילו מוביל את הצופה למקום של הזדהות עם עלמה. אתה שואל את עצמך 'למה הוא מתעקש כל כך? הוא הרי יודע כמה זה מפריע לה'".
נוימן: "זה בסדר, אין מה לדאוג, בחיים האמיתיים ממש לא אכפת לעלמה שאני עושה קקי. להפך, היא מעודדת אותי מאוד בכל מה שקשור לזה".
אלא שזה עוד כלום לעומת המערכון שבו קרן נתקל בזק כשהיא מטיילת עם עגלת תינוק ברחוב, וזו מספרת לו על בעיותיה בוואגינה, מתעכבת על פירוט הבעיה בדגדגן, וכשנדמה שזהו, שאי אפשר לרדת יותר, היא פונה לתינוקת בעגלה ב"למי יש דגדגני קטנטני?".
נכון, הקשר בין זה להצצה אל עולמו המקצועי של שחקן - כלומר, לרעיון המרכזי בסדרה - עקיף למדי, אבל העניין הזה מטופל היטב במקרים רבים אחרים. למשל, במערכון שבו קרן ונוימן חובשים כאפייה ומתאמנים על מבטא ערבי בתור לאודישנים לסרט של ספילברג. "מפעם לפעם קורה שאיזה במאי מפורסם מגיע לעשות פה סרט וכולם מדברים על זה", מסביר נוימן את פשר המערכון, "אבל בסופו של דבר, אתה יודע שהמקסימום שיכול לקרות מזה הוא שתגיד איזה משפט בתור ערבי".
קרן: "איפה, בדרך כלל אין לך סיכוי להגיע אפילו לזה. הרי ברור שייקחו את ששון גבאי, אלון אבוטבול או אורי גבריאל לפניך".
ואז כולם צוחקים על זה שהתפקיד שלהם זניח.
נוימן: "שמע, חוסר הפרגון שיש פה לאנשים שמנסים לעשות את מה שהם רוצים הוא מזעזע. מה כואב לאנשים שבנאדם ניסה לעשות משהו? בכלל, זה מאוד פרובינציאלי מצדנו להסתכל בעין צרה על אנשים שמנסים את מזלם בחו"ל".
אתם הייתם עושים אודישן לחצי שורה אצל ספילברג?
קרן: "אם הוא היה משלם טוב, למה לא?".
נוימן: "תכל'ס, הסרטים האלה הם סוג של חוויה שאולי יכולה לקחת אותך למקומות שווים".
קרן: "אני לא רואה את זה קורה מבחינתי. אני חושב ששחקן מחויב לשפה ולתרבות שלו. לא מעניין אותי לסגל לעצמי מבטא אמריקאי בשביל איזה תפקיד בסרט. מצד שני, כשספילברג חיפש ניצולי שואה בהירי פנים ל'רשימת שינדלר', הלכתי לאודישן".
קרה פעם ששניכם התמודדתם על אותו תפקיד?
נוימן: "האמת היא שעכשיו, בתפקיד שאני עושה ב'אלוהי הקרטל', היה משהו כזה. בהתחלה היה במאי שנתן לי לקרוא את התפקיד הזה, ואחר כך הבמאי התחלף ונתן לדרור לקרוא אותו, אחרי שכבר הייתי מועמד אליו. פתאום נוצר מצב של 'וואלה, דרור עומד לקחת לי את התפקיד שנורא רציתי'. ברור שהייתי מתבאס אם זה היה קורה, אבל למזלי הבמאי המקורי חזר, וככה גם אני חזרתי לתפקיד".
על מה היה הריב הכי גדול שלכם?
"על תעלת סואץ. אני אמרתי שזו טעות, שאנחנו לא צריכים להיכנס, ודרור אמר 'מה פתאום, נכנסים בכל הכוח'. זה היה ויכוח סוער. עד היום אנחנו מרגישים את התוצאות שלו".
קרן: "היה גם את הוויכוח על הקדאיף, זוכר? שרבנו אם ללכת עליו או על הטירמיסו".
די, נו, ברצינות.
"האמת היא ששנינו די נברנים, מה שנקרא, אבל הוא שם את הקאט מוקדם יותר, ובקטעים האלה יש לנו לפעמים ריבים קטנים כאלה".
נוימן: "מה לעשות, לפעמים נגמרת לי הסבלנות, והוא, תמיד יש לו יכולת ללכת עוד צעד קדימה. הרבה פעמים הרגשתי שאנחנו מנסים משהו והוא מתעקש ללכת לכיוון מסוים. אין ספק שזה יכול לעצבן. הגבול בין נודניק לסבלני הוא דק מאוד, אתה יודע".
איך אתם בקטע של עירום? לא זכור לי שראיתי אתכם ביותר מדי תפקידים כאלה, אם בכלל.
"דרור אומר תמיד שהוא מוכן להתפשט רק אם אין לזה שום קשר לעלילה".
נראה לכם שהייתם יכולים לשחק את יוסי וג'אגר?
"התנשקנו פעם, נכון דרור? אם אני לא טועה, זה היה באיזה משהו שלא שודר. אה לא, זה בעצם היה עם מישהו אחר. סליחה, לא חשוב".
קרן: "בוא נגיד ככה: אם מישהו משום מה יחליט ללהק אותנו למשהו מהסוג הזה, בהחלט יהיה מעניין לגלות למה הוא חושב דווקא עלינו בקטע הזה".
אלון, אם עלמה ודרור ילוהקו יחד לסצנת מין לוהטת, זה יהיה בסדר מבחינתך?
"עלמה ממילא אומרת לי עכשיו שאחרי העבודה עם דרור על כל המערכונים האלה היא לא יודעת אם הילד ממני או ממנו. נצטרך לחכות ולראות".
נא להמתין לטעינת התגובות
