רגעי קסם מסוג שונה: גבע אלון בהופעה
כשגבע אלון שר בעברית זה מרגיש כמו ללבוש מכנס במידה הלא נכונה, אבל השירים באנגלית, מקוריים או קאברים, הופכים את ההופעה שלו לכזו שמהפנטת בכל מקום, בתל אביב או בניו יורק
גבע אלון צילום: יפתח בלסקי
אחרי געגוע ממושך – שנתיים זה בכל זאת לא מעט – ראיתי אותו שוב. הפעם הכרטיס יקר יותר, המקום עצום יותר, הקהל רחב בהרבה והרפרטואר לא צריך עוד תרומה של קאוורים. מאחוריו כבר שני אלבומי סולו, השלישי יגיע בטח בקרוב.
גבע שחזר ממש עכשיו משנה בארצות הברית, במראה ניו-יורקי-וינטאג'י טיפוסי, ניצב על הבמה, בגינונים של "יוצאי צוזאמן" (פעם קראו לו "רוטס"), מעט נבוך מהמעמד, לא מרבה לדבר, מפנה מקום לסולו גיטרה, אהובה שלו. הוא להקה של איש אחד, הוא כותב את המילים, הוא מלחין ושר אותן, הוא אמן הגיטרה (איך מתמסרת לו האקוסטית. וירטואוז). הוא גם מלווה אותו במפוחית.
והוא לא צריך יותר מ"הוא" כדי להחזיק את הקהל שבוי משך ההופעה.
לכמה רגעים קסומים במיוחד, גבע אפילו לא צריך את המגבר – את Days of hunger (נקרא לו שיר מוכר) הוא מבצע בלי מיקרופון, בלי מגבר לאקוסטית, עם קהל ספק מאוהב ספק מהופנט. לא ברור אם בגחמה של הרגע, או בתכנון מוקפד מראש, אבל זה עובד. דממה, גבע על הבמה.
רגעי קסם מסוג שונה חוזרים דווקא בהדרן, כשלראשונה בהופעה מגיע תורן של גרסאות הכיסוי. אחרי מס השפתיים (ותודה לגלגל"צ שהביאוני עד הלום), modern love, הוא מפליא בביצוע לא פחות ממושלם לRing of fire של ג'וני קאש. גם האבא – רוחני ככל שיהיה – ניל יאנג, זוכה לכבוד בשיר האחרון וגבע משלח אותנו To keep on rocking in the free world.
מעט מיאנג, מעט מקאש
באופן מעט אבסורדי, הקאוורים מרגישים אותנטיים לחלוטין, כאילו נתפרו למידותיו המדויקות של אלון. הוא לא מחקה את ניל יאנג – יש בו מעט מניל יאנג. הוא לא מחקה את ג'וני קאש – יש בו מעט גם ממנו. כך גם בכל הפולק הזה, השירים שלו הנכתבים ומושרים באנגלית. לטובת תומכי השפה השמית, גבע אלון שר בעברית מרגיש כמו מכנס במידה הלא נכונה. יכול להתאים – אבל אף אחד לא ירגיש בנח. הז'קט הניו יורקי הולם אותו
בהרבה מכפכפי האצבע, האנגלית יפה לו יותר מהעברית.
גם בלי לעצום עיניים, אפשר בקלות לדמיין שהמועדון הוא ניו יורקי, שהזמר שעל הבמה מכיר את ישראל רק מהדיווחים בסי.אן.אן ושבחוץ שלג במקום בצורת. אפשר, אם רק אנשים בקהל יפסיקו לדבר. נכון, פה זה לא היכל התרבות, נכון – זו לא הפילהרמונית, אבל זו לא סיבה מספיק טובה לא להעניק את הכבוד המינימלי לפרופרמר. בחייכם, דממה, אמן על הבמה.
גבע אלון, תיאטרון תמונע, ה-21 בינואר.
נא להמתין לטעינת התגובות
