מתעכבת על נקודות החיכוך עם החיים
ספרה השני של המשוררת אורית גידלי "סמיכות" רואה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בסדרת ריתמוס. גידלי מספרת על מקורות ההשראה שלה, על האתגר בתהליך היצירה לצד בן זוג שהוא גם משורר ועל דמות ספרותית (תנכ"ית) שהייתה רוצה לפגוש
סמיכות, אורית גידלי צילום: כריכת הספר
מר בום.
והאחרון?
ספר השירה האחרון של נורית זרחי, עשב הזמן. יש לה כנות ואומץ ויושר. היא גברת בום של הלב.
עם איזו דמות ספרותית היית רוצה להפגש?
עם דוד עוד לפני שהפך לדוד המלך. לפני שריקד לפני הארון, לפני שנקם במיכל, לפני שכתב את מזמורי התהילים, לפני שבגד באוריה. הייתי רוצה ללמוד ממנו איך לעמוד במערה מול מבקש נפשו, ולכרות לו רק את קצה האדרת. לא לבקש את הכל בבת אחת.
מה היה מקור ההשראה לספר?
נקודות חיכוך עם החיים. כמו שנתון בשם של הספר, חיפשתי מקומות בתוך יחסים שיהיה בהם את הסמוך ואת הסמיך. נניח, אפילו עכשיו כשאני כותבת את השאלון הזה, רצה אלי תינוקת קטנה, דופקת על המקשים ושואלת 'איפה את, אמא, איפה את'. מצד אחד אני רוצה להדוף אותה, אבל מצד שני כשכל המילים יחלפו זו השאלה היחידה שתשאר: תינוקת ששואלת אותי איפה אני, ולה אני באמת ובתמים חייבת תשובה רצינית.
באיזה רגע הבנת שהספר קורם עור וגידים?
נתתי את כתב היד למשורר שאני מוקירה מאד את דעתו, והוא התקשר בשבת בבוקר זועם על שהעברתי חלק מהשירים לשורות ארוכות. הוא שלח לי מיד אפשרות פיזור מרחבית אחרת שלהם בשורות קצרות. לא הסכמתי איתו, וזה היה כל כך חגיגי. אני
מעריצה אותו אבל לא מסכימה איתו, ולא מתכוונת להסכים איתו. פתאום התחוור לי מה מבנה העומק שאני עובדת עליו: דחיסות. בדיקה של מה קורה כשצפוף, גם בשורות, גם בבית, גם בשירה. לחפש את היהלומים במכרי הפחם של היחסים.
עם איזו דמות בספרך את הכי מזדהה?
עם הסבא שבשיר עליו כתוב: 'אפילו עכשיו אתה מודה לחיים שנותנים לנו להשתתף'. אני באמת מרגישה ככה. אפילו בתקופה הזו, אפילו שהאלימות, אפילו שמופרכות האהבה כמעגל פנימי בתוך החיים הציבוריים, אפילו שהמחלות, אפילו שהזקנה, אפילו שהדאגות, אפילו שהצפיפות, אפילו שכל זה.
האם היו לך שותפים/יועצים בתהליך הכתיבה?
אנחנו שני משוררים בבית אחד וזה יוצא מן הכלל, כי אגב כך אנחנו גם שני עורכים בבית אחד. בן זוגי אלכס בן ארי ואני באים משתי פואטיקות מאד שונות, ולכן מה שהיה לו לומר על השירים היה חדש ומתסיס ומרתיח ומאד משמעותי לתהליך העבודה שלי. הוא מישהו שאני אוהבת שלא אוהב אוטומטית כל מה שאני אוהבת. בינגו.
למי היית שמחה להעניק את הספר עם הקדשה אישית?
לסבתא שלי. שחולה באלצהיימר. הספר מוקדש לה ולסבא שלי, והייתי רוצה רגע אחד שבו אוכל לתת לה את העותק הטרי מהדפוס והיא תבין. אני לא מבקשת נס רחב היקף, רק את הרגע האחד הזה.
על מי היית רוצה לכתוב ביוגרפיה?
על המשורר אי אי קאמינגס. לראות איך מישהו שכתב בכזו אהבה ובכזה חופש, חי בכזה חופש, באהבה.
אורית גידלי, סמיכות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ריתמוס סדרה לשירה, 73 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
