המבקר שקטל אותי
יובל נתן לא לבד: צ'רלי ברוקר, מלך מבקרי הטלוויזיה של בריטניה, החליט שנמאס לו לקטול תוכניות רק ב"גארדיאן", אז הוא חצה את הקווים. זה התחיל בביקורת טלוויזיה בבי.בי.סי והמשיך בלהיט "דד סט", גרסת הזומבים של "האח הגדול". פרופיל של האיש שכתב על הסדרה שלו "מוצר נחות, פופוליסטי וחסר בושה", וגאה בזה
אצלנו בלבנט הוא אמנם אנונימי כמעט לחלוטין, אבל בבריטניה ברוקר (38) הוא סוג של כוכב, או לפחות כזה שכוכבים אחרים מבועתים ממנו. כשבאמתחתו טור ביקורת טלוויזיה כותש במיוחד ב"גארדיאן" ששמו לא ממש מותיר מקום לספק, "Screen Burn", ותוכנית ביקורת היסטרית לא פחות בבי.בי.סי 4 בשם "Screenwipe" (כן, יש כאן דפוס) שמצולמת לעתים בסלון ביתו, ברוקר הפך מהר מאוד לאחד ממבקרי הטלוויזיה הבולטים בממלכה המאוחדת ואולי בעולם.
אצלנו, למרבה הצער, אפשר לראות אותו רק ביוטיוב, ורצוי לא להחמיץ את הקטע שבו הוא עורך מחדש את "אקס-פקטור", תוכנית הכישרונות של סיימון קאוול, באופן שמזכיר כנס פאשיסטי או את הדרכים המשובבות שבהן הוא משפד שלל סדרות, פרסומות וילדים שמנים.
בתוספת כתיבה לשלל תוכניות בצ'אנל 4, ברוקר הפך למעצמת תקשורת קטנה ולא בלתי מושכת (אבל באופן ג'יימס-נסביטי כזה, לא משהו שהיה עובר אם הוא לא היה שנון כל כך). בשלב מסוים הבינו ב"גארדיאן" שלברוקר כבר לא נותר את מי להעליב על המסך, אז הוא קיבל עוד טור, כזה שלא עוסק בטלוויזיה.
גם שם הוא הסתבך מיד בעקבות קטע אכזרי על ג'ורג' בוש שבסיומו שחרר את התהייה "ג'ון ווילקס בות', הארווי לי אוסוולד, ג'ון הינקלי ג'וניור - איפה אתם כשצריכים אתכם?", מה שגרר סערה תקשורתית קלה ורבע התנצלות.
כמו שנוכחנו לדעת בגיליון ה-500 החגיגי שלנו - אין דבר טבעי יותר מעריקה לשורות האויב, וגם ברוקר מצא את עצמו עושה סדרת טלוויזיה משלו. כמקובל אצל הבריטים העצלנים מדובר במיני-סדרה, ועוד כזאת שמתרחשת על סט של תוכנית טלוויזיה אחרת - "האח הגדול", הבאר שאליה יורקים מבקרי טלוויזיה באשר הם, ושברוקר מקפיד לטנף עד היום. "דד סט", ריאליטי הזומבים הראשון. אז מי מתוסכל עכשיו?
גם שם הוא הסתבך מיד בעקבות קטע אכזרי על ג'ורג' בוש שבסיומו שחרר את התהייה "ג'ון ווילקס בות', הארווי לי אוסוולד, ג'ון הינקלי ג'וניור - איפה אתם כשצריכים אתכם?", מה שגרר סערה תקשורתית קלה ורבע התנצלות.
כמו שנוכחנו לדעת בגיליון ה-500 החגיגי שלנו - אין דבר טבעי יותר מעריקה לשורות האויב, וגם
"לכל אחד יצא לפנטז על שואה נוראית שתתרחש במהלך שידור של 'האח הגדול'", סיפר ברוקר באחד הראיונות על נקודת הפתיחה של "דד סט". אמנם אצל רובנו הפנטזיה תסתכם באיזו פגיעה גופנית קלה או באורגיה בשידור חי מיד לאחר ה"נא להתנהג בהתאם" של ארז טל, אבל ברוקר רוצה לראות אותם נאכלים על ידי זומבים. כל אחד ומה שעושה לו את זה.
"דד סט" נפתחת בערב הדחה בבית "האח הגדול". כולנו מכירים את הנוהל - המשפחות והקהל מריעים בחוץ, המתמודדים מזיעים בפנים, אסי וארז מקריאים בדיחות עבשות וכולנו יוצאים לפרסומות. זה לא שונה בבריטניה, רק ששם מחליפה את אסי וארז דווינה מקול המיתולוגית, שמנחה את התוכנית כבר קרוב לעשור. אצלנו בקושי יזהו אותה מימיה הפרועים ב- MTV, אבל זה בסדר, זה לא שבבריטניה מישהו זוכר את עדן הראל.
