כשבועה טלוויזיונית מתפוצצת לך בפנים
רויטל זלצמן מצאה את עצמה מנצחת ב”גריז,” פלופ טלוויזיוני, שכישלונו הוביל לביטולה של ההפקה הבימתית שבה הייתה אמורה לככב. אז היא בכתה הרבה, ונטרפה מעצב ומריקנות ומכעס, ושקלה תביעה, אבל לבסוף החליטה להרים את עצמה מהקרשים עכשיו, עם שתי הפקות חדשות בבית ליסין
אורי
אם מישהו מחפש הוכחה לכך שהכתובת "גריז יהיה פלופ" הייתה מרוססת על הקיר בספריי זרחני, הוא רק צריך להציץ אל קופסת פתקי הזיכרונות של רויטל זלצמן, שהיא שומרת מתקופת לימודיה בבית הספר למשחק.
בין שלל הפתקים מלאי המחמאות על תפקידיה במחזות הזמר "שיקגו", שיער", "קברט", "אוויטה", "קטס" ו"גריז", היא שומרת פתק אחד מיוחד שכתב הבמאי אורי פסטר למנהל בית צבי, גרי בילו, לפני כשנה וחצי. בעבר הפתק הזה הצחיק אותה, היום הוא מעלה בה רגשות מעורבים.
אבל האזהרה של פסטר לא הרתיעה אותה. להפך, החיזוקים רק דרבנו אותה לסיים את הלימודים, שבמהלכם סומנה כהבטחה גדולה ולפרוץ אל במות התיאטרון. היא רצה בחדווה אל האודישנים של תוכנית הריאליטי "גריז".
הרגישה שמדובר במהלך הכי נכון אם היא שואפת להיצרב בתודעה הציבורית. רק דבר אחד היא לא לקחה בחשבון: שההפקה הערוץ-שתיימית הנוצצת, שכללה את אבי קושניר כמנחה ואת ציפי פינס, חני נחמיאס ואסף אמדורסקי כשופטים, תסתיים כפלופ טלוויזיוני.
כמה חודשים אחרי שהתוכנית ירדה מהמסך וההפקה הבמתית - שבה הובטח לה, כפרס במסגרת התוכנית, תפקיד ראשי - נגוזה כלא הייתה, היא חוזרת אל במת בית ליסין עם שתי הפקות חדשות. האחת, "ברודווי פינת פרישמן", מחזמר משעשע שמנסה להכניס ב- 60 דקות 60 שנות מיוזקלס ישראלי והשנייה, "חלום ליל קיץ" של שקספיר, תעלה במרץ במסגרת אנסמבל צעירי בית ליסין. זלצמן תגלם את הרמיה, אחד מהתפקידים המרכזיים. בין לבין הספיקה להקליט את שירי הנושא לסרטי דיסני "בולט" ו"מכושפת".
כבר תקופה ארוכה שהיא מתלבטת אם להתראיין. מצד אחד, מודעת לכוחה של התקשורת, זו שהמליכה אותה ומיהרה לקבור את הגריז טרם זמנו; מצד שני, רוצה להתרחק מהתוכנית ההיא. שלא ידבק כתם הכישלון ההוא בקריירה שהיא מנסה לבנות. בסופו של דבר התרצתה. למדה, גם אם בדרך הקשה, את כללי המשחק.
רוצה לספר ששרדה, התחזקה ומביטה אל עתידה. מבקשת לדגמן מודל חזק, בוגר וחכם יותר של שחקנית מתחילה. "אני לא מתחרטת שהלכתי ל'גריז", היא פוצחת במונולוג ארוך בלי שהספקתי לשאול. "אם היית אומר לי ללכת ל'כוכב נולד' או לכל ריאליטי אחר לא הייתי הולכת מלכתחילה, אבל 'גריז' קרץ לי כי זה היה אמור להיות ריאליטי
מבחינתי זאת הייתה אמורה להיות מקפצה לתיאטרון, ולהגיד לזה 'לא' היה פשוט מהלך מטומטם. אחרי הכול, עשיתי את סנדי בלימודים והרגשתי שזה מתאים לי. ראיתי שחקנים צעירים אחרים כמו שחר ישי, יונתן בוגנים וכנרת לימוני, שכבר עבדו בתיאטרון, מגיעים לזה, וזה היה נראה לי הכי מכובד שיש. בפעם הראשונה שמעתי על התוכנית דרך אס-אם-אס ששלח לי חבר מהלימודים.
