הקוורטט מכריז: כיפאק לתפוחי האדמה!
הצפייה ב"מתחם התפודים", מחזה מוזיקלי לשישה שחקנים ופסנתרן, עוררה בחברי הקוורטט הרהורים על מבני כוח, הבניות תרבותיות ואמיתות, שרוחשות תמיד מתחת לשולחן. מי העלה בדעתו שחומר הגלם ממנו עשוי הצ'יפס עמוס השתמעויות תרבותיות רבות כל כך?
מתחם התפודים צילום: יח''צ
לפי המחזה, האנושות צורכת 300 מיליון טון תפוח אדמה בשנה ונראה שהפקעת הזו מחזיקה מספר משמעויות תרבותיות לא קטן. הפוליטיקאי הרהר ברעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד מוכת הטבע והפוליטיקה האזורית. והפואטית ראתה מיד בהתחלה את היצירה של ואן-גוך 'אוכלי הבולבוסים' בה הוא מציג משפחת איכרים בארוחה משפחתית של תפודים. והפוליטיקאי ברגע פואטי נזכר בביאליק הקורא לנו כשהקיץ גווע: 'צְאוּ הָכִינוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה'.
זהו הדימוי סביבו נע המחזה, המבוסס על עבודתו של הכותב הצרפתי המצוין ז'ורז' פרק, דימוי המתגלה לנו רק בשלילתו: חופש, גיוון, אהבה, תקווה. במרכז הבמה השולחן. הוא סמל הדיכוי, אליו מצווים כולם להתכנס כאשר יש צורך מיידי באחדות השורה ובהשתקה, וסביבו מותר לדון רק בדבר אחד, בתפוח האדמה.
מסביבו חמש דמויות. בראשו, זה שמרכז בידיו את מרבית הכוח, האב. כוחו דורש אפילו משחקן מיומן חימום ראוי בטרם יעלה על הבמה. האב, תפו-אבא, כופה את האידיאולוגיה שלו על שאר הדמויות על-ידי הנצחת המצב הקיים. תפו-אימא, אשתו, משתפת עמו פעולה מחד ומנסה לסייע לבתה לברוח מאידך. התפו-סבתא מייצגת את הדור הוותיק, הנושא עמו את מטען הזיכרון, המבוסס על ניסיון חיים.
מולה ניצבת הבת, התפו-כלה לעתיד, נערה צעירה וחולמנית, המסמלת את התקווה, ואת האפשרות לקיומה של אלטרנטיבה שפויה. היא מרדנית בטבעה, בגילה ובעיקר בכורח הנסיבות. וישנה דמות חמישית: התפו-שרת, בן דורם של האב והאם, מי שנושל מנכסיו, משפחתו והאידיאולוגיה שלו, והפך למשרת הבית.
אט אט מתגלה כי הנערה אינה אלא כלי משחק בידי מערכת שיקולים ואינטרסים מסועפת של שאר הדמויות. הנערה מבקשת להוכיח ש"לא הכל תפוחי אדמה", ש"יש מזון רוחני לגוף ולנשמה" והיא עורגת ל"נפש תאומה", שקורמת עור וגידים בדמות חתן.
יש המזהים אותו כמנהל בנק, ויש הרואים בו "איש-טנק", אבל הנערה, שראתה אותו בחלום, מכנה אותו "חתן" בלבד. והחתן אכן מפציע בסופו של דבר וסותר את הנרטיב של האב, ומגלה שאין מלחמה בחוץ, ושלא הכל תפוחי אדמה, ושגרוע מכך, "הכל כרוב" שם בחוץ.
התאהבותו במסדר תפוחי-האדמה החלופי של האב טופחת על פני הנערה. הסדר הישן אכן מתערער עם בואו של החתן "המקצועי", אך מפנה מקומו לסדר "חדש", שאין בו בשורה חדשה. כדי להימנע מספוילרים, לא נספר על גורל הדמויות עם בוא החתן, אך לא נפיל אתכם מהכיסא אם נגלה לכם שאין חדש תחת השמש, גם אם השמש (השליט) התחלפה. בסופו של דבר אין צדק, ומהפכות נוטות לאלימות.