בלי לספיילר יתר על המידה אפשר לספר שהמגיפה תוקפת בזמן השידור החי והופכת את כולם, כולל דווינה, לזומבים תאבי בשר אדם. באופן טבעי, למתמודדים שנותרו בבית אין מושג שהצופים הפכו למתים-חיים נטולי דופק (או שהם לא יכלו להבדיל מלכתחילה), אבל אל חשש. הם יגלו את זה כבר בפרק הראשון ולא בדרך הנעימה.
בניגוד לציפיות מברוקר, "דד סט" היא לא סדרה ממש מצחיקה, אבל יש לה כמה וכמה רגעים שנונים. היא בנויה לפי נוסחת סרטי הזומבים הקבועה והטראשית, שכוללת קבוצה של ניצולים שמנסה להתגונן במבנה מבודד.
ההבדל כאן הוא בלוקיישן ובדמויות - סט "האח הגדול", על שלל מנהרות הצילום שבו, חדר הווידויים, חדר הבקרה וכמובן המצלמות, מנוצל באופן מרהיב. גם הניצולים הם לא הגיבורים הרגילים שאנחנו רוצים לאהוב, אלא מתמודדי ריאליטי דוחים ואנשי צוות, כולל דמות ייחודית של מפיק מחליא במיוחד שמגולמת על ידי אנדי ניימן.
אין קלישאת זומבים שלא נכנסה לתוכנית ולא נמלטה גם אף קלישאת מתמודדי ריאליטי תאבי פרסום - זה השילוב בין שניהם שמבריק. "אז זה אומר שלא מצלמים אותנו יותר?", שואלת בבכי אחת המתמודדות שמגלה שהעולם בחוץ נכחד ושהיא לא תזכה להתפרסם; אחד המתמודדים, שמתעכב על שער שלו בגיחת ההצטיידות בסופרמרקט הקרוב לווילה, מתבכיין על איך שהוציאו אותו בכתבה.
הסדרה לא חסה על צופים רגישי קיבה ומספקת מנה עסיסית במיוחד של מעיים שפוכים, גולגולות מרוצצות ואיברים שעפים לכל עבר. לפי ברוקר הכל חלק ממזימה להחזיר את האימה לטלוויזיה. "חוץ מהחדשות, רוב הסדרות הפכו לחמימות ונעימות", הוא מתלונן, "או שהן מתרחשות באיזה בית חולים מזוין ואז הן פשוט משעממות. רצינו להפר את האיזון הזה. אנחנו מרושעים".
בריטניה כולה, או לפחות 8.3 אחוזים ממנה שמרכיבים את מיליון וחצי האנשים שצפו ב"דד סט", מיהרו להכתיר אותה כסאטירה שנונה ומושחזת על תופעת הריאליטי. ברוקר, לעומת זאת, לא ממהר לשתף פעולה. לטענתו, הסיבה היחידה ללוקיישן הלא שגרתי היא שרוב סרטי הזומבים נגמרים במצור - בין שזה הקניון ב"שחר המתים" או הפאב ב"Shaun of the Dead" ("מת על המתים").
בית "האח הגדול" הוא מקום די טבעי להתבצר בו: מבודד מהעולם, מוקף חומות והכי טוב - מלא במצלמות. אפשר להאמין לברוקר, אבל מעניין יותר להתייחס לתוכנית כאל עוד אחת מביקורות הטלוויזיה המצולמות שלו, אלא שהפעם מדובר בצופים, שהפכו לזומבים נטולי מוח שרק בוהים כל היום בטלוויזיה למפגרים ובעולם הסלבז האכזרי ותאב הדם שרק מחכה להזדמנות לפצפץ את עצמותיהם הפריכות של הסלגים המתהווים.
בזמן שהמתמודדים הפיקטיביים של "דד סט" מנסים להגן על עצמם, עוד ועוד זומבים נוהרים לכיוון בית "האח הגדול" במה שנראה כדפוס מוחי שהשתמר - הם חוזרים למקום האהוב עליהם או זה שהם רגילים להיות בו. אם זה נשמע לכם מוכר, זה בגלל שב"שחר המתים", אחת ההשראות ל"דד סט", היה בדיוק אותו סיפור עם הקניון שאליו שעטו הזומבים בהמוניהם.
נראה שהכי נוח להעביר ביקורת באמצעות זומבים. אם זה על תרבות הצריכה החולנית שלנו, על הלך הרוח הפוליטי או על הרגלי הצפייה המפוקפקים - הזומבים הם מסה של טמטום שתתאים לכל טענה כי האנושות היא עדר נטול מוח ומשולל מחשבה אינדיבידואלית. אם חושבים על זה, כל מעבירי הביקורת הם זומבים - יצורים נטולי יצירתיות ומחשבה חופשית, שהמטאפורה היחידה שהם מכירים היא לזומבים, אבל לא ניכנס לזה. בסופו של דבר, אם מסכימים עם הביקורת ואם לא, היא בטוח אפקטיבית יותר מלראות את איבגי צווח מול משרדי קשת.
