חלון פנורמי: עדיף לקרוא את הספר
מפאת הרצון לדחוס כמה שיותר בזמן הקצר ביותר, התסריט של "חלון פנורמי" הוא דל ואינו משתווה בכוחו הדרמטי לספר, שאמנם לא קל לקרוא, אך הוא מיטיב לבסס את בני הזוג וילר כאנשים רבי פנים, מלאי סתירות ורדופים בפחדים ובחלומות שבורים
חלון פנורמי צילום: יח''צ
עיבודו של ספר לסרט הוא, כידוע, משימה לא פשוטה. אך זו משימה מאתגרת ומעניינת דווקא משום שתוצאה טובה קשה להשגה. הדמויות שאנו רוקמים במוחנו מתעוררות לפתע לחיים ולרוב לא כפי שדמיינו אותן. על פי רוב פער זה עשוי להעשיר את החוויה הספרותית, שכן יש בכוחו להעניק לדמויות נוכחות עזה יותר.
לכאורה, הדמויות על המרקע ב"חלון פנורמי" מתפקדות כפי שהן כתובות. פרט להופעה דרמטית מדי, עיצובן על-ידי ליאונרדו דיקפריו וקייט וינסלט מרשים. עבודת ההכנה מורגשת בכל תנועת גוף ומימיקה. הדלקת סיגריה בעצבנות, עיניים דומעות מרגש סוער, דברים קטנים המאפיינים את דמותם של פרנק ואייפריל וילר, עובדים טוב גם על המסך הגדול.
הבעיה, אם כן, נעוצה עמוק יותר. מפאת הרצון לדחוס כמה שיותר בזמן הקצר ביותר, התסריט שאותו עיבד ג'סטין הייט, דל מדי. על אף שאורך הסרט קרוב לשעתיים הוא מציג מבחר אירועים דרמטיים ונמנע מלהציג את הרבדים הרבים שבסיפור. כך נזנח כמעט לחלוטין עברם של הדמויות.
הזוג וילר עברו עם שני ילדיהם לגור בפרבר והם מגשימים לכאורה את החלום האמריקאי, אך הספר חושף אט-אט את קורות חייהם - על רגעי השיא של השחרור וההגשמה העצמית, החלומות והשאיפות, המתאדים לנוכח מציאות נוחה ומשעממת. רצונם לפרוץ את גבולות השעמום ולהשתחרר מאותה ריקנות שאין ממנה מנוס, גורם להם להחליט לעקור לפריז. שם, טען בעבר פרנק, יודעים לחיות.
המעבר לקולנוע נכשל
כניסתה של אייפריל להריון וקידום לו זוכה פרנק בעבודתו חסרת הייחוד הם רק תירוצים להישאר במקום וכל ניסיון לשבור את האיזון הקיים רק מעמיק את הקרע שנפער בין השניים. ספרו של ייטס מוצלח בשל המורבידיות המדויקת וחפה מרגשנות שהוא מעביר.
הקריאה בו איננה פשוטה והוא מיטיב לתאר את עליבות החיים על אף הביטחון והאושר המוצגים על פני השטח. הזוג וילר הם אנשים רבי פנים, מלאי סתירות ורדופים בפחדים ובחלומות שבורים והניסיון להעביר את השבר הגדול הזה לקולנוע נכשל לחלוטין.
כך,
לדוגמא, מתעלם הסרט לחלוטין מדירתם הראשונה בעיר. דירה זו היא הבסיס לגישתם היהירה כלפי הסביבה הבורגנית, והבחירה הקולנועית להתעלם ממנה מתעלמת מהשורשים שלהם. על אף שהספר מספק רגעים דרמטיים למכביר, כוחו האמיתי הוא בניואנסים הקטנים, באמת שבין השורות ובשיחותיהם בהן מתגלה הריקנות במיטבה. על המרקע, לעומת זאת, נבחרו מספר משפטים חשובים הזרוקים בערבוביה, לעיתים כהבזק לאחור, ואינם מצליחים ליצור הבנה מגובשת של רגשותיהם הכמוסים והגלויים כאחד.
חלון פנורמי צילום: מתוך עטיפת הספר
תרגומה המשובח של קטיה בנוביץ' לספר זה, שיצא בשנה שעברה בהוצאת "אחוזת בית", הוא סיבה נוספת לקרוא את הספר ולוותר על הסרט. בנוביץ' הצליחה לשמור על אחדות לשונית ועל אותה רגישות מדוברת גם בשפה העברית. למי שהנושא קרץ לו כששמע על הסרט ולאלו שכבר צפו בו: עזבו את הסרט, קראו את הספר. חוויות ראוי שיישארו לאורך זמן. הספר יעשה זאת, הסרט לא.
נא להמתין לטעינת התגובות