הוא כתב לי 'זה בול בשבילך!' וחשבתי שיש בזה משהו. הלכתי לאודישנים והכול התגלגל במהירות. אחרי כמה שבועות מצאתי את עצמי בנבחרת המתמודדים, כשאני להוטה לגמרי לקראת התוכנית".
היו מי שהזהירו שזה עשוי לפגוע לך בקריירה?
"ברור, אבל זה לא שינה לי כלום. סיימתי את הלימודים, הייתה לי הזדמנות לשיר לעם ישראל שירים בפריים טיים וידעתי שהתפקיד יושב עליי. הרגשתי כאילו אלוהים העניק לי ריאליטי בשם 'גריז' לרגל סיום הלימודים".
זלצמן צדקה. אלוהים אכן סידר לה את המקום הראשון, אבל בדרך גם סידר לה את השיעור הכי גדול שלה בשואוביזנס. התוכנית, שהתחילה בקול תרועה ופרומואים אינסופים, הפכה במהירות לשק החבטות של מבקרי הטלוויזיה: "פלופ מביך", הגדיר זאת "מעריב"; "אין מילה אחרת שתגדיר את 'גריז', מלבד 'מפגר'", נכתב ב"עכבר העיר" אונליין.
הבאזז השלילי השפיע והרייטינג הידרדר אל תהומות ה-12 אחוזים. "בהתחלה לא הייתי מודעת למה שקורה עם התוכנית", משחזרת זלצמן, "הייתי בתוך העבודה הקשה ולא היה לי מושג מה הדיבור. חוץ מזה, אני בן אדם טוטאלי ואף פעם לא תשמע ממני מילים רעות על משהו שאני בתוכו. היה רגע שהבנתי שהרייטינג לא בשמים אבל עדיין היו אלפי תגובות ברחוב.
"אבל בשלב מסוים, הבנו שמשהו לא עובד. מעו־ לם לא חיפשתי אשמים. בדיעבד, אני חושבת שהפורמט לא היה מספיק מהודק והקונספט לא היה מספיק ברור. המפיקים חששו ללכת עד הסוף עם תחרות שירים מתוך מחזות זמר והתוצאה נפלה בין הכיסאות".
העובדה שהתוכנית הסתמנה ככישלון הלחיצה אותך, חששת שזה ידבק בך?
"ברור! היום, כשיוצא לי לראות פרק מהתו־ כנית ולראות איך עמדנו מול השופטים והגנו על עצמנו, זה נראה לי הכי פתטי. אבל אז זה היה כל עולמי בחוסר פרופורציות מטורף. בכיתי באותה התקופה המון. למעשה, בכיתי כל הזמן.
"הכיף היחיד במהלך כל השבוע היה הרגע שבו עמדתי על הבמה ושרתי. בשאר הזמן הרגשתי כאילו מילאתי איזו משבצת. היינו בובות של המערכת. בתוך כל זה, לא עבדתי, לא קיבלתי משכורת על התוכנית והמצב היה פשוט בלתי אפשרי. זאת הייתה תקופה מאוד מאוד קשה מבחינה נפשית".
בסופו של דבר, אחרי חמישה חודשים מאומצים, היא קטפה את תפקיד סנדי וזכתה עם שחר ישי בפרס הראשון: כרטיס טיסה לניו יורק, שהומר ברבות הימים בחופשת התאוששות בתאילנד, והפקה במתית נוצצת של 'גריז', שהייתה אמורה לעלות בקיץ האחרון. אבל למרות תמונות הניצחון שעיטרו את שערי העיתונים ביום המחרת, משהו בלבה נחמץ.
"למחרת יום הזכייה הטלפון שלי התפוצץ משיחות טלפון, אבל לא עניתי לאף אחד. הייתה לי מין תחושת ריקנות. אני לא יודעת אפילו למה, אחרי הכול זכיתי והייתי אמורה לשמוח. יכול להיות שפתאום הבנתי את חוסר הפרופורציות שחיינו בו במשך כל צילומי התוכנית. אני זוכרת שבשבוע הראשון הייתה היסטריה סביבנו. עיתונים, צלמים, מסיבות. לאט לאט הכול התאדה. אני יכולה להבין היום את כל סיפורי פליטי הריאליטי. חוויתי את החוויה הזאת על בשרי. זאת בועה שמתפוצצת לך בפנים".
מה השאיר אותך שפויה?
"הפרס שקיבלנו: המחזמר הבימתי. אמרתי לעצמי 'זאת התגשמות חלום! את הולכת לעשות תפקיד ראשי בתיאטרון. מחזמר בחוץ, בעולם האמיתי! באולם של 3,000 מקומות!"