תמיד יש שתי אסכולות, וגם אם אחת מהן הושתקה למשך זמן רב, היא פועלת באופן מחתרתי ומחכה לשעת הכושר לשלוף את ציפורניה שלה.
תפודי כל העולם התאחדו!
המופע משתמש בקטעי סלואו-מושן חוזרים סביב השולחן. מימיקה עשירה, בעיקר של מורן ארביב המצוינת, מדגישה את הצייתנות המשפחתית בדמות ההנאה הכוזבת מטעמם של תפוחי האדמה, את מידת הגרוטסקה שבהעמדות הפנים, את שינויי העמדות, ואת שלטון הדיכוי של האב.
בסלואו-מושנים לוקחים השחקנים את הטווח המוגדל המוצע להם, מנצלים את כוחותיהם ומשרתים את המחזה. לעומת זאת בקטעי סולו השירה, לה זוכה כל דמות, ההצלחה לא חוזרת על עצמה. חוסר יכולת שירה של מרבית השחקנים, וחוסר בהירות לגבי הסיבה לשימוש בז'אנר מאכזבים. זה שוב המקום להזכיר את מורן, שלא רק יצרה דמות ממקדת מבט עבור ארבעתנו בקטעים דרמטיים של אם בלתי מגוננת, אלא גם ידעה להוסיף לדמותה ממד קומי-אבסורדי, שעבר כמעט רק דרכה.
ויש
גם פסנתרן. חברי הקוורטט הסכימו פה אחד שמדובר בכישרון. הפסנתרן, צעיר תמים ומוכשר, ולכן נפתח לצבעים השונים של כולם. הרמנו כוסיות למוסיקה וטרם השקנו אותן, אמר הציניקן שחבל שהדינמיקה של הפסנתרן הצעיר שלנו עם דמות הסבתא ובכלל נותרו בחשיכה.
הנאיבי בהתקף מוסרני במיוחד יצא מעורו ותקף: בכל זאת המבנה של כוח המרוכז בידי דמות אב, עם בת הנדרסת תחתיו, ואם מעלימת עין, הוא ידוע וקצת פשטני, לא? לא, ענה הפוליטיקאי. איפה שמעת על צמד הערכים יחד, מלחמה ותפוחי אדמה? על שתי התופעות המשלימות, מלחמה, כמצב קיומי של גיוס כללי, ותפוח האדמה, המאכל בעת המלחמה, מאכל ההישרדות. זהו תיאור מדויק של אידיאולוגיית הקיבעון האנושי בתת-אנושיותו, ושום פוליטיקה לא תימלט ממנו.
הציניקן, שלא יכול היה להותיר את הנאיבי לבדו בשדה, העיר שהמחזה קלאסי, מכיוון שהוא נוגע, כפי שאכן אמר הפוליטיקאי, בכל פוליטיקה שהייתה ותהיה. אוניברסלי, ולכן אין טעם לנסות להפוך אותו לעכשווי (ריאליטי, תעמולה ישראלית). ניסיונות אלו חושפים את התפרים.
מתחם התפודים צילום: יח''צ
הבלבול שרר בינינו. הציניקן שיבח, הנאיבי פקפק, והעמדות נסחרו בינינו כתפוחי אדמה בשוק. הסתכלנו זה בזה נבוכים ומחויכים מעט. זהו, אמר הנאיבי, נהנינו. רגע בואו נירגע, אמר הציניקן, האוזניים היו יותר מחודדות מהעיניים.
אני מרוצה בזכות אחי ז'ורז' פרק, ציניקן לדוגמא! וגם למדנו משהו שלא חשבנו עליו קודם, הוסיפה הפואטית, שנחמה יכולה להיות דבר משתק. ובכל זאת אהבנו, הושיב אותנו הפוליטיקאי במקומנו, הפנה עיניו קדימה, ואמר, קומו צאו.
מתחם התפודים, כתיבה ובימוי: טל ברנר, מוזיקה ופסנתר: יובל שפירא, תפאורה: ערן עצמון, תלבושות: נאוה שטר, תיאטרון תמונע, שונצינו 8 תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם