חלון פנורמי: בלי הרבה ביוטי
קייט וינסלט וליאונרדו דה-קפריו מגלמים בסרטו החדש של סם מנדז "חלון פנורמי" זוג מתוסכל שחלם פעם לכבוש את העולם. הכל בסרט קם ונופל על המפגש הטעון בין וינסלט ודיקפריו, אבל בניגוד ל"טיטאניק", המפגש הנוכחי ביניהם חיוור ואפרורי
חלון פנורמי צילום: יח''צ
תוקף מחודש לקביעה קשה זו ניתן לפני כשנתיים ב"ילדים קטנים" המרגש, שבו כיכבה קייט וינסלט. וכעת לא נותר אלא לצרף אחת לשני, ולהפגיש לעבודה משותפת על הבד את וינסלט ומנדז. כידוע, בחייהם הפרטיים, שלא מול המצלמה אלא מאחוריה, השניים נשואים זה לזו.
לצורך הצדקת המפגש המשפחתי הזה נבחר הרומן רב המוניטין "חלון פנורמי", שריצ'רד ייטס פרסם כבר לפני 48 שנים, ועתה הוא מועבר למדיום הפילמאי. אלא שבניגוד לפרויקטים הקולנועיים שאוזכרו לעיל-"אמריקן ביוטי" ו"ילדים קטנים" - נכשל הסרט "חלון פנורמי" בהעברה לבד של אותן תחושות גיהינומיות, שעל בסיסן כוננו את הדרמות המוצלחות ההן.
במרכז הסיפור ב"חלון פנורמי" מצויים בני זוג שלהם שני ילדים. הוא, לאונרדו דה-קפריו והיא, קייט וינסלט. הוא סוכן מכירות בחברה ניו יורקית והיא יושבת בית שמטפחת את הקן המשפחתי צמוד הקרקע אשר נטוע בקונטיקט השאננה.
הכל, כלומר כלום, לא הצליח לשניים שבצעירותם חלמו לכבוש את העולם. הוא, חייל משוחרר מקרבות מלחמת העולם השנייה שאף ליישם את עקרונות האקזיסטנציאליזם ולעשות משהו עם עצמו, היא למדה משחק. כעת הם תקועים בתוך מה שקרוי החלום האמריקאי, ויודעים שאינו אלא סיוט.
הפעם לא יעופו גיצים
לפני כמה שנים הפליא טוד היינס בעיצוב הסרט "הרחק מגן העדן" (עם ג'וליאן מור ודניס קוויד), שבו הוא מגולל סיפור דומה המתרחש באותה העת ובאותו המקום - בפרוורי קונטיקט באמצע שנות ה-50. על מנת להתגבר על העלילה-המובנת-מאליה, נקט שם היינס תפיסה חזותית ייחודית, שגובתה על ידי הצלם המרשים אד לחמן.
גם "חלון פנורמי" מתהדר באישיותו המקצועית של אחד מבכירי הצלמים בהוליווד רוג'ר דיקינס, אך עבודתו פה שגרתית למדי ואינה מספקת שום ערך מוסף.
למעשה, הכל קם ונופל על המפגש הטעון בין וינסלט ודיקפריו. בפעם הקודמת שהשניים מילאו את המסך, וזה קרה בלהיט "טיטניק", עפו גצים (מהסוג הקופתי) מהבד.
המפגש הנוכחי ביניהם חיוור ואפרורי.
במיוחד מאכזבת הופעתה של וינסלט, שבחלקה נפל גילומה של דמות שכבר נשחקה במאות סרטים קודמים-דמותה של עקרת הבית שלעד לא תממש את חלומותיה, ותיוותר בבחינת מאדאם בובארי דה לה שמאטעס. אצל דה-קפריו הופקד תפקיד לא פחות מפוהק-הגיבור האמריקני המסורס, ואיכשהו ניכרים מאמציו לחלץ משהו מהמבוי הסתום הדרמטי הזה.
בנסיבות קשות אלה, אין זה מפליא שמייקל שאנון גונב את ההצגה. שאנון מגלם גבר צעיר וחולה נפש, שעיקר משימתו בעלילה היא לצעוק בקול את האמת, שאותה יתר הדמויות משתדלים לטאטא מתחת לשטיח. זהו סוג של מקהלה יוונית בקול אחד, ששאנון ממצה אותו היטב.
נא להמתין לטעינת התגובות