השמחה, כאמור, הייתה מוקדמת. הבאזז השלילי סחף את ההפקה הבימתית, שכללה, לצד זוכי התוכנית, גם את מיכל אמדורסקי, הנרי דוד, יעל דואני ועבדכם הנאמן, היישר אל הקרקעית המגורזת והשמנונית.
התגובה הראשונית שלי הייתה לחשוב שזו בדיחה. סוג של מתיחה. איך זה יכול להיות? זה הרי הפרס שלנו. הייתה מן השתנקות כזאת. התקשרתי לשחר, אבל הוא לא ידע כלום. בהמשך הלילה נודע לי שזה אכן אמיתי, ואז הגיע הבום הגדול.
הרגשתי שחטפתי סטירת לחי חזקה מאוד. אחרי הכול, חצי שנה לא עבדתי ולא התפרנסתי ותליתי בזה את כל התקוות שלי, גם הכלכליות וגם המקצועיות. הייתי כבולה להפקה ולא הייתה לי רשת ביטחון. לא הצגות ילדים, כמו שעשו החברים שלי מהכיתה, ולא אודישנים. זה היה כל עולמי, ופתאום זה כבר לא היה. לא רציתי להכאיב למשפחה שלי אז אפילו לא התקשרתי לספר להם על זה. רק למחרת בבוקר, כשזה פורסם בעיתון, הם התקשרו אליי ומצאתי את עצמי מנחמת אותם ומעודדת אותם.
"אחר כך הגיעו כמה ימים מאוד לא פשוטים. לא יריתי לעצמי בראש, אבל היה המון עצב וכעס. לא ידעתי אפילו על מי לכעוס. על ההפקה של ההצגה, של הטלוויזיה? על רשת? על עצמי? הרגשתי שנעשה חוסר צדק, ושאנשים שהיו צריכים לקחת אחריות על הכישלון לא לקחו אותו. זה כמו באהבה, כשאתה נותן מעצמך את כל הנשמה ופתאום זה נגמר לך ומותיר חלל עצום ותחושת מחנק. זה היה כל החיים שלי באותם החודשים".
היו מי שייעצו לך לתבוע את המפיקים.
"היו הרבה מאוד עצות. רצו לי הרבה מאוד מחשבות בראש, אבל לא היה לי כל כך עם מי לדבר. כל אחד גלגל את זה לפתחו של האחר. ברור שיכולתי להיכנס לתביעות, אבל החלטתי לוותר. לא ממקום של תבוסתנות, אלא פשוט מתוך רצון להמשיך הלאה. תביעה רק הייתה תוקעת אותי בזה.
"רציתי להמשיך ולהתעסק במה שאני אוהבת ולא בזוטות. ואתה יודע מה, ממרחק הזמן אני יכולה לומר שגם המפיקים מסכנים. גם הם אכלו אותה. בשורה התחתונה, החלטתי שאני ממשיכה הלאה. אחרי הכול, זה לא שפרצתי בזכות איזו תוכנית עם וילה. ידעתי שעדיין יש לי מה להציע לקהל.
"אחרי כמה ימים הכול התבהר, והגעתי לתובנה שכנראה עמוק עמוק בתוכי לא באמת רציתי לעשות את זה, או שאולי לא הייתי צריכה לעשות את זה. בוא נשים את הקלפים על השולחן: סנדי ב'גריז' זה לא התפקיד הכי גדול ומשמעותי בעולם. אם 'גריז' היה עולה לבמה, אלוהים יודע מה היה קורה איתו.
אולי הנזק שלי היה הרבה יותר גדול. ואתה יודע מה עוד למדתי? שבתעשיית הבידור עשרות הפקות עולות ויורדות בשנה, רק שהציבור לא מודע לזה. זה פשוט חלק מהמקצוע. בגלל כל הרעש שהיה סביב התוכנית, הביטול של ההפקה הפך לפומפוזי ודרמתי. זאת אמנם הייתה סטירת לחי מצלצלת שאני לא מאחלת לאף אחד, אבל זה היה השיעור הכי טוב שהיה לי בעולם הבידור".
במחברת לימודי השואוביז של זלצמן תמצאו, בהתאם, שלל תובנות שאספה מהשנה האחרונה. להלן מבחר: "פרופורציות חשובות מאוד במקצוע הזה. הכול מסתדר בסוף גם אם בהתח־ לה זה נראה לנו רע. וכמה שזה קלישאתי לומר, הזמן מאחה את השברים".
