התוספת שתופסת: "משחקי שעשוע" מרהיב אבל חסר
המותחן הפסיכולוגי שיצר מיכאל האנקה מספק את הסחורה על הספה בבית, בדיוק כמו בבית הקולנוע, אבל התוספות הנלוות לוקות בחסר ולא מציעות לצופה הסקרן פרטים חשובים על הגרסה המחודשת
משחקי שעשוע צילום: יח"צ
אבא (טים רות'), אימא (נעמי ווטס), ילד בלונדיני וכלב לברדור מאושרים ושמחים, מגיעים לחופשת סופשבוע בבית הקיץ הבורגני שלהם בשכונת מיליונרים מלוקקת בארצות הברית. זוג נערים לבושים בלבן ועטויי כפפות לבנות, נוקשים על דלתם ומציגים עצמם כעובדים בבית השכנים שממול.
מה שמתחיל בשיחה קצרה והזויה, הופך במהירות לסאגה סאדיסטית במיוחד. אחרי דין ודברים, מאתגרים הצעירים את המשפחה הכלואה במשחק מיוחד: "בוא נתערב שעד מחר תמותו?". מרגע זה, מתחיל סשן ארוך של משחקי שעשוע פסיכולוגיים וסדיסטיים המאיימים על שלמות המשפחה ובעיקר חושפים את האלימות המשתוללת בחברה.
התוספות
אומרים שאין כזה דבר פרסום רע, כל עוד מזכירים את שמך. אם כך, אין ספק שהבימאי האוסטרי, מיכאל האנקה, שביים את "משחקי שעשוע", די מבסוט. אחרי הכל, כשהסרט יצא לאקרנים הוא עורר דיון פילוסופי ארוך.
משחקי שעשוע - טריילר
מבקרי הקולנוע בארץ ובעולם התחלקו לשתי קבוצות עיקריות: אלו שאהבו את הסרט ואלו ששנאו אותו. היו כאלו שחשבו שהמקור האוסטרי שצולם בשנת 97 הוא עילוי והגרסה החדשה מתחנפת ומיותרת ומצד שני, ניצבו אלו שחשבו שהסרט בועט במקומות הכי רגישים שיש.
אני שייך לאלו שחושבים שהסרט הוא יצירה קולנועית משובחת. ולא רק בגלל הניקיון המשחקי, הצילומי והאסתטי שמנוגד באופן מוחלט לאימה הפסיכולוגית שמטיל הסרט, אלא בעיקר
בגלל שהוא מסוג הסרטים שתופסים אותך בבטן ולא מרפים ממך ימים. זהו תפקידה האמיתי של האומנות, בעיניי. לעורר מחשבה.
אמנם "משחקי שעשוע" הוא בן דוד רחוק של "התפוז המכני" (יש הגורסים שמדובר במריחה אחת גדולה של סצנת האונס הידועה לשמצה מתוך הסרט ההוא) ועדיין, העובדה שהוא (כמעט) וחף מאלימות פיזית וסצנות עקובות מדם הופכת אותו לסרט נקי, קל לצפייה, ממגנט אך קשה לעיכול. הוא סטרילי כמו ניתוח מוצלח אבל כואב כמו סכין מנתחים חדה. על המסך הגדול ובאולם החשוך זה עבד מצוין, על המסך הקטן בבית זה תופס בבטן לא פחות. המחשבה שאדם זר יכול לחדור בכל רגע לטרטוריה הפרטית שלך ולשנות את חייך, רק הועצמה בצפייה הביתית.
גזרת התוספות הנלוות לסרט מאכזבת במיוחד. תפריט התוספות כולל את "הבקרוב", פונקציה די מיותרת שרק מוכיחה את אלמנט השיווק המפוספס של הסרט שלא זכה למידה רבה של חשיפה. התקציר מהיר, קצבי, מרפרף וכולל מוזיקה קומית לצד כותרות רצות.
משחקי שעשוע צילום: יח''צ
התוספת הנוספת היא סרט באורך של רבע שעה שמעניק הצצה למה שהתרחש מאחורי הקלעים. דווקא בסרט קאמרי שכזה בו חמישה משתתפים בלבד, היה ניתן להוציא אמירות מרתקות מכל אחד מהם אבל התוצאה הסופית היא סרטון בניחוח ערוץ הבידור. האמירות יחצניות ושטחיות והסרטון נעדר את הדיון הנדרש לעומקו הפילוסופי של הסרט.
לשבריר שנייה, נחשפים פניו של הבימאי האנקה, תוך כדי הנחיית השחקנים, אך התוספת לא כוללת ראיון עימו. לאור העובדה שהסרט הנוכחי הינו גרסה מחודשת לסרט שצולם לפני כעשור, היה מתבקש כי הבימאי יסביר את הדחף שלו לצלם העתק זהה כמעט בצורה מוחלטת בשפה האנגלית. גם סצנה לדוגמא מתוך הגרסה הגרמנית הייתה יכול לשפוך אור ולהאדיר את הגרסה האמריקאית שהתפספסה על ידי הקהל העולמי.
כנראה שמפיצי הסרט טרם השכילו להבין שמה שיגרום לצופה הממוצע להוציא 79 שקלים מכיסו לרכישת הסרט הן תוספות הבונוס שלא ניתן למצוא בסרטים להורדות שנמצאים בחופשיות באתרי האינטרנט השונים. כך או כך, "משחקי שעשוע" הוא סרט מרתק ומעורר מחשבה, ששווה צפייה.
נא להמתין לטעינת התגובות