ברוקר, שבאופן צפוי מעריץ סדרות כמו "הסמויה", "דוקטור הו" ו"באטלסטאר גלקטיקה", מספר שיש לו יחסים אמביוולנטיים עם תוכניות ריאליטי. מצד אחד הוא חש כלפיהן גועל קל, ומצד שני הוא נאלץ להודות שהוא נהנה לצפות בהן. "יש אנשים שמגדירים את עצמם לפי כמה שהם שונאים תוכניות כמו 'האח הגדול'. אני לא אחד מהם.
מצד שני, אני גם לא אגיע לערב הדחה ואשא שלטים. אני באמצע". נראה שברוקר גם ממהר להתנער מהביקורת השקופה למדי בסדרה. לטענתו הוא כלל לא ניסה לעשות סאטירה, אלא מיני-סדרה על זומבים, כזאת שאנחנו יכולים לפרש איך שבא לנו. כן, בטח.
"דד סט" שודרה באוקטובר 2008 לקראת הלואין, ובשידור חוזר ממש החודש, לכבוד העונה השישית של "האח הגדול סלבז". כזכור, עונת הסלבז הקודמת בבריטניה היתה מדממת לא פחות מכל סרט זומבים עקב שערורייה גזענית שכמעט הובילה למשבר דיפלומטי בין בריטניה להודו.
אחת המתמודדות בעונה המדוברת, שחקנית הודית בשם שילפה שטי, זכתה להתעללות נמרצת ושלל הערות גזעניות מצד מתמודדת אחרת - פרחה רועשת בעלת פה ענק ששמה ג'ייד גודי. הכי בובלילים-פרידמנים. גם כאן ג'ייד הוקעה בציבור, ושילפה (שפרה?) ניצחה.
ברוקר לא התעלם מהתקרית, ובקטע מצוין בתוכניתו הוא מסביר איך בעזרת עריכה פשוטה אפשר להפוך כל אחד לגזען, אפילו חתול, ושמדובר בעיקר בספין מתוחכם וחסר כל שחר שנועד למטרה אחת ויחידה - עוד רייטינג. מובן שזו רק אחת מהפעמים שבהן ברוקר נכנס בריאליטי האהוב על הבריטים. במהלך השנים הוא לא חסך בחצים משוננים כלפי התוכנית, כולל כאלו שכוונו אל עבר דווינה המנחה, אך עכשיו הוא מתחנפן אליה בראיונות ומשתמש בכל מיני מילים כמו "בריליאנט".
לדווינה לא היתה בעיה לשתף פעולה עם הנמסיס ב"דד סט" בתפקיד שדורש ספורטיביות יוצאת דופן. למרות זאת, מפליא יותר לשמוע על שיתוף הפעולה עם אנדמול, תאגיד התקשורת ההולנדי שיצר את "האח הגדול" וסיפק את תמיכתו הבלתי מסויגת ליצירה (כולל הצעה לברוקר להשתמש בסט המקורי של "האח הגדול", אם כי בסופו של דבר לא נעשה בו שימוש מכיוון שהיה קטן מדי). הומור עצמי מפותח? בואו לא ניסחף, סביר יותר להניח שמדובר באינטרס משותף.
החברה שהפיקה את "דד סט" ושברוקר משמש בה כמנהל קריאייטיב ראשי, זפוטרול, שייכת למעשה לאנדמול, כך שאפשר להגיד שאנדמול היא אחת האחראיות לסאטירה על עצמה, ולמעשה היא קיבלה פרסומת למוצר הדגל שלה.
ומה בעניין לבקר את המבקר? רבים ציפו ששלל נפגעי ברוקר, ויש לא מעט כאלו, יארבו בפינה כדי לשחוט סוף סוף את הסדרה שלו, אבל "דד סט" זכתה לתגובות אוהדות למדי. כלומר חוץ מאשר מברוקר עצמו - הוא כתב טור מיוחד ב"גרדיאן" שבו הוא מבקר את עצמו בסגנונו הקבוע, ומזהיר מראש את הקהל: "אני אמנם ידוע בהערצתי לסדרות כמו 'הסמויה', אבל 'דד סט' היא לא 'הסמויה'. היא מוצר נחות, פופוליסטי וחסר בושה". ולמקרה שבמישהו עדיין מקנן הספק, הוא גם מוסיף: "בכנות, אני מקווה שכמה מכם יקיאו".
נא להמתין לטעינת התגובות