"גיליתי את הכוח של הטוקבקים, אבל בעיקר כמה שזה מטופש. הייתי קוראת על עצמי תגובות כמו 'דבה'. בהתחלה הייתי נעלבת, היום למדתי להתעלם".
"היחס שלי לחשיפה מאוד אמביוולנטי. מצד אחד יש בזה משהו נעים, ומצד שני משהו מביך ולא אמיתי. כל הזוהר המזויף, המצלמות והמסיבות לא קורצים לי. אני מעדיפה עבודה קשה בתיאטרון מאשר איזו מסיבת ברנז'ה".
"החיים מסדרים לנו מבחנים. אני מרגישה שהתבגרתי בשבע שנים. שאכלתי את החרא שלא אכלתי כל הלימודים שלי. איבדתי את התמימות שלי. יכול להיות שהייתי צריכה לעבור את כל זה בשביל להבין מה אני באמת רוצה לעשות. עובדה שבסופו של דבר התגלגלתי למחזה של שקספיר, שאפילו במסגרת הלימודים לא זכיתי לעשות. כולי עם צמרמורת התרגשות".
כשזלצמן (26) הייתה ילדה ג'ינגית שובבה שרצה יחפה ברחובות ערד, עיר הולדתה, היא חלמה בכלל להיות רקדנית. במשך שמונה שנים נסעה מדי יום באוטובוס לבאר שבע כדי ללמוד בלט בבית הספר המקצועי של להקת בת דור. בגיל 14 החליטה לשים לזה סוף.
"יום אחד, החלטתי שדי. לא היו לי חיים של ילדה. מכיתה ב' הייתי מסיימת את בית הספר, נוסעת לבלט וחוזרת בשעה .23:00 אז הלכתי למנהלת של בת דור והודעתי בנחישות שהחלטתי לוותר על קריירה מבטיחה בבלט".
באותה הנחישות החליטה להתחיל ללמוד גיטרה ולנסות את מזלה כזמרת חובבת בבית הספר. "תמיד אהבתי לשיר במקלחת והרגשתי שאני מוזיקלית. אז החלטתי להיבחן למופע שירים של בית הספר. המורה בחן אותי ואמר לי 'עדיף שתחזרי לרקוד'. נחנקתי.
"הקשבתי לעצמי במקלחת וידעתי שאני לא עד כדי כך גרועה. המשכתי הלאה והתקבלתי לעבודה כמלצרית מזמרת בפאנץ' ליין בבאר שבע. הגשתי סלטים וצ'יפס ושרתי בין המנות. לא תמיד אהבתי את זה, אבל אהבתי לשיר שירים ממחזות זמר שאפילו לא הכרתי, ובטח שלא ידעתי שביום מן הימים אופיע בהם".
גם ללהקה הצבאית לא התקבלה ("אני יכולה להבין את זה, הגעתי חסרת ביטחון, סגורה ולא מספיק טובה"), אבל באותה הנחישות שמאפיינת אותה מהילדות החליטה לעבור, מיד עם סיום שירותה הצבאי במוזיאון חיל האוויר, לתל אביב.
איך היו הלימודים שם?
"בהתחלה הייתי בהלם מוחלט בין כל התלמה ילינים המהוקצעים. לא ידעתי בכלל מה זה מונולוג. בשנה א' לא ספרו אותי בכלל. היו לי אפילו כמה מחשבות נקודתיות של לעזוב. אבל דווקא אז, מתוך הקשיים, צמחתי. קצת כמו הסאגה של 'גריז'.
"בשנה ב' כבר פרצתי והדברים השתנו. בבית צבי גיליתי את היכולת שיש לי לשיר. ב'גריז', אם נסתכל על החיובי, הבנתי שיש לי יכולת לרגש קהל רב. אחד הדברים הטובים הבודדים שהרווחתי מהתוכנית היה הרעיון להוציא דיסק. זה הצית אצלי משהו שלא היה לפני כן, ומיד אחרי 'גריז' התחלתי לאסוף חומרים.
"אני כותבת ומלחינה, וכשנולד לי שיר זו תחושה עילאית. היו גישושים מחברות תקליטים, אבל עוד מוקדם לי להיכנס שוב לתוך הקלחת. הפעם אני רוצה לבנות את הדברים לאט. קודם כול חומרים, אחר כך הופעה, אחר כך דיסק. יש סדר לדברים. גם את זה למדתי".
ואם היו מציעים לך להשתתף ב"האח הגדול" גרסת הסלבז?
"לא תודה. ריאליטי זה משהו שעוברים פעם אחת בחיים. אי אפשר לעבור את זה פעמיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
