ראשי » תרבות » ספרות » סיפור אחד ודי

תענוג של קריאה ברחוב ירמיהו

אחת לתקופה יוצא לאור ספר שהוא יצירת-אמנות ומופת של כתיבה ואיור. כזה הוא "ברחוב ירמיהו" על האיורים הנפלאים של לנה גוברמן והטקסט העשוי ללא דופי של ליבי דאון

יותם שווימר | 26/1/2009 17:19

ברחוב ירמיהו צילום: כריכת הספר

בניגוד להנחה הנפוצה למדי, ילדים מוצפים בדאגות. התמימות הנובעת מגילם הפעוט אינה מטשטשת את המציאות בה הם חיים, ואירועים שהמבוגרים מייחסים להם משמעות מחלחלים לעולמם. ספר חדש שעוסק בדאגה מצליח לגעת בשורש הבעייה ומציע פתרון יצירתי לטיפול בה.

"ברחוב ירמיהו" הוא מלאכת מחשבת של לבי דאון, שחרזה להפליא סיפור מקסים, ולנה גוברמן, מטובות המאיירים בארץ וכלת פרס מוזיאון ישראל לאיור ספרי ילדים. מעטים הספרים אשר מצליחים לשלב באופן כה מוצלח בין איור לטקסט כפי שעושה ספר זה. לנה גוברמן רקמה ותפרה מילים; אנשים; חתול, צב וזבוב; פירות; מקדחות ובניינים, והתוצאה: ספר שהוא גם מפעל הוקרה לאמנות.

המעשה במשפחה הגרה ברחוב ירמיהו. לכאורה, הכל טוב ויפה אבל יש להם בעיה אחת הנחשפת במהרה: "כן, משפחת חרובי (זהו שמם המדויק) / לא סובלת כל רעש, חלש או חזק. / כל שכנה שנוחרת, יתוש מזמזם,/ מכונית שצופרת, גנן שגוזם,/ צלחת נשברת, שכן מפזם – / מפריעים לשלשתם – ילדה, אב ואם."

החריזה המושלמת של דאון נדירה במחוזות ספרות הילדים העכשווית. חרוזים קלוקלים הם בגדר חזון נפרץ ועל כן המפגש עם חריזה נכונה היא חוויה טובה למבוגר המקריא ולילדים המאזינים. נילי חרובי, הבת "יודעת לצחוק רק צחוק חרישי, עדין ומתוק". האיפוק השורר בכל תחום בחיי המשפחה משפיע גם על הסובבים אותם. דני מיץ, בעל דוכן למיצים מתלונן: "כשגברת חרובי צריכה קצת לנוח, אסור לי לחתוך אגס או תפוח".

גם לתמיר הסַפָּר יש בעיה עם הדאגה היתרה לשקט של מר חרובי "הוא לוחש: 'אל תחפֹף, זה מפריע מאד, ברעש כזה אי אפשר לעבֹד'". המיואש מכולם הוא עזרא החשמלאי שטוען "בלי מקדחה לעבֹד – זה לא נוח. לך ותסביר את כל זה ללקוח".

יצירת אמנות

אך בכל זאת, מצליחים כל הסובבים להתמודד עם דאגתם היתרה של המשפחה המוזרה עד אשר דחפורים מתחילים לבנות גינה ממש מחוץ לביתם. דאגתם של בני המשפחה מגיעה לשיא והם מחליטים לצאת להפגנה (שקטה, כמובן) כנגד בניית הגנה.

להפתעתם, הם נתקלים בשכנים אשר שמחים לרעיון הגנה הציבורית "ולרגע אחד סודי וקטן" מדמיינים כיצד יבנו ארמונות בחול, יתנדנדו בנדנדות ויטיילו עם הצב. הגיהינום העתידי של משפחת חרובי הוא גן-עדן עבור שאר תושבי השכונה.

השינוי הגדול חל כאשר "לרגע אחד שונה ומוזר, טפס לו על נילי דגדוג לא מֻכר..." אותו דגדוג התעצם והפך לצחוק רועש, מלא שמחה והעיקר: מדבק. צחוקה של נילי הוא אשר שם קץ לצו השתיקה של המשפחה ועקר את מחסום הדאגה. ניצחון הצחוק על הדאגה חותם את הסיפור בהצהרה "איזה רעש נפלא, צחקה השכונה, הקשיבו כֻלם! בונים פה גנה!"

לא בכדי, הילדה היא זו אשר מצליחה להמיר את הדאגה בחדווה. הילד, על רגישותו

הרבה, מתחנך על ברכי הוריו, אך אופיו הוא אשר קובע את מהלכיו. נילי אצרה בתוכה את הדאגה כפי שהעבירו לה אותה הוריה. כל עוד הסביבה כיבדה את המעצור, לא היה בה הצורך להתנגד לדאגה.

כאשר הופיעה התנגדות - ממשית (בניית הגנה) ורגשית (תגובות השכנים) - אותו דגדוג מוזר ומרגש ממשהו מלא חיים שהשקט לא חל עליו, עבר גם אליה. מכיוון שקלטה את שלל ההתמודדויות עם הבעיה, היא בחרה בדחף העמוק ביותר: בשחרור באמצעות צחוק. זהו סיום משמח לסיפור שמעביר מסר בדבר יכולת הילד/ה להתמודד עם בעיה.

אחת לתקופה יוצא לאור ספר שהוא יצירת-אמנות ומופת של כתיבה ואיור. האיורים ברמה גבוהה, והדמויות העשירות והמשעשעות נבראו בטקסט חכם הכתוב ללא דופי. הניואנסים הרבים שבסיפור מומחשים בפרטים השזורים לאורך העלילה: בדמות זבוב טורדני, ציפורים מצחקקות, משחק היתולי ועו. כל אלה גם יחד מעניקים לילד חוויה רגישה, מעשירה ומלאת הומור.

ברחוב ירמיהו, מאת לבי דאון, איורים: לנה גוברמן, הוצאת כנרת, עמודים לא ממוספרים, 69 ש"ח