התלבושת לוחצת לזמר האופרה? שלא ינשום
מעצבת התלבושות הישראלית בוקי שיף, הנחשבת לאחת המצליחות בעולם, מסרבת לתת למגבלות הבמה לדכא אותה. "אני איומה", היא מצהירה, "אני לא חושבת בכלל מה פרקטי"
מפיסטופלה צילום: יוסי צבקר
מרבית העוסקים במלאכה נותרים אלמונים, גם אם שמם הולך לפניהם בקרב המיליה המקצועי שבו הם פועלים. "אין לי בעיה עם האלמוניות שבמקצוע", אומרת המעצבת הבינלאומית בוקי שיף, שעיצבה את התלבושות, את המסכות ואת האביזרים עבור האופרה.
כנראה שהתרגלה. בשנים האחרונות היא שיתפה פעולה עם גדולי במאי האופרה בעולם ועבדה עם האופרה הממלכתית "ברלין אונטר דן לינדן",
עם "לה סקאלה" במילנו, עם ה"שאטלה" בפריז, עם האופרה המלכותית "קובנט גרדן", ועוד.
"אני רואה את עצמי כאמן שמשרת טקסט ומוזיקה ויוצר בקבוצה למען תוצאה מסוימת", היא מצהירה, "אני לא סוליסטית, מעולם לא רציתי להיות במאית, אני אוהבת את מה שאני עושה ודי לי שהאמנות שלי על הבמה".
עיצוביה של שיף-בין שהם נזיריים, כמו בהצגה "חודש בכפר" שביים חנן שניר, ובין שהם קירקסיים ומלאי פרטים כמו ב"מפיסטופלה"-נולדים מתהליך יצירה אינטואיטיבי ארוך, והם מתאפיינים באמנותיות בלתי מתפשרת. "אני איומה", היא מודה, "אני לא חושבת על הממד הלוגי או הפרקטי. אני בטוחה שלא פעם קיללו אותי, אך הפרקטיקה אינה נקודת המוצא".
ומה אם צריך להחליף תלבושות ב-20 שניות, למשל?
ב'מפיסטופלה', לדוגמה, יש דקה וחצי או שתיים להחליף תלבושות לכמות רבה של משתתפים. כיוון שזו אופרה, את התזמון קובעת המוזיקה ואין שום מקום לשחק עם זה. אותי, אגב, זה לא מעניין. אני אעצב את מה שאני רוצה ואז אנסה לפשט את זה; במקום כפתורים יהיה וולקרו נסתר. זו פשרה".
הסקיצות, תולדה של קונספט ראשוני ופרשנות אישית, מביאות בחשבון את השחקן שעתיד לגלם את הדמות. "פעם הייתי מקבלת תמונה של שחקן או זמר, בדרך כלל מלפני 15 שנה, ולפיה מתכננת את כל הקונספט", היא מספרת, "לא פעם קרה שהגיע מישהו עם 20 ק"ג נוספים. זה לא מצריך רק להרחיב את התלבושת. לפעמים צריך לשנות אותה לחלוטין".
ומה אם שחקן מביע הסתייגות מהתלבושת המתוכננת?
"יש מצבים כאלו, בעיקר אצל 'דיוות' - סולנים ידועים, שרואים סקיצה ואומרים 'אני לא אלבש כזה דבר'. בסיטואציה כזו אני לרוב מציעה להמתין לשלב הייצור ולערוך מדידה, כיוון שלא כולם יכולים לעשות את המעבר מהדף למציאות. בדרך כלל בשלב המדידה הם משתכנעים ומתחברים למהלך הדרמטי שעשיתי".
לאחרונה החלה שיף לעסוק בפעילויות אמנותיות שאינן קשורות לאופרה או לתיאטרון: היא עיצבה כמה חלונות ראווה בברלין, והחלה ליצור גופי תאורה (כהמשך לשמלה מוארת שעיצבה להפקה "לולו" בלונדון) ובקרוב היא צפויה להעמיד מיצב בנושא "הסוואה" בברלין.
על אף העומס הרב היא מקפידה להשאיר זמן פנוי. "אני אדון ללו"ז שלי ובוחרת בקפדנות את הפרויקטים שאני רוצה לעשות", היא אומרת, "כך שיש לי פנאי לעשות דברים שאני אוהבת, כמו שחייה, הליכה ברגל וצפייה בתערוכות אמנות. כשאני בארץ אני הולכת לים - אני משוגעת על ים".
נא להמתין לטעינת התגובות
