טום ג'ונס: עדיין פצצת מין
בגדתי באשתי, תהילת העבר מאחוריי והאלבום החדש ממלא אותי חרדות-אבל אני עדיין טום ג'ונס. ראיון עם אגדת סול מפוכחת
טום ג'ונס צילום: רויטרס
עם התפוגגותה של המשיכה המינית גם נמוג הדרייב המוזיקלי. להיטיו הגדוליםNot Unusual "Delilah", "It's" ו"Pussycat What's New" נותרו הרחק מאחור, מתחלפים בשיתופי פעולה או בקאברים כמו זה שעשה ל"Kiss" של פרינס, ל"the House Burning Down" עם נינה פירסון מהקרדיגנז ועוד. גם האלבום החדש שלו "Reload" היה מורכב משיתופי פעולה ולא היה בעל איזו עמדה אישית.
כדי להמציא את עצמו מחדש התחבר ג'ונס לאינטימיות שלו וכעת הוא משחרר את אלבומו "24 שעות ", שבו הוא לא רק מתפקד כזמר סול מצוין אלא גם ככותב וכמלחין. בעצת בנו, מארק וודוורד (שהוא גם מנהלו האישי) ובעזרת צמד המפיקים פיוצ'ר קאט (הידועים בעיקר מעבודתם עם לילי אלן) הוא לקח את האלבום לכיוון של רטרו בנוסח איימי ויינהאוס ומארק רונסון.
כך מתקבל מעין ג'ונס כנה ונוגה, במיוחד בשיר "The Road" הסנטימנטלי, שבו הוא מבקש סליחה מאשתו על החגיגות מהצד לאורך השנים. "אני יודע שגרמתי לך כאב", הוא שר שם, "אבל מה שמשנה זה מה שקורה כאן ועכשיו".
קיר שהפך לבית קברות
אז לינדה סלחה לך, טום?
"האמת? אני לא יודע. אשתי ואני מעולם לא דיברנו ברצינות על הפרשיות האלה. ברור לי שהיא לא מקבלת את זה, אבל עכשיו אולי... טוב, עזוב, אני באמת לא יודע. בכל מקרה, בהתחלה בכלל לא סיפרתי לה שזה שיר
על היחסים שלנו. רק אמרתי לה 'תקשיבי, אני רוצה לכתוב משהו פרטי, על עצמי', והיא ענתה לי 'אבל אתה נשוי המון שנים, ככה שאתה חייב להתייחס גם לזה'. בסופו של דבר, היא צדקה, וזה מה שיצא".
אתה מתחרט על מה שעשית?
"בינינו, לא. אני לא מתחרט על זה בכלל. מה שהיה היה".
ואם ידידתך נינה פירסון תציע לך משהו מעניין, אז תזרום איתה?
"תשמע, אני בן 68 עכשיו. זה לא שבאמת יש סיכוי שזה יקרה. מצד שני, אחד הדברים היותר טובים שיש בלהיות זקן הוא שאתה רגוע יותר, שליו יותר, מקבל את הדברים כמו שהם".
בכל זאת, אני מניח שההצלחה של הדואט ההוא, שהחזיר אותך לעניינים בגיל מאוחר יחסית, עשתה לך תיאבון לעוד.
"בהחלט. במיוחד לנוכח העובדה שהרבה נערים קנו את האלבום ההוא בזכות האורחים שהיו בו, וקיבלתי קהל חדש וצעיר. כשאתה מוציא אלבום מצליח, מן הסתם זה נותן לך מוטיבציה לעשות עוד אחד ועוד אחד. מצד שני, זה גם יותר מלחיץ, כי הציפיות שלך מעצמך עולות כתוצאה מזה-במיוחד כשאתה מחליט להיות אחראי על החומרים שלך בעצמך, כמו שהחלטתי לעשות באלבום הזה".
בינתיים האלבום זוכה לביקורות מעורבות.
"מה שחשוב בשבילי זה שהקהל יאהב אותו. אם זה יקרה, אין לי ספק שזה ייתן לי יותר ביטחון להמשיך לכתוב ולהלחין שירים. למעשה, כל העניין הזה תלוי עכשיו בהצלחה או בכישלון של האלבום. לפני שהתחלתי לכתוב שירים הייתי בטוח שזה עניין מלחיץ ומסובך, אבל ברגע שעיבדתי את הרעיונות שהיו לי, זה המשיך מעצמו בקלות".
עושה רושם ששמעת הרבה איימי ויינהאוס בתקופה האחרונה.
"שמעתי הרבה ג'רי לי לואיס, אלביס, צ'אק ברי, סינטרה, סמי דייויס-כל הדברים הטובים מהפיפטיז שאיימי ויינהאוס אולי שומעת, אבל אני גדלתי עליהם. כבר מזמן רציתי לעשות אלבום ברוח התקופה הזאת, אבל היה לי מאוד קשה למצוא לייבל שיהיה מוכן להוציא אותו. עכשיו, בזכות ההצלחות של איימי ויינהאוס ודאפי, זה הפך את הסיפור להרבה יותר קל. אפשר להגיד שהיה לי מזל גדול שהן הצליחו כל כך".
רובם כבר לא בחיים.
"זה נכון. סמי, סינטרה, אלביס-כולם מתים. זה מאוד מאוד כואב לי. יש לי קיר שלם בבית עם תמונות של כל החברים האלה, והקיר הזה הוא כמו בית קברות עכשיו. קצת מפחיד להסתכל עליו, האמת".
נא להמתין לטעינת התגובות
