בובליל כסיומת עצובה לתוכנית הצחקות
"צחוק מהעבודה" בכל מקרה אינה מהפורמטים המדהימים שנראו אצלנו. היא חושפת את העובדה שהסטנד-אפ הישראלי תקוע בתחילת שנות התשעים. לראות שם את בובליל אתמול? היה לא נעים. וגם על פרק בהמי מיוחד של "הישרדות"
בובליל עושה צחוק מהעבודה צילום: מתוך התוכנית
אחרי כל כך הרבה שנות ריאליטי כבר לא אמורים לרחם על פליטי הז'אנר. ההנחה ההגיונית היא שכולם אנשים בוגרים, אחראים למעשיהם, שהלכו בעיניים פקוחות כדי לשחק את המשחק. הם ידעו שבמשך זמן רב כל תזוזה שלהם תתועד, שכל מעשה או אמירה שלהם ינותחו על ידי המונים, ושייתכן שיהפכו ללעג ולקלס.
ההנחה ההגיונית, שוב היא, גורסת שהם ידעו שזו עסקה, שזה המחיר ששווה לשלם כי אולי חייהם ישתנו. ואולי לא. לפני כמה שבועות יוסי בובליל היה הרבה יותר מגיבור לרגע של תוכנית מציאות. הוא היה תופעה תרבותית, שדוסקסה ופולמסה על ידי כל אוחז בעט ובמקלדת. לכמה רגעים, הועמסו על כתפיו הדלות כל שישים שנות השסע העדתי. כמובן שסביר היה לחשוב שהתופעה הזאת תיפרט למזומנים: שדקה אחרי שייצא מבית "האח הגדול" בובליל רק יצטרך לבחור בין מסעות הפרסום היוקרתיים שירדפו אחריו.
לא ידוע אם ההפסד לשפרה בגמר דפק אותו, או אולי התזמון של המלחמה. בשורה התחתונה, דקה אחרי שיצא מבית "האח הגדול", בובליל התפוגג. עבר עליו מה שקרה לצחי איראני מ"האקדמיה לצחוק" או יהודה סעדו מ"כוכב נולד" (במקרה או לא במקרה, כנראה לא, לכולם אותו שיוך עדתי). כל עוד התוכנית רצה, העם אהב להשתתף בצחוקים הקולקטיביים איתם ועל חשבונם. ברגע שאחרי, כבר לא כל כך נעים לראות בדיחה משומשת.
גם בלי בובליל, "צחוק מהעבודה" אינה מהפורמטים המדהימים שנראו אצלנו. הרעיון הבסיסי לא רע-לשלוח סטנדאפיסטים למקומות עבודה שונים ואחר כך לבסס על זה בדיחות על הבמה. הביצוע חושף שהסטנד-אפ הישראלי תקוע בתחילת שנות התשעים. הוא מעולם לא התבגר מעבר לשלב של "מכירים את זה ש...? " ובדיחות על דייטים עם בחורות מכוערות, או ירידות על ערסים וערסיות. אותם ערסים וערסיות שהמצלמה קולטת לעתים בקהל מתפוצצים מצחוק ומבסוטים להפליא.
באווירה המדכדכת הזאת הוקצו לבובליל בסוף התוכנית דקות ספורות של ההפך מתהילה. בדיחות יבשות במיוחד נכתבו עבורו, והוא התקשה לקרוא אותן מהטלפרומפטר. בחוסר הגינות, גם זה נחשב לקטע-קטע ורגעי השפל של הדורבן מרוט הקוצים שודרו אמש (וגם הועלו באינטרנט כפרומו, במהלך השבוע החולף).
מי שצפה ב"האח הגדול" יודע - בלי קשר למה שחושבים על התנהגותו שם - שבובליל הוא אדם מהיר מחשבה, חד-מענה ובעל חוש אמיתי למילים. לא אמורים לרחם על פליטי ריאליטי, אבל היה לא נעים לראות את בובליל משמש כסיומת עצובה לתוכנית הצחקות לא מצחיקה. אני מקווה בשבילו, שלפחות ייצא מזה איזה קמפיין קטן.
מעשה נבלה
הישרדות, ערוץ 10
העונה השנייה של "הישרדות" איבדה את מרכיבי הקסם החמקמקים האלה, שמייצרים באזז. מתמודדיה לא מעניינים, לא גורמים לנו לדבר עליהם (עדיין, למשל, לא שמעתי מישהו שמנתח בימי ראשון את מעלליה של אפרת-מתווכת-מנהטן מהתוכנית של אמש. זה גם לא יקרה כנראה). הפרקים נמשכים לנצח, והקדימונים העצמיים שמשודרים בהפסקת הפרסומות מחרבים כל סיכוי למתח.
ייתכן שהבעיה היא בהגזמה. ברצון להגיע למקום
קיצוני יותר מזה של העונה הראשונה. האתגר של אמש, שבו נגסו המתחרים בפגרי בהמה נאים, ממחיש כמה ההגזמה הזאת היא ירייה ברגל. בעריכה שיצאה מגדרה כדי להפוך את הקטע לפורנוגרפי-נקרופילי, דחפו לפנים שלנו שיניים שנוגסות בבשר המת, נתחי בשר שמועברים מפה לפה בנשיקה צרפתית פרוורטית. זו הייתה בהמיות, בעעעעההה ב-ב' הידיעה, בשעה של צפיית שיא. למי שאוהב את הטלוויזיה שלו טראש-רייר.
נא להמתין לטעינת התגובות
